The Butterfly Button
בעלי הפסיק להניח תפילין

שאלה מקטגוריה:

רציתי לשאול
בחודשים האחרונים אני שמה לב שבעלי הפסיק להתפלל ולהניח תפילין
אחרי שמונה שנות נישואין שכמובן התפלל והניח
השאלה שלי אם אני צריכה לחשוב או לעשות משהו בנידון
או שזה פשוט לא קשור אלי ולהתעלם מהנושא
אשמח לתשובה
תודה רבה

תשובה:

שלום לך, אנונימית.

כמה שורות קצרות, שמעבירות כל כך בחדות את ההתלבטות שלך.

פתאום,

רוח קרה מאיימת פתאום על הקן החמים שלך.

בעלך, אחרי שמונה שנות נישואים שבהם היכרתם זה את זו היטב, עובר משהו. קורה לו משהו דורש הסבר – הוא מתעלם מאחד הדברים הבסיסיים איתם מתחיל יהודי את היום שלו.

ואיך את? מפחיד אותך? מבלבל אותך?

כל הכבוד לך על הרצון לעשות את הדבר הכי נכון, להגיב בצורה הכי יעילה.

העובדה שקודם כל פנית ושאלת, משקפת אישה שהמערכת הזוגית חשובה לה, ושרוצה לעשות את המיטב בכל מצב. יישר כח!

את מספרת שבעלך הפסיק להתפלל ולהניח תפילין.

אני בטוחה שאת מדברת מתוך השטח, שלא כמוני שמנסה רק לגשש מרחוק. בכל זאת, רציתי להעיר את תשומת ליבך שיכול להיות מצב שגבר מפסיק ללכת להתפלל בבית כנסת, אבל מקדיש מספר דקות ביום להנחת תפילין.

מנהל פרוייקטים באחת מחברות ההייטק סיפר לי, כי כמעט מדי יום נכנסים לחדרו עובדים חרדים ש’מגלגלים תפילין’ חמש דקות לפני השקיעה.

ברור שאין זו צורה ראויה של החיים היהודיים האידיאליים, אך מכאן ועד לא להניח תפילין בכלל, הדרך ארוכה.

כך או אחרת, קרה כאן משהו. יש כאן שינוי משמעותי בחיים שלו, ואת שואלת מה המקום שלך בתוך השינוי הזה.

לעשות משהו? להתעלם?

מנקודת מבטי, בני זוג זקוקים זה לזו בעיקר במצבי משבר. אם קרה משהו, וכנראה שקרה, למי עוד בעולם הוא יכול לפנות חוץ מאשר אלייך?

במי הוא יהיה מסוגל לתת אמון ולשתף אותו?

מכאן, אין לי שום מושג על איזה רקע יושב השינוי הזה. אני יכולה להציע לך שלוש אפשרויות שעלו בדעתי, ומייד אסקור אותן. כך או אחרת, מציעה שתיזמי שיחה בנושא, בזמן רגוע יחסית של היום (תשע בערב, כשהילדים במיטות…), ותגידי ששמת לב שמשהו השתנה בחודשים האחרונים, בסדר היום של הבוקר.

תשתדלי להקשיב בלי לשפוט. קודם כל בשביל להבין מה קורה, ומה הוא חווה. אחר כך, תוכלו לחשוב ביחד מה עושים עם זה.

הבטחתי לך שלוש אפשרויות. שוב, זה מה שעולה בדעתי. שלוש אפשרויות שהן די מצויות בדור תהפוכות זה, במידה זו או אחרת. יכולות להיות כמובן אפשרויות נוספות שלא חשבתי עליהן.

• חוסר מיצוי עצמי –

תופעה מאד מוכרת ולא נדירה בכלל, שאברכים אחרי כמה שנים מוצאים את עצמם ‘מתייבשים’ בכולל.

לפעמים, הם מגלים את עצמם ‘מעבירים את הזמן’ יותר מאשר לומדים.

