שואל יקר מאד.
אני שמח לשמוע שבישיבה שלך מדברים הרבה על בחירה חופשית. זהו נושא חשוב ויסודי מאד ביהדות, ובעצם בקיום המוסר האנושי, שהרי אם לא קיימת אפשרות בחירה, לא שייך לצוות ציוויים ולחוקק חוקים.
טעות נפוצה מכנה את אפשרות הבחירה כ'בחירה חופשית'. צירוף מילים זה יוצר טעות בהבנת יכולת הבחירה.
כאשר אנחנו שומעים את המילים בחירה חופשית, האסוציאציה שעולה בראשינו הינה שהאדם יכול לבחור מה שהוא רוצה, בלי שום מניעה. פרשנות זו אינה נכונה, מפני שבסופו של דבר כל אדם נמצא במסגרת מסוימת סביבתית, המגבילה אותו בבחירותיו, ולעיתים אף בוחרת בשבילו.
משמעותה של כח הבחירה הינה, שהאדם אינו מוכרח לפעול את פעולותיו, ואם הוא לא ירצה לעשות פעולה מסוימת הוא לא יעשה. למרות שברור לנו שהוא יעשה אותה, ממספר סיבות.
למשל, כל אדם שפוי ובר דעת, לובש בגדים לגופו. אף אדם לא ייצא מביתו ויהלך ברחוב העיר כשהוא ללא בגדים. אך אם נשאל את עצמנו, האם הוא מוכרח ללבוש בגדים? האם מישהו כופה אותו לעשות זאת? ודאי שלא. אך הנורמה הציבורית גורמת לאדם הפרטי לבחור להתלבש.
זו משמעותה של יכולת הבחירה. האדם הינו היצור היחידי שמחליט על פעולותיו ומעשיו. אם כי ברור וידוע שהחלטותיו מושפעות ממגוון סיבות וגורמים.
בורא העולם נותן לכל אדם כוחות וכישורים, ונתוני פתיחה וסביבה שונים, המשפיעים במישרין או בעקיפין על בחירתו של האדם. אך אין זה סותר את העובדה שהאדם פועל את מעשיו מתוך החלטתו האישית, ולא מתוך הכרח.
על מלך מבואר בפסוק שיכולת הבחירה הכללית שלו ניטלת ממנו. וזה לשון המלבי"ם על הפסוק (משלי כא, א) "פַּלְגֵי־מַיִם לֶב־מֶלֶךְ בְּיַד־יְהֹוָה עַֽל־כָּל־אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַטֶּֽנּוּ". "הגם שלב האדם הפרטי נתון ברשותו והבחירה בידו, לא כן לב המלך, אחר שבבחירתו תלוי אושר הכלל, ואם יבחר בדרך רע ישחית רבים ועצומים, לכן לבו זה הכללי הוא ביד ה', והוא בענייני הכלל משולל הבחירה".
יש שהבינו בדברי המלבי"ם הללו שלמלך אין בחירה. אך אם נשים לב, המלבי"ם מתייחס להחלטות הכלליות של המלך, הנוגעות לקיום המדינה ואזרחיה, וכלפיהם אומר המלבי"ם שאין למלך בחירה אלא הוא מנווט בידי ה'.
הסיבה לכך הינה פשוטה מאד. עקב כך שהחלטותיו של המלך משפיעות על מדינה שלימה אין זה הוגן שיכולת הבחירה הכללית שלו תישאר שלימה, ויכולת הבחירה של אזרחי המדינה תהיה מוגבלת, ועל כן הקב"ה מוציא מהמלך את אפשרות ההחלטה הכללית.
גם דברי הרמב"ם הידועים שלעיתים נשללת מהחוטא הבחירה, הובנו באופן שגוי. אצטט את דברי הרמב"ם כלשונם, ולאחר מכן נבאר את כוונתו.
וזה לשון הרמב"ם (הלכות תשובה פרק ו הלכה ג): "ואפשר שיחטא אדם חטא גדול או חטאים רבים עד שיתן הדין לפני דיין האמת שיהא הפירעון מזה החוטא על חטאים אלו שעשה ברצונו ומדעתו שמונעין ממנו התשובה ואין מניחין לו רשות לשוב מרשעו כדי שימות ויאבד בחטאו שיעשה … להודיע לבאי העולם שבזמן שמונע הקדוש ברוך הוא התשובה לחוטא אינו יכול לשוב אלא ימות ברשעו שעשה בתחילה ברצונו … נמצאת אומר שלא גזר האל על פרעה להרע לישראל, ולא על סיחון לחטוא בארצו, ולא על הכנענים להתעיב, ולא על ישראל לעבוד עכו"ם אלא כולן חטאו מעצמן וכולן נתחייבו למנוע מהן התשובה".
היו שקראו את דברי הרמב"ם בשטחיות, והבינו שהרמב"ם [שמבסס את דבריו על מקראות מפורשים] מתכוון לומר שה' שולל מהאדם הרשע את יכולת הבחירה ומכאן ואילך הוא נטול יכולת בחירה, וכל מעשיו הם מוכרחים בלא שיש לו שליטה ואפשרות בחירה.
אך זוהי טעות חמורה בהבנת הרמב"ם. כוונת הרמב"ם הינה שלעיתים נגזר על אדם [או מדינה] שבכדי לבחור בטוב יהיה עליו להתאמץ מאד, עקב כך שהוא השתרש בחטא. עבור אדם רשע ברמה כזו, הבחירה ברע זורמת אצלו בטבעיות, כמו לבישת הבגדים אצל האדם הממוצע. בכדי להתגבר על נטיה טבעית זו, עליו להתאמץ מאד. ואף על פי שלכאורה אין זה הוגן להעניש אדם הנמצא במצב עגום שכזה, שהרי בכדי להתגבר על נטיותיו הרעות, הוא צריך לפעול בניגוד להכרתו. מבאר הרמב"ם שכיון שהוא הביא את עצמו למצב כזה, עליו להיענש גם על בחירותיו שנעשו במצב הסופי שלו.
במילים אחרות, יכולת הבחירה נשארת בעינה, אלא שבניגוד לאדם הממוצע שנקודת הבחירה שלו מאוזנת, וכנגד הכוח השלילי קיים בו הכוח החיובי. אצל אותו אדם רשע כמו פרעה, האיזון של נקודת הבחירה הופר, אבל הבחירה נשארה.
להרחבת העיון בענין זה הייתי מציע לך בשלב ראשון לעיין בקונטרס הבחירה של הרב דסלר (מכתב מאליהו חלק א' עמ' 111 ואילך).
אקווה שתשובתי סייעה לך להבין את מושג הבחירה, ואשמח לענות על כל שאלה.
בניהו.
[email protected]