שואל יקר

שלום וברכה,

ההסכמה שלך לבחון איך לחזק את הזוגיות, האומץ להתייעץ מתוך כנות, מעוררת הערכה רבה.

בשאלתך רב הנסתר על הגלוי, אחרי קריאה חוזרת ונשנית עלו אצלי יותר שאלות מאשר תשובות… שאלתך נוגעת בסוגיות רבות שלא אוכל להתייחס אליהם עקב המסגרת המצומצמת של הכתיבה, עם זאת מבקש להזמין אותך להתבוננות מחודשת מזווית ראיה אחת-מיני רבות, מקווה שתמצא בדבריי פתח לשינוי שיתקבל על דעתך.

התהליך דתי-פנימי שעברת איננו פעולה של רגע, מדובר בשינוי זהות עמוק ומשמעותי, תהליך שלוקח שנים ארוכות וכולל כמה שלבים.

המאמץ שלך לבנות חיים יהודיים-תורניים, בעלי פנימיות עשירה ואמיתית, תוך עיסוק ברבדים הגותיים מרוממים מחד, אך משולבים בחיי המעשה מאידך – מהווים אתגר לא פשוט בכלל, אתה מממש בזה את תמצית תפיסת היהדות.

סביר בעיני להניח שתהליך זה, שהיה משמעותי ויקר כל כך לליבך, אילץ אותך להיות עסוק מאד ‘בעצמך’, השקעת בבניית דמות התלמיד חכם שיותר מחובר לעצמו, ביררת בעומק ובאומץ רב את זהותך הייחודית והמובדלת, סללת דרך שככל הנראה אין רבים שצעדו בה לפניך.

מתוך הצורך להיות קשור ושייך לאיזו ספינת-אם, בולטת שאיפתך להתמזג עם הגותם של דמויות ההוד הנערצות עליך כדוגמת הרב סולוביציק ועוד, זה בהחלט מלמד על המקום הגבוה אליו הגעת ועל הדרך הייחודית שסללת לך, כה לחי.

עם זאת, אחרי כל התהליך הפנימי שעברת, בסופו של יום אתה מוצא את עצמך לבד, בבדידות קשה, מסתבר שבמקביל אליך ממש גם אשתך עברה איזשהו תהליך פנימי-אישי, אמנם לא מבחינה השקפתית-אינטלקטואלית אבל כן מבחינת היחסים ביניכם, היא התרחקה ממך, היא לא מוכנה לכבד את השינוי, לא מוכנה לקבל אותך.

אולי כשנכנסת לתהליך מלכתחילה חשבת ש”יהיה בסדר”, אבל לפתע מתברר שאשתך לא מגיבה כפי שהיית מצפה ממנה, היא לא משתנית בעקבותיך. להיפך, היא דבוקה עוד הרבה יותר בכך: שלא להיות חרדי זה פשוט לא אופציה (כלשונך).

הקשר עם אשתך חשוב לך מאד, אתה מרגיש מחויבות עמוקה ליחסים איתה, אתה רוצה להיות מרכז עולמה, שהיא תכבד ותקבל אותך כפי שאתה כיום, ואתה שואל איך ניתן להצליח להחזיר אותה חזרה אליך.

ברובד הפשוט נראה שהבעיה היא בעצם “אשתך”, זו הכותרת שבחרת לשאלה: “אשתי לא מוכנה לקבל ולכבד שאני לא חרדי”.

במימד הגלוי של שאלתך נראה שמדובר ‘כביכול’ בויכוח השקפתי-הגותי עקרוני עם בת זוגתך, היא חרדית שמרנית שדוחה ושוללת כל מי שאינו בעל השקפה חרדית כמוה, לכן היא בעצם מסתכלת עליך כמו שחרדי ממוצע מסתכל על דת”ל ממוצע ומטה, שונאת ‘מזרוחניקים’ קלאסית…

למרות, ואולי דווקא בגלל, שניחנת בכישרונות מיוחדים ואתה “מוערך” על ידי הסביבה, אתה מרגיש מעין בחינת “וכל זה איננו שוה לי” לאור חוסר הערכה וקבלה שאשתך מפגינה כלפיך.

