בחור צעיר ויקר,
קראתי את מכתבתך המפורט וחשתי בעוצמה את הכאב שבדבריך. למרות שהתנסחת בשפה שאיננה שפת אמך, הצלחת להעביר את התסכול הרב המלווה אותך מכך שהנך נדרש להכחיש ולהדחיק חלק מהותי וחשוב באישיותך, ועוד לאורך זמן כה רב. אני כמעט יכולה לחוש יחד עמך את המחנק הנובע מן התחושה המייסרת מכך שאולי אתה חי חיים שלא ממש בחרת בהם. מצד שני, אתה מצליח לראות ולא להתכחש לטוב שיש בחייך, לעובדה שיש לך אישה טובה, הממלאת מצידה את תפקידיה הזוגיים והאמהיים. כפי הנראה, היא, בניגוד אליך, יציבה ובטוחה במקום בו היא נמצאת, ומוצאת עצמה נשואה למישהוא שליבו ורוחו נמצא במקום אחר מכפי שחשבה בתחילת דרכם המשותפת.
בטרם אכנס לעומק העניין, ברצוני להדגיש כי אין תועלת בחישובים חוזרים- אולי לא הייתי צריך להתחתן עימה, אולי היא לא מתאימה? מדוע לא הראיתי כבר אז בדיוק מי אני, וכך הייתי בוחר אישה שתתאים יותר להשקפת עולמי וכדו'. הרהורים אלו, מלבד העובדה שאין הם מובילים לשום מקום, ולא ניתן להחזיר אחור את גלגל החיים, הינם מתעים. אנשים עוברים תהליכים במהלך חייהם, הם מחכימים, מתפתחים, לומדים ומשתנים (ואוי ואבוי אם זה לא היה כך) והפער בין בני זוג עשוי להיווצר גם שנה, שנתיים אחרי החתונה או אפילו אח"כ, זאת גם לו יצאו שניהם מאותה נקודת מוצא בדיוק.
בפסיכולוגיה קיימת תאוריה המכונה 'סולם הצרכים של מסלאו'
תאורייה זו מניחה כי קיימים צרכים אוניברסליים המשותפים לכל בני האדם, והם המניעים אותם לפעולה ועשייה.
ברמה הראשונה נמצאים הצרכים הפיזיולוגיים, כמו הצורך לנשום, לאכול ולשתות, לישון, לשמור על הגיינה וכו'. לאחר שהאדם ממלא צרכים אלו הוא מתפנה למלא אחר הצרכים ברמה השניה- זהו הצורך בבטחון. ברמה זו, האדם שואף להבין את העולם, למצוא בו סדר ובכך להתגבר על הפחד מהבלתי ידוע והבלתי צפוי. סדר זה מתבטא בהשגת יציבות בתחומי החיים השונים: ביתיות, משפחתיות, ואף יציבות תעסוקתית, אשר מעניקים לו תחושת ביטחון.
לאחר שהשיג את שתי הרמות הראשונות הוא מתפנה לשאוף להשגת הרמה השלישית והיא הצורך בהשתייכות.הצורך להשתייך לקבוצה אנושית, ולהיות מקובל בה היא צורך חיוני שחסך בו מביא לתחושת בדידות עמוקה.
ברמה הרביעית – אדם נזקק להערכה חברתית. יש לו צורך בכבוד עצמי, לכבד ולהיות מכובד גם כן, ולזכות בהערכה מצד הסביבה. ברמה החמישית אדם מבקש למלא את הצורך במימוש עצמי, וזאת על ידי שימוש ביכולת האישית הטמונה בו.
לפי מה שהנך מתאר, הרי שצרכיך ברמה הראשונה והשניה מסופקים ברוך ה', והנך שואף למלא את הרמה השלישית, ולנטוע את שורשיך בחברה שבה תחוש בנוח, באופן ההולם את ציפיותיך מעצמך ומהחיים בכלל, שם תוכל גם לעלות הלאה במעלה הסולם, תממש את יכולותיך, ותביא את אישיותך , כך הנך מקווה, לידי ביטוי ומיצוי.
אך פה טמון מוקש. שכן בקשתך לנטוע שורשים במגזר אחר, דורשת מאשתך להתנתק אף היא מהמעגל שאליו היא הכי שייכת, מרגישה בו הכי בבית והכי בנוח, המעגל שמדבר את שפתה במובן הרחב (לא רק יידיש/אנגלית אלא כל שפת הגוף, עולם האסוציאציות, הבדיחות, הדימויים, הזכרונות, המסורת וההווי המשפחתיים) ולהגר לתרבות אחרת. כמי שכבר היגר בעצמו למדינה זרה, תדע טוב ממני עד כמה מעבר כזה איננו פשוט. מדובר באתגר הסתגלותי המחייב ללמוד שפה אחרת, להתרגל לתרבות אחרת, עד אשר מגיעים, אם אכן מגיעים, אל השלווה ואל הנחלה. מסיפורך עולה כי אף אתה טרם השלמת עם המעבר לארץ זרה, לא באמת מצאת את אשר בקשה נפשך במקומך החדש, ואתה חש כמי שהאדמה בוערת תחת רגליו.
