שלום לך שואל יקר,

שאלת כאן שאלה חשובה מאוד ואני מתנצל על העיכוב. היה קשה לי לענות מכיוון שהשאלה שלך היא שאלה בהבנת דבריו של ר' אלחנן אשר היא לאו דווקא הדרך בה אני רואה את הדברים.

בעיניי האמונה יושבת במקום שונה מה"שכל", מההוכחות הלוגיות שמתבססות על נתונים חיצוניים. אדרבה, האמונה נמצאת וקיימת עמוק בתוכנו וחיפוש האמונה הוא בדרך של גילוי פנימי והערת מקומות שאולי רדומים או פחות גלויים לנו כשאיננו מתבוננים. באותה מידה בתפיסת עולמי אחד הדברים היפים והמיוחדים באמונה הוא שאינו מתחבר לכללים הניתנים למדידה והוכחה.

עיינתי בדבריו של ר' אלחנן, ולמרות שייתכן שגם הוא לא התכוון בדווקא לשכל, איני רוצה לפרש דבריו בצורה שאולי נוגדת את כוונתו.

מכל מקום, מכיוון ששאלת על דבריו, אנסה לענות על שאלותיך.

אתה שואל האם בכלל אדם יכול להיות אובייקטיבי, האם ניתן להפריד את כל המטענים, החוויות, הדעות הקדומות וכו' ולהגיע למסקנות שאינן נגועות בכל אלה. האם באותה מידה שאפשר לפסול את מסקנותיהם של אותם פילוסופים לא יהיה נכון לפסול גם את דעתו של מי שגדל בעולם של אמונה וחי על פיה.

בנוסף אתה מגיע למסקנה שאם אתה אכן צודק בשאלתך הרי שאין מקום לאמת אחת אבסולוטית.

אתחיל קודם מהסוף. חשוב לחלק בין השאלה האם ישנה אמת אבסולוטית, לשאלה האם אני יכול להוכיח מה היא.

אמת קיימת בזכות עצמה, גם אם אף אחד בעולם לא יכיר בה, היא תהיה אמת. וליתר דיוק, לא רק שאין שום קשר בין הידיעה שלנו לבין מציאות האמת, אלא שאילו האמת הייתה תלויה איכשהו בידיעה שלנו או בכל דבר חיצוני לה, היא כבר לא הייתה כזו אמתית וודאי שלא אבסולוטית.

אז אני מניח ששאלתך אינה האם קיימת אמת, אלא, במידה וישנה, האם ניתן להוכיחה. האם אותן חסרונות שיכולות להטעות את אותם הפילוסופים, לא יוכלו להטעות גם אותנו.

אז ראשית, מכיוון שאדם אינו אובייקט, הוא לעולם לא יהיה ממש אובייקטיבי. אך למרות המורכבות שבאדם אנו מאמינים שיש בנו דרך להגיע לאמת. "האלוקים עשה את האדם ישר". יש בנו כוח ויכולת, אם כי זה ממש לא פשוט, למצוא את האמת. לנטרל לרגע את הקולות הרבים שמתערבים בתוכנו ולחפש אמת. אמת שהיא לאו דווקא נוחה, אלא נכונה.

זאת ועוד, האמונה היהודית מושתתת על רבדים עמוקים בהרבה ממסקנה לוגית פשוטה, היא גם נשענת על גילויים, על היסטוריה, על נבואות. עם זאת מגיע ר' אלחנן ומנסה לעזור לנו דווקא מהמקום הכי פשוט בנו, בבחינת שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה. דווקא נגד זה ניצבת ה"קושיה" מאותם פילוסופים.

ר' אלחנן מתייחס אליהם בכבוד. הפילוסופים ידועים כאנשים חכמים, כמי שחיפשו אמת, חלקם אף הקריבו את חייהם על מזבח האמת בה הם האמינו. אם החשבון כל כך פשוט, איך ייתכן שאפילו אחד מהם טעה?

כאן מרחיב ר' אלחנן במה שנקרא "נגיעה". הוא מביא דווקא מחז"ל, מאותם ענקי רוח שלמרות גאונותם וישרותם העצומה, ידעו כמה נגיעה קטנה יכולה לשבש את ישרות המחשבה. אז ברור שכולנו בני אדם, לכולנו יש "רעשי רקע", זה לא פוסל דיין מלדון. אבל רווח ישיר, הנאה שהיא נגזרת של אחד הצדדים, היא עבה כקיר. היא עלולה להטעות אפילו את הישר שבישרים.

בנוגע לאמונה, יש צד אחד שיכול מאוד לקרוץ, שיכול להטעות בזהרו. צד אחד ש"מתן שכרו בצדו". הנטייה האנושית להסיר את המגבלות שיכולה האמונה להציב, פועלת ברבדים העמוקים והפחות מודעים של השכל. היא מנסה בכל דרך לנווט את המחשבה לעבר התוצאה ש"תיטיב" עמה.

כשיישנם שני צדדים, האחד שמוליד רווח חומרי והשני שלא. לא ניתן להביא את השכל שצידד בצד הראשון כהוכחה.

ואסיים במשל קצר, כל אדם בריא יודע להבחין בין מעלה למטה. באינסטינקט הפשוט המובנה בנו [ובזכות האוזן המופלאה] אנחנו יודעים היכן אנו ממוקמים ביחס למרחב. יכול אדם לראות טייס שהופך את היוצרות ולהתבלבל. איך ייתכן שאדם כה כשרוני ובריא מגיע למסקנה הפוכה ממה שברור לי, האם זה אומר שאולי אני טועה. שה"כלים" שלי אינם יכולים להוכיח כלום. אז יגיע אדם חכם וירגיע. יספר לידידנו על תופעת הוורטיגו, זו שעלולה לבלבל גם טייס מנוסה במהלך הטיסה. ברגע שאדע מה יכול לגרום לו לטעות, אני כבר לא "מתרגש" מכך שמסקנתו נוגדת את מה שנראה לי ברור.

אז שוב, ברור שהשכל לבד אינו מספיק, ייתכן שאני נגוע. אבל הניסיון להוכיח מאנשים, גם אם ידועים כנקיי דעת, בדבר שיש בו כל כך הרבה נגיעות, זה כבר לא יהיה נכון.

בתקווה שדבריי יועילו.

מנחם ס.

[email protected]>