חשוב להקדים ברמה הכללית.

לכל בעל חשוב שתהיה לו אשה שמהלכת בדרכי ליבו, בעל צריך להרגיש שהוא מנהיג ומוביל את הבית, שהוא מורה דרך לאשתו וילדיו, זה הבסיס כדי ליצור את המציאות של “חן אשה על בעלה” (סוטה מז, א), זה לא משנה כמה האשה חכמה וצודקת בדעות שלה, כמה היא אשה טובה ומוצלחת, אם היא לא מכבדת את בעלה הרי שהיא לא רק מחסירה לו איזשהו ‘צורך’ מסויים, אלא זה שולל ממנו את מהות מושג ה”בעל”.

דרך משל, אשה שלא מסתדרת עם כביסות / בישולים / עבודה, זה לא שולל את החן שלה בעיני בעלה, לפעמים זה יוצר עצבנות וכעס אבל זה לא גורם שהוא לא יאהב אותה, אבל אשה שלא מכבדת את בעלה – בעצם אין כאן ‘בעל’.

לא שייך לפתור את הנושא על ידי שנאמר שכל אחד יעשה את החובות המוטלות עליו ואז יהיה טוב, כי במצב כזה אין את המציאות האישיותית בכלל של ‘בעל’, ממילא אין כאן מי שיתן ויעניק את חובות הבעל לאשתו. אכן לרוב, טבע האשה לתת לבעל את הכבוד הבסיסי, ובכל התרבויות הנושא הזה קיים באופן כללי, וכבר הוסכם במגילת אסתר “להיות כל איש שורר בביתו”.

הנחת יסוד זו מחייבת לברר לעומק ובכובד ראש את שאלתך, כדלהלן.

לפי עיקר טענתך הרי שלמרות התהליך שעברת לא שינית את אורחות חייך מן הקצה לקצה, להיפך נשארת כלפי חוץ “חרדי למהדרין”, רק בבית פנימה אתה ידוע כבעל השקפות אנטי חרדיות מובהקות.

הפלא בעיני, עד כמה שאין שום השלכות מעשיות משמעותיות לתהליך שעברת, מה גרם לפיצוץ עם אשתך, האם אותה הגדרה עצמית ייחודית של ‘דתי’ ניו אייג’ פוסט מודרני? מה מתדלק לאורך זמן את הבעירה ביחסים בינך לבינה?

לא הרחבת בתיאור כיצד התפיסות המחודשות שלך על ‘תורה וחיים’ מוחצנות ומושלכות כלפיה, למה כל כך אכפת לאשתך שאתה רואה את עצמך תלמיד של הוגי הדעות החשובים שהזכרת כרבותיך, וכי “רק” בגלל שהיא חרדית היא לא יכולה לקבל מישהו שכל חטאו מסתכם בכך שהוא עוסק ומאמין בהגות יהודית מקורית ושונה.

אשתך וודאי מודעת ומרגישה שהיא מאכזבת אותך, יש להניח שהיא מתייסרת בתוכה ברגשות אשמה על כך שהזוגיות הרוסה, אולי היא סובלת מלחץ נפשי מתמשך נוכח הקונפליקט הלא פתיר ביחסים מולך.

נדמה שאתה עוסק רבות בחיפוש אינטלקטואלי, גם השמות של ההוגים החשובים שהזכרת הם בעלי עולם אינטלקטואלי בעיקרו, אבל בתוך כל דבריך לא ראיתי ביטוי מספק למה שאשתך ‘מרגישה’…

ברשותך, מבקש להציע בזהירות שעיקר הנושא פה הוא הרבה מעבר לויכוח אינטלקטואלי-השקפתי, עקרוני ככל שיהיה. מבחינתי המימד הנסתר והעיקרי בשאלתך נסוב על הצד הרגשי ביחסים עם אשתך וילדיך.

מניח מתוך לימוד זכות, שמרוב שקיעות בתהליך הדתי פנימי שעברת – שהיה כה קרוב לליבך, סימנת את המטרה בלי להצליח לראות ‘לרוב טלטולי הדרך’ מה אשתך מרגישה או מה הילדים חווים לאור התהליך הזה…?!

