מאת:

התפרסם בתאריך:

31/01/2021

מי אני האמיתית? זו של החוץ או זו של הבית?

שאלה מקטגוריה:

היי,
בזמן האחרון אני מרגישה שקרנית וצבועה כלפי עצמי.
אני הרבה מתנדבת ועובדת בכל מיני עמותות ומקומות שנותנים עזרה. מאד מעריכים אותי בחוץ ומחמיאים לי ובטוחים שאני מיוחדת ומושלמת.
והאמת היא, שכשאני עוזרת למישהו- אז אני מחייכת, ורגישה, ונעימה, נותנת הרגשה טובה, עדינה ומתוקה כזו.
ואז אני חוזרת הביתה, ולא מכירה את עצמי.
רגע אחרי שאני מחייכת ונותנת את כל כולי לילד מיוחד או למשפחה שלא מסתדרת במיוחד או ילדה מתקשה- אני יכולה לצעוק ולהיות חסרת סבלנות לאחים שלי ולמשפחה שלי.
רגע אחרי ששיחקתי עם ילדים שלא קשורים אלי- אחים שלי הקטנים לא יקבלו ממני טיפת תשומת לב. שניה אחרי שדיברתי בטלפון עם ילדה ועזרתי לה באיזשהו נושא- אני עלולה להתעצבן על אחותי הקטנה.
אני כל כך מתוסכלת. מה, אני כזו צבועה?? יש לי פיצול אישיות?
וזה לא שאני לא עוזרת בבית ומעדיפה להיות בחוץ, אני עוזרת הרבה בבית!! ממש מלא!! וגם נמצאת הרבה עם אחים שלי.
אבל פשוט מהמצרך שנקרא סבלנות- בחוץ יש לי ממנו הרבה, ובבית כמעט ולא.
יום אחד ממש התנהגתי מגעיל לאחי הקטן, ואז היה לי טלפון. אמא של ילדה אחת שלמדתי אתה התקשרה אלי ואמרה לי כמה אני מיוחדת ונדירה, ומהממת, ומושלמת, ואשרי אמא שלי.
הלכתי לבכות. אם היתה יודעת מי אני באמת…..
מי אני באמת??? אני בעצמי לא יודעת.
מצד אחד נערת המופת, המושלמת והמצילה. מצד שני, האחות הגדולה והמפחידה.
אני לא יודעת מה לעשות. אני כבר ממש מתוסכלת. אני לא רוצה לגדול ולהתחתן ואחים שלי הקטנים יזכרו אותי בתור האחות החסרת סבלנות, ומי יודע, אולי חס וחלילה אני גם אתייחס ככה לילדים שלי…?
אני מרגישה ממש צבועה ושקרנית. אני יודעת שאני חייבת להשתנות! אבל אני מנסה כבר כ"כ הרבה זמן ולא הולך לי….
איך אני אתייחס יפה יותר לאחים שלי? אוהב אותם יותר? ארצה שיהיה להם טוב?
תודה.

תשובה:

בס"ד

שלום שואלת יקרה,

את מעלה סוגיה חשובה ומהותית. השאלה "מי אני באמת?" האם אני הדמות המיוחדת, המושלמת והנדירה, כפי שאני נתפסת בעיני החוץ או הדמות חסרת הסבלנות והצועקת כפי שאני נתפסת בעיני עצמי בבית? כואבת לך המחשבה על האפשרות שאחייך יזכרו אותך כחסרת סבלנות ואת מבקשת להשתנות ביחס וברגשות שלך כלפי אחייך.

העיסוק שלך בשאלה זו מראה על אמת ויושר פנימי שיש בך. הרצון שלך להשתפר בבית מעיד על שאיפה להיות במקום הנכון והטוב. קשה לך עם הפער שאת רואה בין מעשייך והאישיות שמתבטאת בחוץ לבין מעשייך והאישיות שלך בבית. חשוב לך להבין ולהכיר את עצמך. חשוב לך לראות אחדותיות בין איך שאת מופיעה בבית לבין איך שאת מופיעה בחוץ. זוהי שאיפה חשובה, שמבטאת חוש בריא למקום הנפשי שנכון להיות בו.

