שלום למעביר השאלה ושלום לשואל,
השאלות עליהם אתם מדברים הן אכן שאלות חשובות ועמוקות. אני שמח בהזדמנות לפתוח את הנושאים האלו אתכם ומקווה שנגיע ליותר בהירות.
בשאלתכם אתם מדברים על איך ניתן להעניש ומתמקדים בנושא האמונה, אבל אתם בעצם שואלים מהו האדם. השאלה אינה מוגבלת לתחום האמונה אלא רחבה ומגיעה לכל מעשי האדם.
אם אני תוצאה של המקום בו גדלתי וחונכתי, של המשקעים שהותירו בי מאורעות חיי. אם מעשיי מוכרחים מכוח כל אותם הנתונים, הרי שבעצם לא רק שאיני אחראי למעשיי, בעצם אין שום משמעות לשום החלטה שלי.
אם אני “איש טוב”, עוזר לאחרים ומשקיע בטובתם זו אינה בחירה שלי, זו תוצאה של הנתונים שמפעילים אותי. וגם להיפך, רוצח המונים אינו יותר ממכונה שה”קלט” שלה הוא שהוליד את ה”פלט” הנורא הזה.
ישנם לא מעט פילוסופים שאכן סבורים כך, הם מאמינים בדטרמיניזם מוחלט, בהיות האדם, כמו מכונה, מוכרח לפעול את פעולותיו וממילא חסר משמעות לחלוטין. הוא אינו בעצם שונה מכל חפץ דומם. אין משמעות לאבן גם אם היא הרגה או הצילה מישהו, כך לאדם בתפיסה הדטרמיניסטית.
שפינוזה סבר שלכעוס על אדם שהרע לך, דומה למי שיכעס על הים אם נפגע מגל. האדם אינו בוחר וממילא אינו גורם משמעותי בתהליך האירועים.
התחושה הסובייקטיבית שלנו שונה. אנחנו כועסים על מי שמרע לנו, מצפים להערכה כשאנו עושים מעשה טוב ובכלל אנחנו מרגישים לעיתים קרובות מצב בו אנו נתונים במלחמה ערכית ובוחרים לכאן ולכאן. אנחנו חשים בתוכנו שיש לנו משמעות ושיש משמעות למעשיהם של הסובבים אותנו. אנחנו מבחינים בין טוב לרע.
התפיסה היהודית [ובעצם כל תפיסה שנותנת מקום וחשיבות לבחירות האדם] היא שלמרות ההשפעות הרבות של הסביבה, של המשפחה ושל התכונות המולדות המושרשות בגנים שלנו. עדיין יש בי אדם שיכול לבחור ובוחר. יש כאן מישהו שבידו לבחור בטוב או ברע, יש כאן את מי לשבח כשבוחר בטוב ועל מי לכעוס כשבוחר ברע. אנחנו מאמינים שלמרות כל הגורמים החיצונים המשפיעים, עדיין האדם אוחז בהגה ויכול לנווט כרצונו שלו. איני רואה שום הבדל בין כל בחירה של אדם לבין הבחירה להאמין או לא להאמין.
ברור שלאנשים שונים ישנן בחירות שונות. אי אפשר להשוות את המצב הטבעי של אדם שגדל בשכונת פשע בין שודדים, לאדם הרגיל מן הישוב. אינו דומה ניסיונו של חם המזג לשל מי שנוח מטבעו ורגוע. באותה מידה סביר כי גם המצע האמוני עליו גדל האדם ישנה את דרגת הניסיון.
ברור גם שהדרישות מכול אדם שונות, אין לנו מושג בדיני שמים, ואנו כבני אדם נצטווינו לא לדון אדם כשאיננו במקומו. ועדיין, האדם, כל אחד מאתנו, הוא בוחר, הוא מצווה לבחור בטוב ומוטלת עליו אחריות למעשיו.
בנימה אישית אני רוצה להוסיף עוד משהו. נתקלתי במהלך חיי בסיפורים חיים של מפגש עצמתי עם האמונה, של אנשים שלא חשדו בעצמם שיש בהם זיק של אמונה ועם זאת, ברגע האמת, היו מלאים באותה תחושה בהירה של אמונה, של נוכחות הבורא. אם נצטוונו להאמין זה אומר שהדבר בידינו, שמספיק שנסיר את הקליפות, שנאפשר לעצמנו להביט נוכחה על העולם בכדי להתחבר לבהירות הזו. [מעניין שגם מחקרים רבים מגלים את הנטייה האנושית להאמין].
ולעניין שאלתך בנושא “חקר האמת”. האמת היא שכול אדם הוא ייחודי. את הפסוק “אֱלֹקֵי הָֽרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר” מבאר השפת אמת על פי המדרש, שאין שני אנשים שמכירים את הבורא באותה צורה. הקב”ה נגלה לכל אחד בצורה ייחודית לו. ועדיין אין זה סותר את היכולת הכללית להגיע לאמת. לאותה האמת שהא כללית לכולנו.
האנושות דורשת מכולנו להבין דברים מסוימים, ישנן פקודות שמוגדרות כ”לא חוקיים בעליל”. [גם ברמה ההלכתית, אדם שמעולם לא שמע שאסור להרוג לא יוכל לטעון שחשב שזה בסדר]. כל אדם מבין את הנכון בלהיות טוב [למרות שכל אחד מפרש את הטוב בצורה קצת שונה]. באופן דומה כל אחד מאתנו נברא עם יכולת להגיע לאמת, הקביעה כי “אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹקִים אֶת הָאָדָם יָשָׁר” אומרת שיש בידיי כל אחד מאתנו את הכלים לבדוק מה ישר ומה לא. אז כנראה יהיה שוני, אבל השוני יהיה בתוך התחום הנכון ולא מחוצה לו.
מקווה שדבריי יהוו פתח להעמקה בנושא, שתוכלו אתה וחברך לעמוד על עומק מהותו של האדם, לגלות את המופלא שבזכות הבחירה והמתנה הגדולה של היכולת למצוא אמת.
בהצלחה.
מנחם ס.
[email protected]>
דלג לתוכן