מאחר ששאלתך נוגעת בעיקרה לתהליך פנימי שאשתך ‘אמורה’ לעבור, אתה עוסק בציפיה שאשתך תשתנה… או באמצעות שינוי ההשקפה שלה והתאמתה לשלך ככל שתמצא איזושהי דרך לגרום לכך, או לכל הפחות ביחס מכבד ומקבל כלפיך וכלפי ההשקפות שגיבשת.

ומכיוון שזהו דבר פשוט שלא ניתן לנסות להשפיע עליה בלי לשמוע את הצד שלה, רואה זאת כזכות – אך גם כחובה – לנסות לשער מה עבר/עובר על אשתך והילדים מ”בחינה רגשית” בכל התהליך שעשית עם ‘עצמך’.

מעין דין “טענינן” לפנים משורת הדין, אנסה להיות לה לפה וללמד עליה זכות, להעמיד נקודת מבט אפשרית לשאלה: למה היא ‘מתחפרת’ כל כך בעמדה שלה והולכת נגד טבעה הבסיסי כאשה ולא מוכנה לקבל ולכבד אותך.

***

הכניסה לחיי הנישואין בחברה החרדית היא ייחודית בכך ששני הצדדים עסוקים בבירורים אינסופיים ובשבע דרישות וחקירות על טיבו של הבחור/ה ומשפחתו/ה, זהו תנאי בסיסי כדי שהשידוך יצא לפועל, בתפיסה החרדית רואים בהקמת תא משפחתי, בראש ובראשונה, חיבור ואיחוד בין אנשים בעלי תפיסת עולם ואידיאות זהות ככל שניתן.

בתוך דבריך התפלאתי לראות שהקשית האם זה נכון למצוא דרך לשנות את תפיסת עולמה של אשתך כלפי זהותה החרדית? כמדומני ש’קושיא מעיקרא, ליתא’ למה לי קרא? סברא היא! לא על דעת זה היא באה איתך בקשרי נישואין!

מדבריך נראה שהיא באה ממקום כל כך סגור ושמור עד שתפנית כזו תחשב אצלה כאיום קיומי, ממילא אין לך את הזכות לצפות שהיא תמיר את המנטליות וההשקפה החרדית האהובה עליה, היא לא יכולה ומוכנה לשינוי כזה, זה יחייב אותה להתכחש לרבדים העמוקים ביותר של הנפש שלה.

יתרה מכך, במצבים בהם מתערערת ההנחה כי המציאות מבוססת על חוזה ידוע וניתנת לניבוי, כאשר דבר שהיה אמין ללא עוררין מתגלה ככזה שאי אפשר לסמוך עליו, הרי שהערעור הכואב על המציאות הברורה מאליה גורר אחריו משבר אמון.

מבחינת אשתך הלא היא הייתה נאמנה – במלוא מובן המילה – לדרך המשותפת שלכם כפי שזו הייתה ביום בו היא בטחה בך לראשונה, יתכן שהיא מרגישה שאתה זה שנטשת… שלקחת ממנה את הביטחון / היציבות / הנאמנות שהיא כה צריכה ממך כ’בעל’, ערערת את כל תפיסת המציאות הבסיסית שלה.

כתבת שבתוך התהליך עברת תקופה “שהיית קיצוני נגד חרדים”, ככל הנראה בשלב זה מבחינתך כל דבר שריח חרדיות נדף ממנו עורר אצלך ריאקציה חריפה, האם אתה יכול לשער איך שיח כזה העכיר את הנפש של אשתך שהיא חרדית אדוקה ונאמנה? אולי בלי משים ההשקפה האנטי חרדית שלך הושלכה על האדם הכי פחות מתאים לכך (רמז, אשתך).

משער שבחלק גדול מטענותיך נגד החרדיות היה מן האמת, זה רק הופך את זה לקשה עוד יותר, כי הלא כתלמיד חכם מוערך וכאינטליגנט אתה יודע לנמק באופן ה”הגיוני” ביותר ולשכנע היטב בעד עמדתך השוללת לחלוטין את החרדיות, משכך אשתך החרדית הרגישה שוב ושוב שאתה מקטין ושולל אותה… בלי לשים לב, כמובן.

