י. היקר!

שאלתך חשובה, והסוגיה שאתה מעלה העסיקה ומעסיקה רבות את חכמי ישראל במאה האחרון, מאז נפתחו שערי ההשכלה והאקדמיה לאבותינו באירופה, התחבטו תמיד מנהיגי הדורות בדבר, ובמיוחד בימינו, ובפרט במדינת ישראל. הדיון עדיין חי וסוער, ודעות רבות נאמרו בענין.

אם הוריך שלחו אותך לשם, כנראה שזו הדעה שקבלו מרבותיהם, וכך עליך לעשות. ואם אכן כדבריך, שלא ראית הצלחה בלימודך בישיבה, אכן טובה היא הבחירה, לממש את עצמך במקצוע האהוב עליך, מאשר לשבת בטל ולהתדרדר ח”ו למקומות גרועים יותר. הלימודים הללו גם יעזרו לך בבוא הימים, כאשר תזכה לבנות בית נאמן בישראל, תוכל להביא טרף לביתך בכבוד, לחיות חיים טובים ומאושרים כרצון הבורא, ואף להעמיד דור ישרים מבורך.

אך דא עקא, שמצאת את עצמך מתמודד עם קשיים רוחניים, ניסיונות שמטרידים את לבך, ומעצם הפניה שלך אפשר להבחין כי פועם בך לב טהור, השואף להיות יהודי מאמין, כשר וטוב. ולכן, כדאי שתאמץ לך את הנקודות דלהלן:

א.  תחזיק חזק:

חשוב מאד שתחסן את נפשך באמונה איתנה, וגם בקווי התנהגות ברורים ויציבים בשמירה על קדושה, קווים שמהם לא תזוז לעולם. כמו שכותב ה’שפת אמת’ (פרשת ויצא) על יעקב אבינו ע”ה: “מי שרוצה לירד לבור עמוק צריך מקודם לקשר עצמו בחבל חזק שלא ישתקע שם, כן ויצא יעקב מבאר שב”ע – שנשבע להקב”ה בכל לבו, ואז הלך לחרן”… אולי בבתי החינוך והישיבות שלנו לא דברו אתנו הרבה על יסודות היהדות ועיקרי האמונה, ולא הכינו אותנו לקראת חשיפה לעולם הגדול, מאחר והעדיפו שלא לפתוח נושאים רגישים מדי. לא אכנס לדיון בנושא כאוב זה, אם הדבר נכון אם לאו, נשאיר אותו לגדולי ישראל ומנווטי מערכת החינוך. מה שבטוח, כי עליך לעת כזאת, מוטלת החובה להשתלם בלימוד יסודות אלו, ואף להעמיד לעצמך קווים מאד ברורים בהתנהגות בקרב מקום לימודך. העמידה האיתנה על עקרונות עתידה להביא לך כבוד רב מצד חבריך לספסל הלימודים ההוא, גם אלה הלועגים כעת לדרכך, כשיראו עד כמה חשובה לך ההליכה בדרכי התורה, הם יכבדו את זה, ותזכה לקדש שם שמים.

במשך כל שנות הגלות, היו תמיד יהודים שלצערנו טעו וסברו כי עליהם לשנות אי אלה דפוסי התנהגות בכדי לרצות את הגויים ששלטו עליהם, אך המציאות הלמה על פניהם, ההתרפסות הבזויה גרמה להתגברות השנאה וכדי בזיון וקצף. סיפור אותנטי על כגון דא, לדוגמה – אחד מני אלף –  אעתיק לך מתוך ספר זכרון לקהילות הקודש שבחבל “מארמארוש”, במאמר לזכרה של קהילת “סטרימטרה” נכתב על היהודי הראשון בעיר החסיד ר’ יצחק שטרן זצ”ל שכונה “רבי איציק”:

“פעם אחת הלך עם יהודי אחד להשתדל אצל שר אחד לטובת הכלל. השר היה דווקא איש טוב אבל מהיר חימה. בבואם לפני השר מצאו אותו אוכל ושותה ויקבלם בכבוד. גם נתן למשרתו לירד למרתף ולהביא יין מהמשובח לכבד בו אורחיו. אכן כאשר כיבדם השר לשתות מנו האורחים בטענה כי על פי דת אסור להם לשתות יינם. אז קם השר מכסאו בכעס ובחימה ואמר להם שעזות פנים כזו לא שמע מעולם, שירהב איש ישראל לסרב ולהשיב אחור בקשתו, והוסיף לאמור: ‘אנכי נותן לכם זמן עשרה רגעים להתיישב, אם תמלאו בקשתי הרי טוב ואז אמלא גם אנכי את בקשתכם, אכן אם תמאנו מוכן אני להרוג אתכם בחרבי פה כרגע’. ר’ איציק קם מכיסאו ובשמחה ברך את ה’ אשר אינה לידו לקדש שמו ברבים, אף השיב לשר: ‘מוכן הנני למות מיד בעד קדושת שמו’, אז פנה השר אל חבירו – ‘ואתה? שתה אתה והצל את נפשך’. והוא שמע לדבריו ולקח את הכוס וישת. אז אמר להם השר: ‘דעו כי רק לנסות אתכם הייתה כוונתי, רציתי לראות עד כמה יקרה בעיניכם תורתכם, ואתה איציק, יקר אתה בעיניי מאד, מוכן אני למלאות היום ובכל עת את בקשתך’….”. עד כאן.

אמנם אצלך לא מדובר על מסירות נפש עד כדי כך, אולם תוכל ללמוד מכאן ומעוד אלפי סיפורים שכאלה הכתובים על ספרי דברי הימים של ההיסטוריה היהודית, המלמדים על הכבוד לה זכו היהודים כשעמדו על אמונתם ועל קדושתם בגאווה, ואילו להיפך על החרפה שנשאו אלה ששינו את עורם בפני זרים.

ב. עשה לך רב והסתלק מן הספק:

מומלץ מאד, שתבחר לך ברב חכם ויודע ספר, שאתו יהיה לך קשר רצוף, תבחר ברב שאהוב עליך, שהנך סבור שיבין לעולמך, ושירד לסוף דעתך, שייתן מענה ללבטיך, ואף גם יכין אותך שתדע מה להשיב לשאלות הקשות, וכיצד להתנהג בשבתך בין סטודנטים וסטודנטיות. אם תרצה, תוכל ליצור עמי קשר באופן אישי, ואוכל לעזור לך למצוא את הכתובת הנכונה לכך בעז”ה.

ג. אל תהיה לבד:

כשאתה נמצא במקום רגיש שכזה, חשוב מאד שתשמור על מעגל חברים שומרי תורה ועובדי ה’ כלבבך, איתם תוכל להיפגש פעם בשבוע-שבועיים, ולחמם שוב את המנועים שהתקררו לך במשך שהותך במקום הלימודים. חפש אולי אם יש קבוצה או חבורה של בחורים כמוך, חרדים לומדי אקדמיה, תוכלו לשתף איש את רעהו במה שעובר עליכם, ואיש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק.

ואסיים בפסוק שאמר מרדכי הצדיק לאסתר המלכה אשר נשלחה על ידי ההשגחה העליונה אל בית אחשוורוש, כאשר הגיע עת צרה ליעקב וביקש ממנה להיכנס ולהשתדל בבית המלך לביטול רוע הגזירה, אמר לה: “ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות”.

גם אתה י. מי יודע אם ההשגחה העליונה סיבבה את מקום לימודך במקום כזה, בו אתה מתמודד עם ניסיונות שכאלה, אולי שליחות מוטלת עליך לקדש שם שמים, כאשר יכירו וידעו פורקי העול שבסביבתך, איך נראה בחור חרדי, ואיך הוא מתנהג, איך הוא שומר על עצמו שלא להיסחף למים עכורים, ושלא להיגרר לבורות נשברים, עומד על קווים ברורים בחזקה – מחד, ועדין נפש מאידך, מי יודע אם בזכותך יתנוצצו אי אלה הרהורי תשובה בלבבם, וישובו גם הם לאביהם שבשמים.

מאחל לך הצלחה רבה

משה