ואם הדבר כך לגביך, שהגרת רק לארץ אחרת, לא יפלא כי הצעתך לאשתך לעלות ארצה, וגם לנדוד לעולם חברתי חדש, לא מפתה אותה כלל וכלל.
לאנשים שגדלים במקום שמרן וטרם נחשפו לעומק לחווית הקיום בצלן של חברות אחרות, יש נטיה לחשוב שהשמרנות היא נחלתה הבלעדית של חברת האם שלהם, ואילו מחוצה לה, ניתן לחיות בחברת כל האנשים הפתוחים, המאפשרים, והלא חונקים. לפיכך, הם מתפתים לסבור כי כדי לחיות את החיים שהם חפצים בהם, שומא עליהם לעבור חברה, למגזר אחר, שבו הם יוכלו לעשות כל אשר חלמו עליו ולא התאפשר להם במקומם הקודם. אך לאחר שעושים את הצעד המשמעותי הזה, מגלים כי שמרנות ופתיחות הינם תכונות בנפש, ובכל חברה יש שמרנים משלה ופתוחים משלה, גם חובבי חידושים הששים אלי ריגושים, וגם יציבים, הנצמדים למוכר, ומתרחקים מהרפתקאות. למרות שכיום נדמה לך כי הנך יותר 'דתי לאומי' ברוחך והווייתך מאשר חרדי, הרי רק אם אכן תעשה את הצעד הזה, אתה עשוי לגלות עד כמה הנך 'חרדי'. היידיש שבפיך, עברך, חינוכך, הגבולות הנפשיים ביחס לאסור והמותר, הפתוח והסגור, הראוי והלא ראוי , גם אם הם רחבים יותר משל משפחות המוצא שלכם, עשויים להתגלות כשוכנים עמוק בתוך הטריטוריה החרדית. ולכן, גם לו מחר היית עובר לגור באיזו התנחלות דתית לאומית, ומתלבש לגמרי כמותם, או אז הייתה מגלה עד כמה היית ונותרת 'חרדי'. בשיחך ובשיגך, בהלך מחשבתך, ובעוד הרבה ניואנסים תרבותיים דקים ורבים מספור.
הבנה זו מחלחלת היום להרבה מאד מגזרים. על כן – גם אנשים שחוזרים בתשובה, שלא כבעבר, אינם מהגרים עוד ל'תרבות אחרת', ורבים מהם מעדיפים לא להפוך ל'חרדים'. הם יכולים לקיים מצוות קלה כבחמורה אך נשארים מבחינה חברתית נטועים במקומם הקודם. אלא שכעת הם מופיעים חמושים בכיפה וציצית, שומרים את השבת מכל משמר, ואף משתדלים להמשיך ולעבוד באותה עבודה.
במידה זהה, מומלץ גם לחרדים שרוצים למצוא עצמם במקום שונה מכפי שגדלו בו, הם יכולים, ואף כדאי שלא יוותרו על מי שהם באמת, אלא ימציאו עצמם מחדש בתוך המסגרת שבה הם נמצאים, גם מבלי להפוך סדרי עולם בחייהם או בחיי אחרים הסמוכים על שולחנם.
דומני שיש לך הרבה מה להפסיד אם תתגרש – חיים לצידה של ביתך, בית יציב, אישה מסורה, זוגיות, אלו צרכים בסיסיים בסולם שלא כדאי לוותר עליהם, ודאי לא בשביל תמונת עולם שעשויה להכיל בתוכה מרכיבים לא מציאותיים שיתכן ולא יתממשו לעולם. המחשבה כאילו המעבר שאתה חולם עליו יביא מזור לכאביך, עשויה להתברר כפנטזיה בלבד, ומכאן הדרך תהיה קצרה לנפילה מכאיבה, ואשר לא תמיד יש ממנה דרך מילוט. גט איננו פתרון קסמים לכל המצוקות.
מצד שני, אינך יכול, אינך רשאי, ואף לא מומלץ למען בריאותך וחוסנך הנפשי להתכחש למי שהנך לאורך ימים ושנים. עליך לחיות את חייך באופן נכון המתאים לך, מבלי לוותר על ההתחשבות המתבקשת באנשים שגורלם קשור בגורלך. ולכן, הייתי ממליצה לך לחשוב היטב מהם הדברים שאתה חולם לעשותם ולראות איך ניתן לשלב אותם בהדרגה בדרך חייך. אולי ללכת ללמוד תואר אקדמי שיפתח את אופקיך האינטלקטואלים? אולי ללכת לסדנת מודעות שתעזור לך להכיר את עצמך טוב יותר וממילא לעשות בחירות הולמות יותר את צרכיך הנפשיים והחברתיים?