השפעת על המרחב האישי של הקרובים אליך ביותר, פעלת במרחב הזה כבתוך שלך, האם אשתך והילדים חשו “שקופים” והם למעשה היו “לכודים” בתוך מערכת היחסים איתך, בלא לקבל ממך את האפשרות הבסיסית להיות גאים ושלמים עם הלך הרוח, תפיסות העולם, ההנהגות, סגנון החיים ואף הסלנג ‘החרדי’ המוכר והידוע להם.

יתכן שבשלב זה אשתך חוותה צורך עמוק להתגונן על הזהות הכי בסיסית שלה – החרדיות, זהות שהותקפה בעוצמה רגשית רבה דווקא מצדך, בעלה המוערך, הדמות הכי משמעותית וקרובה בחייה.

דרכה של אשה לחלוק את חוויותיה וכאביה הרגשיים עם בעלה, היא מצפה ממנו להיות מקשיב ושותף, האם אשתך יכלה לשתף אותך בחוויות הכואבות שלה מהתהליך האנטי חרדי שעברת בחריפות לנגד עיניה, דיברתם על תחושת חוסר הוודאות הגדול שאפף את התהליך שלך לעבר הבלתי נודע (מבחינתה)?

אפשר שאפילו היא לא הצליחה לבטא או להעלות למודעות שלה-עצמה את התחושות הקשות, בגלל זה היא אולצה להציג את המחלוקת ביניכם כנושא ‘השקפתי-עקרוני’ נטו ולפסול אותך.

קיימת אפשרות שכדי להגן על זהותה החרדית אשתך נדרשה להתבצר דווקא בעמדה כזו שלא מאפשרת כל פתח לגמישות מחשבתית ולסובלנות, היא פיתחה תגובה פרדוכסלית ודווקנית, היא דבקה בערכים שהיא גדלה עליהם כי זה הבסיס הבטוח ביותר שנשאר לה, בכך היא אף מציבה לך גבול ברור, היא עומדת על זכותה הבסיסית להגדרה עצמית משלה.

אולי כלפי חוץ היא מתלוננת עליך שאתה אדם בעל השקפות משובשות, כשבעצם היא בכלל זועקת זעקה חרישית שאיננה נשמעת, כזו המלמדת על כאב ופגיעה עמוקה שרוחשת לה מתחת לפני השטח… זה יכול להיות ההסבר לבעירה המתמשכת ביחסים ביניכם?! אחר כל זה, כעת אתה מצפה שמבחינה רגשית היא תישאר קרובה אליך ותעריך אותך, הייתכן?

שאל את עצמך: עד כמה חשוב לך למצוא חיבור עם אשתך רק בתנאי שהיא “דומה” לך, שהיא בדעה תמימה איתך?

האם אתה מצפה שאשתך תהיה נטולת אישיות משל עצמה, נטולת זכות בחירה, שהיא כל פעם תתאים את עצמה ואת ערכיה ותזדהה עם דעותיך המשתנות ביחס לתהליך האישי-פנימי שאתה עובר? האם אשתך אמורה לשמש סוג של ‘קהל’ עבורך?

אתה מציג כאילו הילדים ‘זו לא הבעיה’, כאילו לימודים אקדמאים ‘הם לא הבעיה’, אתה למעשה ממשיך להתלבש כחרדי, ממשיך לנהל אורח חיים חרדי באופן כללי, מחנך את ילדיך כחרדי, רק בהשקפותיך אתה שולל את החרדיות מכל וכול, נדמה שלטענתך הכל נמצא רק ברמת המחשבה וההשקפה וניתן לחיות חיים כאלו בהסתרה מלאה (אגב, כמה אנרגיה נפשית נדרשת ממך עבור הסתרה זו?).

אם כנים הדברים, אל לך לצפות לפסוח על שני הסעיפים – גם וגם, אשתך לא יכולה להרגיש קירבה וכבוד כלפיך בעוד היא “פגועה” עד עמקי נשמתה (!) בלא ששמת לב, כמובן. לא מדובר כאן ביכולת להפריד בין המחשבות ההשקפתיות לבין הרגשות, כי מתחת לפני השטח הכל כאן זה “רק” עניין של רגשות, הרגש הוא אחד ומעורב זה בזה.

כך גם לגבי הילדים, אני תוהה בקול, עד כמה אתה מודע לקונפליקט המנטלי והמתח שרוחש בקרבם מתחת לפני השטח.

כתבת שהילדים נמצאים במוסדות החרדים הכי טובים, אתה באמת מאמין שילדיך יכולים לחיות לצידך בלי להרגיש את כל הקונפליקט המורכב הזה באישיותך, גם אם אתה משקיע בהסתרה זה מוכרח לבצבץ מבין הסדקים, האם ילדיך לא מכירים את אבא שלהם, הם לא יודעים מה הוא חושב?

סביר להניח שבבית הם נחשפים בשפה עשירה ומשכנעת להשקפות אנטי חרדיות מובהקות, ואילו במוסד הלימודים הם נדרשים ושואפים להתאים את עצמם לנורמות הקהילתיות-החרדיות המקובלות. המתח הנוצר מן הפער הזה בין דמותך והשקפותיך כפי שזו באה לידי ביטוי בבית לבין הקהילה ומוסד הלימודים החרדי שלהם, עלול לגרום לילדים, מתחת לפני השטח, להימצא במצב אבוד / מבולבל / לא מובן, סביר להניח שלמצב זה השלכות משמעותיות על הילדים לטווח ארוך, לא כך?!

***

שאלת “מה אתם יכולים לייעץ לי”. – תשובתי מורכבת מכמה חלקים.

א.

לפני הכל אשתך צריכה לאוורר את הרגשות השלילים-הקשים שרוחשים בתוכה, לעבד את החוויה הלא-פשוטה שהיא עברה, בעניין זה מקובלנו ש’אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים’, לכן עיבוד זה עדיף שייעשה במסגרת טיפול זוגי פסיכודינמי.

במהלך הטיפול תוכל גם אתה לחזק את היכולת האמפתית שלך כלפיה, לברר בהדרגה מה קדם אצלך ברמה האישית לכל התהליך הזה שעשית, לעבד את החוויות האישיות שדחפו אותך להשקיע אנרגיה נפשית גדולה כל כך בתהליך… להתמודד עם כל הקשיים שכנראה פגשת בדרך.

[אם אתה נדרש להמלצה על איש מקצוע מתאים, פנה שוב ל’אקשיבה’ ותקבל מענה לכך.]

בשלב זה מציע לך לכבד את ההתרחקות שלה, אל תפרש את זה מעבר למה שזה, השתדל לדון אותה לכף זכות עד קצה גבול היכולת, היא לא אשמה… למרות שאתה מתמודד עם קושי גדול בגלל יחס לא מכבד מצד אשתך, קח עליך את האחריות והקפד שלא לתבוע עבור עצמך את תפקיד ה”קורבן”.

תן לגיטימציה ומקום לקושי הרגשי של אשתך, פנה אליה בצער ובכאב, תודה בפניה שכנראה לא ‘ראית’ אותה מספיק לרוב סערת התהליך הפנימי שעברת, שאתה מבין שהדבר שהכי מפריע לאשה הוא שלא ‘סופרים’ אותה ולא ‘רואים’ אותה.

מעתה תשתדל ככל יכולתך שלא לייצר ‘משבר’ כאשר אתה רואה שהיא פועלת בשונה ממה שאתה מצפה ממנה.

במקביל תשכיל להיכנס לנעלים של אשתך, ‘להפנים’ מה היא ‘מרגישה’, גלה אמפתיה אמיתית (!) גם כלפי רגשותיה הסמויים, הדגש בפניה כמה היא חשובה ונצרכת עבורך, תן הכרה והערכה מצידך לתפיסת המציאות שלה כמות שהיא, תאשר לה ‘אתה-מצידך’ שהיא יכולה להיות שמחה ושלמה לחלוטין עם עצמה ועם החרדיות שלה.

חשוב שהיא תשמע ממך בפה מלא, שזה בסדר שיש לה דעות עצמאיות משלה, ואתה לא מצפה ממנה לשנות את הזהות החרדית ואת החיים שלה, זה יחזק אצלה את החוויה שאתה “רואה” אותה, ואתה ממשיך את המסע לצידה באותה שותפות ותמיכה כמו שהיה כשהכרתם!