אני נוהגת לקרוא למה שאת מתארת 'סוגיית התדמית'. זוהי סוגיה שכולנו מתמודדים איתה, מי יותר ומי פחות. אני מאוד מזדהה עם השאלה שלך ועם הכאב שהיא מעלה. פגשתי אותה רבות בחיי. פעמים רבות הייתי שומעת מחמאות מאנשים על הרוגע והשלווה שאני משדרת וכמה אני בוודאי אם רגועה לילדי. מחמאות אלו צבטו את לבי כשעלו בעיני רוחי ניסיונות ההשכבה שלי את ילדי, שמלווים בעצבנות וחוסר סבלנות. הפער בין דמותי הנתפסת בחוץ לבין דמותי בנעלי הבית הכאיב לי מאוד. בהמשך אשתף אותך בכלים שעזרו לי להקטין את הפער.

בואי נדבר קצת על הפער הזה. את מתארת שתי דמויות. האחת – נערת המופת המושלמת והמצילה. השנייה – האחות הגדולה, העצבנית והמפחידה. דמויות אלו שונות זו מזו ורחוקות זו מזו כמרחק מזרח ממערב. השאלה 'מי מהן זו אני?', אינה השאלה שיש לשאול. פשוט מאוד, כי את היא גם וגם ועוד דברים נוספים. מאוד קל ונוח לנו לראות את עצמנו כדמות אחת אחדותית שיש לה קווי אופי מתואמים זה לזה וגם לסביבה שלנו קל לקלוט אותנו כמשהו אחד אך האמת היא יותר מורכבת, יותר עשירה ויותר מעניינת מכך. בן אדם, ברגע נתון, יכול להיות גם נדיב וגם עצבני, גם חסר סבלנות וגם מסור, גם אכפתי וגם עייף, גם חזק וגם חלש.

אז איך קורה שבחוץ את רק מחייכת, רגישה, נעימה ועדינה?

איך זה שאת מתארת את עצמך בבית צועקת, חסרת סבלנות ועצבנית?

יש לכך מגוון סיבות אפשריות:

– בחוץ אנחנו פחות מעורבים רגשית ולכן פחות מזדהים ואילו בבית, בני המשפחה הם חלק מאתנו ולכן אנו מעורבבים איתם. כשיש משהו שמפריע לך באחייך זה מעלה בך חלק שלך שקשה לך איתו ואז הרבה יותר קשה להגיב ממקום שקול ורגוע. לדוגמא, לעזור בהכנת שיעורי בית לילד מתקשה מטעם ארגון חסד, לא מראה עלייך דבר, פרט לנדיבות ולחסד שיש בך ואילו לשבת עם אחיך על שיעורי הבית ולגלות עד כמה הוא מתקשה, יכול להיתפס אצלך כהוכחה לחיסרון משפחתי ביכולת הקליטה וההבנה (כמובן שזוהי רק דוגמא לתפיסה פנימית אפשרית).

– הנתינה שלך בחוץ היא לפרקי זמן מוגדרים וקצרים יחסית לבית. בבית הנתינה הנדרשת ממך היא ללא הגבלת זמן. כל זמן שאת בבית, יכול להיווצר מצב שתתבקשי לתת יד ולעזור. בבית את קשורה. את תמיד האחות הגדולה ולכן, תחושת המחויבות הפנימית נמצאת שם תמיד. מצב זה יוצר לחץ ודריכות.

– בחוץ את לא חייבת לתת. כל נתינה שלך בחוץ זה מעבר למצופה ולכן את מקבלת על כך המון הערכה. לעומת זאת, בבית את מחויבת, הן בעיני משפחתך והן בעיני עצמך ולכן הנתינה שלך נתפסת יותר כמובנת מאליה ויש פחות ביטוי להערכה הרבה שחשים כלפייך ושאת מקבלת עבור מאמצייך. הערכה היא צורך חשוב לכל אדם ומקלה על הקושי שבביצוע משימות. אולי זה יכול להיות אחד ההסברים לדברי חז"ל שאמרו "גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה".

– בחוץ אנו יותר ייצוגיים ובודקים במסננת צפופה את תגובותינו והתנהגותנו ואילו בבית אנו יותר טבעיים. בחוץ אנו מחזיקים את עצמינו קצר ומתנהגים בהתאם לתדמית המתאימה לסיטואציה. בבית אנחנו בנעלי הבית והתחושה היא של שחרור מצורך להוכיח משהו למישהו.

מכל זה, ניתן לראות, שבבית את מעורבת רגשית עם אחייך, קשורה ובעלת תחושת מחויבות אליהם, נותנת מלא גם אם פחות מבטאים הערכה כלפייך לעומת החוץ, יותר טבעית ומשוחררת.

בעיני הדברים האלו מאוד חשובים ויקרים. זוהי הקרקע שאותה ניתן לעבד ולגדל גידולים נושאי פרות נפלאים. עוד מעט נדבר על כמה דרכים לעיבוד הקרקע הזו.

ומה עם דמותך שבחוץ? האם היא אמתית?

דמותך שבחוץ מלמדת אותי על תכונות נפלאות שיש בך: נדיבות, מסירות, רגישות, נעימות, התחשבות, עדינות, אכפתיות, סבלנות. כל התכונות האלו קיימות בך. אך יש בך עוד דברים.

מה עוד? את זה חשוב שתלמדי ותגלי. איך תגלי זאת?

ע"י ההבנה שאנחנו לא מושלמים. יש לנו צרכים שחשוב לנו למלא. היכולות שלנו מוגבלות וחשוב שנלמד את הגבולות שלנו ונכבד אותם. הדרך לגלות את הצרכים שלנו בכל רגע נתון היא ע"י הקשבה פנימית לרגשות שלנו וע"י חיזוק היכולת שלנו לקרוא לרגשות שלנו בשמם. דבר זה עושה פלא. תפתחי ערוץ קשב שיהיה פתוח כל הזמן למה שקורה אצלך בפנים. תתרגלי לשאול את עצמך "מה אני מרגישה עכשיו?" כשאת יושבת עם ילדה מתקשה או עוזרת למשפחה שלא מסתדרת, תשאלי את עצמך את השאלה הזו ותקשיבי. יהיה מאוד מעניין בשבילך לשמוע את התשובות. כך תגלי שיש בך כמה רגשות בו זמנית. כל רגש הוא פתח לעצמך פנימה. מן הסתם תגלי רגשות נעימים של סיפוק ומילוי מכך שאת פועלת בהתאם לערכייך אך ייתכן שתגלי עוד רגשות נעימים פחות. אולי הם יהיו חלשים יותר אך קיימים. מה את אמורה לעשות עם המידע הזה? בהתחלה רק להקשיב ולתת מקום לכל מה שעולה.

מדוע זה חשוב?

ההקשבה פנימה בזמן אמת לגילוי חלקים נוספים שיש בנו, חשובה כי היא מוציאה לאור את אותם חלקים שהם פחות ייצוגיים. ההכרה בחלקים אלו מאפשרת לנו להיות יותר אותנטיים, יותר מי שאנו באמת. ההכרה בחלקים אלו נותנת לנו הזדמנות לגלות מה הם מבקשים. אם תגלי למשל חלק בך שאומר "אני חוששת שיגלו שאיני מושלמת", תוכלי לתת לו מענה. החלק הזה מבטא פחד ואולי צורך בקבלה ללא תנאי. עכשיו משפגשת אותו תוכלי להרגיע אותו. תחפשי את המקומות שבהם מקבלים אותך ללא תנאי. אולי בבית? אולי דווקא שם, במקום שבו את מרשה לעצמך להיות חופשיה ומשוחררת מאילוצי מושלמות נמצא המרגוע מהחשש מחוסר מושלמות?