עליך לשאול את עצמך – על מה אתה חולם? לו אשתך הייתה מוכנה לצעוד עמך יד ביד, מה היית רוצה להגשים? מה היה אחרת בחיים שלך? נסה לענות לעצמך תשובות מפורטות לא ברמת הכותרת 'הייתי דתי לאומי' אלא ברמה המעשית של מה היו הדברים בחיי היום יום שאותם היית רוצה לעשות ותראה אם אכן הם מן הנמנע, או שאולי לא בהכרח יש צורך לוותר עליהם.
בניגוד למה שנראה לנו כאשר אנו שקועים במצוקה האישית שלנו, לא כל הזוגות בעולם נמצאים באותה נקודת פתיחה בדיוק. אם תעיין בתשומת לב בשאלות הרבות המגיעות לאתר 'אקשיבה' , תגלה שיש בעלים שיש להם נשים שמרניות וגם להיפך, נשים פתוחות שהבעל מאד שמרן ומסתגר.
כדאי לך גם לעיין בתשובה שנתנה במקרה בעל מאפיינים משותפים לשלך:
https://akshiva.co.il/%D7%9B%D7%9C%D7%9C%D7%99/%D7%A6%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%94-%D7%9C%D7%94%D7%97%D7%9C%D7%99%D7%98-%D7%9B%D7%91%D7%A8-%D7%9E%D7%99-%D7%90%D7%A0%D7%99/
וכן בתשובה לשאלה זו – הדנה במקרה הפוך : בחור דתי לאומי שרוצה להיות חרדי.
https://akshiva.co.il/%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94-%D7%95%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%95%D7%AA/%D7%A8%D7%95%D7%A6%D7%94-%D7%9C%D7%94%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%97%D7%A8%D7%93%D7%99/
גם משיב זה מייעץ לפונה להשאר נטוע במחוזותיו ולאמץ פרקטיקות שנכונות לו ממקומות אחרים, ולא למהר ולהגר תרבותית למגזר אחר לגמרי, ולשלם על כך את המחירים הלא פשוטים שעשויה לגבות ממנו הגירה זו.
אני בטוחה שאם אשתך תראה שהשינוי שאתה עושה בחייך לא נובע מתוך זלזול בתורה ומצוות, תמשיך להקפיד על תפילות, קביעת עיתים לתורה וביתר הזמן תפתח גם לעולמות אחרים שמעניינים אותך, הרי שגם החששות שלה מהבלתי מוכר יתפוגגו אט אט, ואף היא לא תדרש להעמיד אותך בפני אולטימטום של – או חיים כאלה בלבד – או גירושין.
הרי ללכת לעבודה, לקבוע עיתים לתורה, לקום בבוקר ולשלוח את הילד/ה לבית הספר, אלו פעולות רבות שמרכיבות את סדר יומינו ואנו עושים אותם בכל מקום, בין בארץ ובין בחו"ל, בין כדתי כזה, ובין כדתי מסוג אחר. בשטחי החיים הנוספים : במסגרת חיי העבודה, התרבות והפנאי ניתן "להוולד מחדש" גם בתוך הקהילה שלך. אני מניחה שגם באנטוורפן נתן למצוא חבר שגם הוא כמותך מתענין בתרבות פנאי מגוונת יותר, שעשוי להיות שותף לפתיחות שתעשיר את עולמך, ולהותיר אותך מחובר למשפחתך ולביתך.
מתפללת עבורך שתצליח גם להקשיב לעצמך, וזאת מבלי לוותר על הדברים היקרים מכל שהם בית ומשפחה.
ודאי מוכרת לך אגדת-הם הידועה על השמש והירח שהתווכחו כוחו של מי רב יותר, ומי יצליח להסיר את מעילו של ההלך המהלך בדרך מעליו. הרוח נסתה לנשוב בכל כוחה וההלך רק הוסיף והתעטף כנגדה במעילו בצורה איתנה יותר. אך כאשר השמש זרחה במלוא קרניה המלטפות והמחייכות, ההלך הסיר בעצמו את המעיל מעליו.
אם הנך רוצה שאשתך תפתח לכוונים נוספים, הרי שזה יקרה רק אם תמשיך להאיר, ללטף ולחמם אותה ואת בתכם המשותפת בקרני אור ואהבה. ציניות, ביקורתיות ורוח זועמת ושיפוטית רק יביאו אותה ליתר הסתגרות והצטנפות במעילה. לגבי צעדים מעשיים וקונקרטים כדאי מאד להתייעץ עם איש מקצוע שילווה אותך בתהליך באופן שיעשה בהדרגה ובהתאמה ליכולת הקיבול שלך ושל משפחתך.
מאחלת לשניכם הרבה שנים טובות ומאושרות ביחד,
חיים שיש בהם גם זוגיות אוהבת ותומכת,
וגם התפתחות והגשמה אישית של האישיות הנבדלת והיחודית לכם
ורדית
[email protected]
דלג לתוכן