למרות שאתה בטוח שהדרך שלך כיום היא-היא הנכונה באופן בלעדי והחרדיות משוללת מכל וכול, תדגיש לה שזו “רק” לעניות דעתך וזו הדרך המתאימה עבורך אך בהחלט קיימת אפשרות שאתה טועה והיא צודקת… ככל שתצליח ללמוד שלא “לשלול” את אשתך על החרדיות האדוקה שלה, כך היא תוכל לעשות צעד לכיוונך ולקבל אותך!

על כל פשעים – תכסה אהבה.

ב.

ליבת השאלה עוסקת ב”ערך העצמי” שלך כפי שהוא משתקף אליך על ידי אשתך, יש לך תחושה ש”מגיע לך” ממנה יחס מכבד ומקבל – למרות הכל (!), אתה מצפה למצוא את דמות עצמך המוערכת משתקפת ביחסים עם אשתך, שאף היא תשמש מעין ‘מראה’ שתשקף אליך דמות יפה ומוצלחת / צודקת מעל לכל ספק, תספק לך את האישור שאתה כה זקוק לו — ‘אישור’ מלשון ‘מאושר’.

הבעיה שאתה מתייצב מול אשתך בעמדת “נזקק” ביחס לערך העצמי הבסיסי ביותר שלך, זה ההיפך מגבריות אמיתית, אתה אמור להיות מוביל במובן הזה שהערך העצמי שלך אינו מושפע ממשהו חיצוני, למד לבנות את הערך העצמי שלך ולבסס אותו “באמת”.

כל עוד אתה לא תרגיש ‘שלם’ עם הקו שלך בחיים, לא תוכל להיות מוביל ולהנהיג את ביתך, זה דומה לבחינת “מנוח עם הארץ היה והלך אחר אשתו”.

כדי להיות ‘בעל’ ישנו תנאי שהוא קבלת כבוד בסיסי מצד האשה – כפי שביארנו בתחילה, אך זה מצליח רק כשתחושת ההערכה העצמית שלו איננה שברירית מידי, כשהערך העצמי שלו מחוזק ובעל עמידה איתנה לעצמו.

לפעמים יש מצב שבעל מרגיש שאשתו לא מעריכה אותו, אך זה בגלל שהוא משדר שבעצם כל ערכו העצמי תלוי ועומד במה שאחרים חושבים עליו, אשתו קולטת שהוא לא מספיק שלם עם עצמו בלי מחיאות הכפיים שלה.

להמחשה, הדבר דומה למי שאומר לחבירו: “אם תעריך אותי, אז אני ארגיש טוב”! חבירו משיב: רגע, אבל למה שאני אעריך אותך אם אתה בעצמך אומר שאתה תרגיש טוב “רק” אם אני אעריך אותך, יש כאן הודאת בעל דין שאתה לא ראוי להערכה…

בנוסף, מי ששלם עם עצמו על פי רוב לא ירגיש צורך להיאבק מידי כדי להוכיח את צדקתו, הדעות שלו יהיו פחות קיצוניות, הוא ירגיש פחות את הצורך להדהד את דעותיו שוב ושוב, הוא יוכל להיות רגוע לקבל דעות אחרים שלא חושבים כמוהו, כי מה שהוא – טוב לו בזה!

לסיום –

הזמן את אשתך לראות במשבר ביניכם חלק מההשגחה הפרטית המלווה את חייה, זהו אתגר שהוצב לפתחכם כזוג, אתגר שמחייב את שניכם לגדול ולהתפתח בעבודת המידות, זוהי חלק מעבודת ה’ שלכם, לגשר על הפערים ולקבל ולכבד אחד את השני.

מה שחשוב הוא שעבורכם חיזוק הזוגיות יהיה ערך עליון שתהיו מוכנים להילחם עליו יחד, מאחל שתצליחו לכוון את האתגר לכיוון של גדילה וצמיחה.

איש ואשה זכו – שכינה ביניהם!

בהצלחה בהמשך הדרך,

חיים עוזר ה.