למצב כזה מתלווים המון רגשות של תסכול.

מה עושים?

מחשבים מסלול מחדש. ‘הבטלה מביאה לידי שעמום, השעמום מביא לידי חטא’ זה לא רק אמרה נאה של חז”ל. זאת מציאות חיים.

אם אדם לא מוצא לו סיפוק במסלול החיים שבו הוא צועד, חשוב מאד שישקול מחדש את צעדיו הבאים.

• משבר על רקע השקפתי או אמוני –

לפעמים, אדם קורא טיעון כזה או אחר, או מגלה איזו סתירה במה שלימדו אותו, וחש לפתע שהעולם הרוחני שלו רועד תחת רגליו.

פתאום דברים שהיו מובנים מאליהם נמצאים בסימן שאלה, פתאום הוא בכלל לא בטוח שהוא נמצא במקום הנכון ועושה את הדבר הנכון.

זה מפחיד, זה מאיים ומבלבל. גם את מי שהתערער עליו עולמו, וגם את משפחתו הקרובה.

מה עושים במצב כזה?

קודם כל, יודעים שזה קורה לעוד אנשים, ואפשר לקחת את הדברים בפרופורציה. אפילו אם יש לאדם כמה כמה שאלות שערערו לפתע את עולמו הרוחני, זה עדיין לא אומר שסוף העולם הגיע. הקב”ה עדיין שם, והוא עוזר למצוא את הדרך גם בחושך.

מבין משיבי אקשיבה, יש כמה וכמה משיבים שיכולים לתרום מניסיונם שלהם או מניסיונם של אחרים, ולהראות שיש גדה שניה גם מעבר לתהום הבלבול. אם בשיחה ביניכם עולה הכיוון הזה, הוא יכול לפנות בעצמו ולהיענות בשמחה.

• קושי רגשי או נפשי –

הסיבה לשינוי משמעותי בהתנהגות של אדם, יכול להיות בכיוון הרגשי או הנפשי. יש הרבה מאד מטפלים חרדיים, וכפי רוחב האפשרויות כך גדלה גם התהייה למי לפנות…

במצב כזה, אפשר לפנות לאיגוד המטפלים החרדי, בכתובת הזו: http://imc.org.il/

ושוב, מקריאת השאלה אין לי יכולת לאמוד איזו סיבה מבין הסיבות שמניתי סבירה יותר. ייתכן שאת, למקרא שורות אלו, כבר סימנת לעצמך אפשרות שנראית לך מתאימה לעוד כמה דפוסי התנהגות נוספים.

מה שבטוח, שכדאי לכם לדבר.

כל דבר בעולם נראה גדול יותר ומפחיד יותר עד שמסתכלים עליו מקרוב.

את יודעת, כל המפלצות נעלמות כשמדליקים את האור…

בינתיים, עליו עובר משהו ואין לו את מי לשתף, וגם עלייך עובר משהו ואין לך את מי לשתף.

עד מתי?

לפחות תדעו עם מה אתם מתמודדים, ותחזקו זה את זה במסע.

אל תחששי.

אתם גדלים עכשיו.

שנות העשרים המאוחרות, או שנות השלושים המוקדמות, זה שלב שהרבה מאד אנשים פתאום עומדים מחדש על דעתם, ועוברים סוג של גיל התבגרות שני.

הפעם, בלי הורים ומורים שאומרים לנו מה לעשות…

צאו ביחד למסע, אל תשכחו תפילת הדרך, ובעזרת ה’ תמצאו אוצרות.

דרך צלחה!

דבורה.

נ.ב. אחרי שתדברי עם בעלך, ותדעי מה הרקע לשינוי ומה בעצם קורה, אולי תרצי לשאול שאלות נוספות.