אם זה נכון, הרי שנוצר פה היפוך. האם נכון לומר שהתנהגותך חסרת הסבלנות בבית מעידה על תחושת שייכות וקבלה שאת חווה בו?

איך תוכלי להשתמש במידע החדש על עצמך כדי לשפר את התנהגותך והרגשתך בבית?

קודם כל, בערוץ הקשב שפתחת תשתמשי גם בבית. גם כאן, בוודאי, תגלי שאת לא רק עצבנית וחסרת סבלנות. ההקשבה פנימה תגלה דברים נוספים. אולי תגלי דאגה על שאינך מספיקה לעמוד במטלות הלימודיות שלך. אולי תגלי שיש בך צורך לפגוש חברות, לקרוא ספר בשקט וללא הפרעה, לשמוע מוסיקה עם עצמך וכו'. אם אכן כך הדבר, תוכלי לבדוק איך ניתן להשיג את הדברים שחשובים לך ואינך מקבלת מספיק. אולי תגלי משפטי ביקורת פנימיים שקיימים בתוכך. אם תפגשי משפטים כאלו, חשוב לטפל בהם. ביקורת פנימית מחלישה ומערערת. היא באה במסווה של רצון להשתפר אך עושה את ההפך – מייאשת וגורמת לנו להתנהג גרוע יותר. לכן, כשתזהי בתוכך משפטי ביקורת כמו "את סתם צבועה ושקרנית, תראי איך את מתנהגת", חשוב שתראי שזה שקר. זהו שקר כי ההתנהגות שלך לא נובעת מרצון לשקר אלא מתוך רצון לעשות את הטוב ביותר. את עושה את המקסימום שלך כרגע ושואפת להשתפר. את משפט הביקורת הזה יש להחליף במשפט אחר, אמתי ומעודד, משפט שייתן לך כוח. למשל – "אני עוזרת בבית הרבה. אני לומדת להכיר את עצמי ולעזור לעצמי להיות יותר רגועה וסבלנית".

תרשמי לעצמך את כל הדברים הטובים שבך שמתבטאים בבית, לאו דווקא, האיכויות הנוצצות שמוערכות בחוץ אלא האיכויות המשובחות שיש בבית חם – מעורבות, קשר, מחויבות, טבעיות. תוסיפי עוד משלך. תרשמי ברשימה נוספת את הצרכים החיוניים שאת מקבלת בבית. למשל: שייכות, קבלה ללא תנאי ותוסיפי עוד. בעוד רשימה, תכתבי מהם הצרכים שחשובים לך ולא מתמלאים מספיק. למשל: שקט, הערכה ותוסיפי משלך.

רשימות אלו יראו לך:

– כמה טוב יש בך כשאת בבית, גם אם זה לא מושלם ונוצץ.

– כמה הבית הוא מקום חם ומחבר כבר עכשיו בין כולכם וזאת למרות העצבנות וחוסר הסבלנות שלך.

– מהם הצרכים שלך, שכשתפעלי למלא אותם, תרגישי הרבה יותר טוב וקל יהיה לך לבצע את תפקידייך בבית.

כל זה יאפשר לרגשות האהבה העצומים שיש לך כלפי אחייך לבוא לידי ביטוי. תהיי פנויה וכשירה לפעול ולעשות למענם ביתר סבלנות ורוגע.

לסיכום, לגשר על הפער בין תדמית נוצצת בחוץ לבין הדמות המתמודדת שבבית זוהי עבודת חיים. הדרך לכך עוברת דרך ההבנה שאנחנו גם וגם. בכל מצב, יש לנו מגוון של רגשות וחלקים פנימיים שפועלים בנו. ההקשבה להם מאפשרת לנו לעבד את החלקים שבנו ולחיות את עצמינו כפי שאנו רוצים וצריכים.

בהצלחה רבה

פנינה

שתפו בפייסבוק, באימייל או הדפיסו

גם לך יש שאלה מציקה?

הגיע הזמן שיקשיבו לך!

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.