שלום לך אשת חיל,

לא לחינם אמרו חז”ל שבזכות נשים צדקניות ניגאל. כמה גבורה וכוחות נפש את צריכה כדי להמשיך לבנות את ביתך! הסיטואציה שאת מתארת מורכבת מאוד, ונראה שכבר תקופה ארוכה שאת מנסה להתמודד בכל החזיתות. לדעתי כדאי לך לחשוב על שלושה כיווני פעולה:

1. את

בדרך כלל אישה זקוקה לבעלה כמקור כוח שאפשר להישען עליו או לרוץ איתו מבחינה נפשית, רוחנית וכלכלית. אני מאחלת לך בכל לב שזה יקרה מתישהו בקרוב, אבל מהמכתב שלך נראה שכרגע זה לא המצב. כרגע את המבוגר האחראי ועמוד התווך של המשפחה, ולכן המשפחה שלך חייבת שתהיי חזקה מכל הבחינות:

מבחינה רוחנית – בטוחה בדרכך, לא נבהלת, קשובה ופתוחה לשמוע אבל יציבה בדרכה.

מבחינה נפשית – שמחה, מלאת כוחות ואנרגיות כדי להתמודד עם כל מה שקורה.

מבחינה כלכלית – לא תלותית, יודעת להסתדר ומסוגלת להחזיק בית.

סליחה שאני מטילה עלייך עוד משימה בנוסף לכל האתגרים, אבל היחידה שיכולה לארגן למשפחה שלך אמא חזקה זו שוב את. לכי תדאגי לעצמך, כדי שתהיי פנויה ומסוגלת לטפל במשפחה שלך. אני לא מדברת על נופש לנשים פעם בשנה, אלא על “תחזוקה” מחזקת על בסיס קבוע: יציאה לחוג, טיפול אישי טוב, הליכה משחררת עם חברה, זמן שקט עם עצמך, טיול בטבע או כל מה שעושה לך טוב ומחזיר אותך הביתה מלאה ומועצמת.

עוד דבר שיכול להעצים אותך זה קבוצת תמיכה לנשים שמתמודדות עם ניסיון מהסוג שתיארת (עצוב אבל את לא היחידה). הנה המייל שלהן: shalechet15@gmail.com תוכלי לקבל שם אינפורמציה חשובה, אבל מעבר לכך עצם המפגש יכול להיות מחזק.

2. הזוגיות

במכתבך תיארת את השינויים הרבים שעוברים על בעלך, אבל ברור שזה לא עובר עליו אלא עליכם. כתבת שפניתם לטיפול, ואני חושבת שזה צעד הכרחי ומתבקש. כדי לשרוד את הגלים שמטלטלים את הספינה שלכם תצטרכו לבנות זוגיות יותר חזקה מהרגיל, ולכן חשוב שתקבלו ליווי מקצועי לתקופה ארוכה. אל תסתפקו בכיבוי שריפות או בדיון על חילוקי דעות שמתפתחים, אלא תיגעו ברבדים יותר עמוקים: מה הצורך של בעלך? ומה שלך? האם ועד כמה הצרכים האלה מסופקים?

החלק הנגלה של הסיפור הוא הירידה הרוחנית של בעלך, אבל בדרך כלל יש מאחורי זה חלקים נסתרים. עד כמה בעלך מרגיש אהוב בתקופה של ירידה רוחנית? עד כמה הוא מרגיש מובן? עד כמה את יכולה להיות תומכת ומכילה (אך לא נגררת)?

לכל זוג יש עבודה בתחומים האלה, אבל רוב האנשים מרשים לעצמם לדחות את השאלות הקשות לחופש או לפנסיה. כשזוג מגיע לנקודות שבר הוא לא יכול להמשיך לחיות באותה רמת זוגיות שבה הוא חי קודם, כי היא כבר לא נותנת בסיס מספיק חזק. תדמייני בית שבנוי על יסודות ברמת חוזק בינונית. הוא יכול להחזיק מעמד 20 שנה שבהן יגדלו בו 6 ילדים, אבל ברגע שיש רעידת אדמה פתאום דברים מתחילים לקרוס. ואז אפשר לפרק את הבית או לחזק את היסודות. אני מקווה שאתם בטיפול טוב ויעיל (אם לא – זה הזמן!) ומשקיעים ביסודות. יש סיכוי שבסוף הזוגיות שלכם תהיה טובה מאי פעם, אבל עד אז תצטרכו להזיע הרבה ולהשקיע בה את כל כולכם.

3. קוים אדומים

לכל זוג יש קווים אדומים, אבל במצבים רגילים אנשים חיים כל כך רחוק מהקווים האדומים שאפילו לא מדברים עליהם. לדוגמה: אף זוג לא מדבר על כך שאם הבעל יהיה אלים לא ממשיכים יחד, כי פשוט לא צריך לדבר על זה. אבל במקרה שלכם, בגלל שהמצב לא סטטי, ויש תהליך של שינוי מתמשך, חשוב שתגדירי כבר כעת מהם הקווים האדומים שלך. עם מה את מוכנה לחיות? על מה את מוכנה להתפשר? ועם מה את בשום אופן לא מוכנה להסכים? למה את לא תתרגלי לעולם? ובמילים הכי ברורות: מה יגרום לך לפרק את החבילה?

קווים אדומים הם לא דבר שמשתנה עם הזמן, אבל זה אישי. אתן לך כמה דוגמאות:

כשרות: האם היית מוכנה לחיות עם בעלך אם הוא לא יאכל כשר? ואם הוא יעשה את זה רק מחוץ לבית?

שבת: האם את מוכנה להמשיך יחד אם בעל שלא שומר שבת, אבל מאפשר לך לחנך את הילדים כרצונך ולשלוח אותם למסגרות חינוכיות שאת בוחרת?

נאמנות: מה יגרום לך לקום ולומר: זהו, עד כאן.

אל תעני עכשיו. זה דורש המון מחשבה, וכדאי לך לעשות את זה עם חברה שאת סומכת על שיקול דעתה. תכתבי, תמחקי, תדייקי עד שתגבשי מול עצמך את הנוסחה המדויקת שלך, ורק אחר כך תעבירי את המסר לבעלך בצורה ברורה. אל תצהירי דברים שלא תעמדי בהם, ואל תכריזי על קווים אדומים שעם הזמן את תהיי מוכנה לבלוע. בעלך צריך לדעת מה קו אדום אצלך ולאן לא כדאי לו להתקרב, ובהתאם לכך הוא יבחר את הבחירות שלו.

מאחלת לך שהקב”ה ישכין את שכינתו בביתכם, ותצאו מהניסיון הזה עם זוגיות מחוזקת ומדוייקת יותר. הרי הוא זה שרואה אותך בהתלבטות, בבדידות ובכאב. מי כמוהו יודע למה הלב שלך משתוקק, מי כמוהו רואה את הדמעות שלך ושומע את התפילות שלך על עצמך, על בעלך, על ביתך ועל ילדייך שהם גם ילדיו.

ברוריה

נ.ב במחשבה נוספת רציתי להוסיף נ.ב.

למרות שהדבר הראשון שהצעתי היה שתפתחי עוצמה ועצמאות, אני רוצה להציע כאן את הדבר ההפוך.

בלי לוותר על העוצמה והעצמאות שלך, תנסי למצוא בתוכך מקום גם לצורך והזדקקות לבעלך, אבל לא מתוך חולשה אלא מבחירה. זה לא יהיה מוצלח אם את תהפכי לרבנית של המשפחה, והוא יקח את המקום של פורק העול. עדיף יהיה אם תשמרי לו מקום של כבוד כראש המשפחה, אבל לא מן השפה ולחוץ. תשאלי אותו שאלות בהלכה ותבהירי לו ולילדים שאת זקוקה לו ושעבורך הוא דמות, למרות שכרגע יש ירידה. הלוואי שתצליחי לשכנע אותו שהירידה היא רק זמנית, חלק מתהליך של חיפוש אמת מדויקת יותר, ושאת בוטחת בו שבתוך תוכו הוא עובד ה’ כתמיד. אם יש משהו שיחזיר אותו יום אחד, זה יכול להיות העובדה שיש בבית אישה שמאמינה בו ומעריכה אותו.