את מוזמנת תמיד למייל: vidvora2@gmail.com

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

2 תגובות

  1. לילה טוב

    קראתי תשאלה ואת התשובה , וחשוב לי לומר שאסור לך להתעלם מזה שהוא הפסיק , כמובן את צריכה המון זהירות באיך לשוחח איתו על הנושא , חשוב שתפתחו תנושא ותביני מה הגורם ולפי זה תדעי איך להמשיך , את היחידה שיודעת ויכולה לעזור לבעלך זה יכול מאוד לחזק את הקשר אם תעשי זאת בצורה הנכונה. בהצלחה

  2. דבר כזה לא קורה פתאום, אם זה קרה, היה זמן ארוך של התלבטות ותהיות בנושא, נסי להיות לצידו ולהכיל אותו, אם תחדרי א חומת ההגנה תוכלו לפתח שיחה בנושא, בהצלחה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

במה הציבור החרדי חושב שהוא טוב יותר מציבור אחר?
אני חרדית ועובדת בחברה מעורבת שיש בה אנשים מכל הגוונים. כמובן שמטבע הדברים יוצאים לי מפגשים עם עולמות שונים. השאלה שלי מתמקדת בהבדל בין הציבור החרדי לדתי, למה ובמה הציבור החרדי חושב או מניח שהוא יותר טוב מהציבור הדתי? (מדברת על הדתיים השמרנים והחזקים שבהם- ישיבות וכו) יוצא לי לפגוש...
בעלי לא מרוצה מהבית ומהילדים שלנו
זה נשמע כל כך בנאלי כבר שכל שאלה מתחילה בתודה גדולה…. אבל האמת שאי אפשר לדלג על זה….כי באמת מה שאתם עושים באקשיבה, זה מעל ומעבר למצופה. הן מבחינת התוכן המקצועי והרב והן מבחינת הניראות ונוחות הגישה. ה’ ישלם שכרכם! השאלה שלי נוגעת בתפר הדק שבין זוגיות להורות… אקדים לומר...
לבעלי יש התפרצויות עצבים וזה איום ונורא!
עצוב לי. אני כותבת ובוכה מבפנים. אני נשואה כשנה וחצי לאדם מאוד מורכב. מצד אחד טוב לב, אוהב אותי מאוד , דואג לי, אבא נהדר, מרים אותי כל הזמן, אדם מאוד חביב, יש בינינו אהבה מאוד מאוד גדולה. כשאנחנו בטוב אנחנו בשיא. מצד שני הוא סובל מהתפרצויות עצבים. לא אלימות...
מה המטרה שלי בחיי נישואין? למה זה שווה לי?
שלום ותודה על האופציה לשאול ולקבל תשובה מקצועית, אני בחורה חרדית מיינסטרים בת 20 ברוך ה’ חברות מתחילות להתארס, אני יודעת שבקרוב אתחיל לשמוע שידוכים ואני לא בטוחה מה אני מרגישה כלפי זה… אני לא רוצה להתחתן “כי כולם מתחתנים, אז גם אני…” – זה הדבר הכי משמעותי בחיים-להתחתן- והייתי...
עבודה עם גברים שגורמת לי לחששות
אני מרגישה רגשות אשמה כלפי עצמי. לפני כחצי שנה התחלתי לעבוד בחברה חרדית שאומנם שומרת על כללי הצניעות אך בהחלט יש הרבה שיחות עבודה בין הגברים והנשים. אני לא עבדתי בעבר בעבודה שדרשה ממני שיחות עם גברים וכעת אני נדרשת לבצע לא מעט שיחות כאלה. לפעמים בצוות ופעמים בפגישות יחידניות...
פגועה מבעלי עד עמקי נשמתי
אני ובעלי נשואים 5 שנים עם שני ילדים . נישואים לא טובים . שנינו אנשים מאוד לא קלים . הדבר היחידי שטוב שיש לנו זה הילדים . מבחינתי זה גם הדבר היחידי שמחזיק אותנו יחד. יש בינינו פערי מנטליות . כמו כן בעלי הוא אדם כעסן. הכעס מתגלה בשבת כשאין...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן