שלום יקירה.

ראשית אני מעריכה את האומץ שלך לפנות לעזרה, זהו צעד חכם ובוגר, המעיד על דפוסי התמודדות בריאים.

קראתי את שאלתך מספר פעמים, ואני מוכרחה לציין שעם כל הכאב העולה ממכתבך, משתקפת דרכו דמות של בחורה בוגרת, בעלת מודעות עצמית ומוטיבציה להתקדמות ושינוי.

את מתארת תקופה לא קלה… עם המעבר שלך ללימודים אקדמיים גבוהים את מתהלכת בתחושת כשלון מוחלט, שגורם לך לחוסר אמון בעצמך ולרגשות ייאוש עמוקים. לאחרונה, בעקבות התרחקות של חברתך, התחושות הקשות מעמיקות ואת מרגישה בדידות גדולה וחוסר אונים למול המטלות הלימודיות.

. התחושות שאת מתארת הן תחושות קשות, אך לא בלתי מצויות. אנשים רבים ובמיוחד בתקופות של מעברים נפגשים בתחושות דומות לאלו שתיארת. תקופת מעבר היא תקופה מורכבת. מצד אחד עשויים להתלוות אליה רגשות של סקרנות, עניין ותקווה לשינוי, ומצד שני היא מלווה בהתנתקות מכל המוכר והידוע, והרבה חוסר ודאות. בתקופה של מעבר, או של התחלה חדשה, דברים רבים שהיו ברורים לנו ומובנים מאליהם, (כגון מעמד חברתי, הצלחה לימודית ועוד) מתערערים פתאום ואנו נדרשים לארגן את עצמינו מחדש על מנת להסתגל לשינוי. לכן אין זה מפליא לפגוש תחושות מהסוג שתיארת, בהתחשב בכך שמדובר בתקופה של מעבר משמעותי בחייך.

מה עושים בתכל’ס?

במכתבך את מעלה פתרונות אפשריים (“לעזוב את התחום ולחפש משהו שאני יותר טובה בו” , לחפש חברה אחרת וכו’) אך גם פוסלת אותם בעצמך. לעזוב את הלימודים זו לא אופציה מבחינתך, ולדברייך צעד כזה רק יגדיל את תחושת הכשלון שלך, ולמצוא חברות נוספות את מרגישה שאינך מסוגלת.

בהמשך, את מתמקדת ושואלת : “איך לאהוב את עצמי ? איך להאמין קצת בעצמי ( לאו דווקא לימודית) ?? איך לא להיות תלותית במישהי שאני באמת באמת אוהבת ? איך לא להיכנס ללחצים ?

איך להיות שמחה ? איך לא להרגיש טיפשה?”

כלומר, את מבינה ומודעת לכך שהפתרון אינו תלוי בשינוי חיצוני, אם כי בשינוי פנימי בתוך עצמך. היכולת הזו שלך, לקחת אחריות על התחושות שלך ולהבין שהשינוי תלוי בך, מדהימה בעיני, והיא עצמה מהווה כברת דרך משמעותית בדרך לפתרון ולשינוי.

לדעתי, בשתי השאלות הראשונות שהצגת: “איך לאהוב את עצמי ? איך להאמין קצת בעצמי ( לאו דווקא לימודית) ” בהן עצמן מסתתרת התשובה לכל השאלות שבאות אחר כך.

האהבה שלנו את עצמינו, והאמונה בעצמנו, ביכולותינו, ובהיותנו ראויים היא הבסיס שמאפשר לנו להיות בקשר, אך לא בתלות, לא להכנס ללחצים, להרגיש שמחים ויכולים.

האהבה העצמית, האמון בעצמינו, ובמילים אחרות: הבטחון העצמי, הקבלה העצמית, הדימוי העצמי ותחושת המסוגלות העצמית שלנו, מתחילים להתפתח בשלבי החיים הראשוניים, ומתעצבים בהשפעתן של חוויות שונות, חיוביות ושליליות, שצברנו בדרך. לעיתים, מסיבות שונות כמו סביבה ביקורתית מאד, ציפיות בלתי מותאמות שהציבו לנו ועוד, אנו עלולים להתפתח לבוגרים שאינם מאמינים בעצמם, ביכולותיהם, וביכולת לקבל את עצמם באהבה. באופן כזה, כל כשלון מערער אותנו, אנו מרגישים חסרי אונים, והופכים להיות תלויים באישורים חיצוניים. (ובמקרה שלך: הצלחה לימודית, תלות חברתית).

הבשורה הטובה היא, שהבחירה תמיד נשארת, וגם אם לא קיבלנו בילדותנו את הבסיס לתחושת הבטחון הזו בעצמנו, תמיד ניתן לרכוש אותה.

לא מדובר בפתרון קסם. זה תהליך, והוא דורש הרבה עבודה ותרגול, אך אני מאמינה שעם מודעות עצמית ורצון לשינוי כמו שלך את יכולה להצליח מאד ובעז”ה להגיע למקום של רווחת נפש שתקל מעליך את התחושות הקשות ותוביל אותך למקום של הצלחה.

הנה כמה כלים, שיוכלו אי”ה לעזור לך בתחילתו של מסע השינוי אותו את מבקשת:

1. דיבור עצמי מיטיב: הכלל הידוע: “האמנתי כי אדבר” (ע” דיבורים של אמונה אדם קונה לו בנפש מידה של אמונה), המתייחס לאמונה בבורא עולם, נכון להערכתי גם לעבודה על האמונה בעצמינו, ובהקשר הזה, לדיבור העצמי שלנו (כלומר המחשבות שלנו כלפי עצמנו), יש השפעה מכרעת. על מנת לקנות אמונה בעצמינו, בטחון ותחושה שאנו ראויים ואהובים בפני עצמינו, אנו נדרשים לאמץ שפה חדשה כלפי עצמינו, ולהפוך את הדיבור העצמי שלנו לחיובי ומכיל.

איך תעשי זאת? הכלל הוא כזה: כשקשה או כואב לך, כשאת מרגישה כישלון, בדידות, חוסר אונים או כל תחושה לא טובה אחרת, שאלי את עצמך: מה המשפט שהייתי רוצה לשמוע עכשיו? מה המשפט שלו היו אומרים לי אותו הייתי מרגישה טובה, מוערכת, ראויה, יכולה? מצאי את המשפט הזה, ואמרי אותו לעצמך. תוכלי לדמיין איך את, שרי הבוגרת, מחבקת את שרי הקטנה, המבוהלת, חסרת הבטחון, ולוחשת לה מילים של חמלה ושל עידוד. (זה עלול להראות מוזר בהתחלה, אבל כדאי לא לוותר. שרי הקטנה מחכה למילים הטובות שלך).

2. הכרת כלי העבודה הייחודיים שלך: על מנת לאהוב את עצמנו יותר, אנו נדרשים לעיתים להתבונן בכל הדברים הטובים שיש בנו. המודעות ליכולות ולחוזקות שלנו, עשויה להעלות את הבטחון העצמי ואת תחושת המסוגלות העצמית שלנו. בנוסף לכך אותן תכונות טובות וחזקות שלנו, הן כלי העבודה שלנו, ובמידה ונפתח אותן נוכל להשיג הרבה יותר בחיים. הנה לך שני תרגילים למיפוי ואיתור היכולות שלך וכלי העבודה הייחודיים לך:

1. קחי לך דף ועט, וחשבי על לפחות חמש דמויות שאת מכירה ומעריכה. אלו יכולות להיות דמויות שאת מכירה בחיים האמיתיים או דמות מספר/ סרט וכדו’.

רשמי את שמות הדמויות על הדף, ומתחת כל אחת מהדמויות רשמי כמה שיותר תכונות שמאפיינות אותה וגורמות לך לאהוב/ להעריך את אותה הדמות.

בסיום הרישום סקרי את רשימת התכונות, וסמני אילו תכונות חזרו על עצמן יותר מאצל דמות אחת. סמני את התכונות הללו והתבונני בהן. נסי להרגיש אם משהו בתצרף התכונות הללו מצלצל לך מוכר.

לגלות לך? לרב אלו יהיו תכונות המאפיינות אותך בעצמך.

כעת יש בידייך רשימה של התכונות החזקות שלך, שהן כלי העבודה הבסיסיים שלך. עכשיו ניתן לעבור לשלב הבא. (חשוב שהרשימה תכיל לפחות חמש תכונות חיוביות שמאפיינות אותך. אם הגעת לפחות מכך, אל תוותרי. חפשי בעצמך יכולות וחוזקות נוספות. מובטח לך שתמצאי עוד).

2. חקר חוויות הצלחה: על מנת לייצר לעצמנו רגעי הצלחה וסיפוק, חשוב להבין את דרכי הפעולה הייחודיים שלנו, ואת הדפוסים שמובילים אותנו להצלחה. לשם כך, אני מבקשת שתתחברי לרגע בו הרגשת מצליחה, יכולה ובמיטבך (.זה יכול להיות בכל תחום שתבחרי). עצמי את עיניך ונסי לשחזר את הרגע הזה. הקולות, הצלילים, הריחות. עכשיו תתחילי “לחקור”, שאלי את עצמך את השאלת הבאות: (כדאי מאד לרשום את התשובות, כדי שתוכלי לחזור אליהן בכל פעם שתרגישי צורך)

• מה החלק שלך בהצלחה הזו?

• מה את עשית בשביל זה?

• איזה חלקים שלך היו שותפים להצלחה?

• אילו תכונות שלך באו לידי ביטוי ואפשרו לכך לקרות? (את יכולה להעזר כאן ברשימת התכונות הבולטות שמצאנו, ולבחון אם אכן הן אלו שסייעו לך להצליח).

• אילו פעולות עשית?

• איזו מחשבה / ערך הניע אותך ונתן לך מוטיבציה לנסות ולהצליח?

עכשיו, בכל פעם בה את מרגישה כשלון / חוסר הצלחה, עצרי, ובמקום להתבוסס בתחושה הקשה, נסחי לעצמך מטרה חיובית להצלחה (למשל: אני רוצה להצליח במבחן, אני רוצה לרכוש עוד חברות) התבונני בתשובות שכתבת, ותוכלי ללמוד מהן על דרך פעולה שתוביל אותך אי”ה להצלחה.

3. ערך מוחלט: אחרי כל העבודה העצמית, תזכרי תמיד: יש לך ערך מוחלט, שאינו תלוי בהצלחה ואינו משתנה אם נכשלת. הוא אינו מושפע מהתכונות או היכולות שיש לך או אין לך. בעצם היותך בת ישראל, את בת של מלך, ואצלו, לא משנים הכישורים, היכולות, ההצלחות או הכישלונות שלך. אצלו את אהובה וראויה בכל מצב, ובו, כן בו את יכולה להרגיש תלות מוחלטת וגמורה, שתתן לך בטחון- כגמול עלי אמו.

לסיכום, אני מצטטת שוב את שאלתך:

איך לאהוב את עצמי ? איך להאמין קצת בעצמי ( לאו דווקא לימודית) ?? איך לא להיות תלותית במישהי שאני באמת באמת אוהבת ? איך לא להיכנס ללחצים ?

איך להיות שמחה ? איך לא להרגיש טיפשה?

אז איך?

כשתדברי עם עצמך בטוב, תהיי מודעת לכישורים ולדרכי ההצלחה הייחודיים שלך, ותזכרי שאצל בורא עולם את ראויה ואהובה בכל מצב, אני מאמינה שתוכלי לאהוב את עצמך יותר, להאמין בעצמך, וממילא למצוא קשרים חברתיים בהם את נותנת מעצמך ולא תלויה רק באחר. כשתהיי במקום טוב עם עצמך תילחצי פחות, ובעז”ה תרגישי יותר שמחה, הצלחה וסיפוק בחייך.

מחזיקה לך אצבעות.

אפרת.