שואל יקר ונכבד

ניכר ששאלתך מגיעה מהתבוננות וחשיבה ישרה, ושזורים בה גם נימים של כאב.

השאלה נוגעת בנושאים של 'רע' ו'טוב', שהם חובקים כבשונו של עולם ועומדים ביסודי המחשבה היהודית.

א.

ביססת את השאלה על ההנחה שהתורה דורשת מהאדם דקדוקים רבים שקשה לעמוד בהם, ומתוך כך נוצר מצב שכמעט כולם נכשלים וצריכים לעבור את ייסורי הגיהנום.

אני מעדיף להעמיד את עצם השאלה גם ללא הנחה זו. עצם קיומם של הגיהנום ועונשי שמיים הקשים והמרים, מזקיקים התייחסות, כיצד הדבר מתיישב עם היות הבורא רחום וחנון. וכשאנו מוסיפים את עומק הדין (שהוא מהדברים המכוסים מבני אדם, פסחים נד, ב) הרי שהשאלה מתעצמת.

ובכן, חשוב מאד לדעת את היסוד שכתבו בספרים שעונשי שמיים אינם מגיעים כנקמה וכ'עונש' (במובן השגור) אלא כנקיון וכפרה לנפש החוטאת. הנה מה שכתב הגר"ח מוולוז'ין תלמידו הגדול של הגר"א, בספרו היסודי "נפש החיים" (שער א פרק יב): "ולכן אמרו רז"ל כל האומר הקב"ה ותרן הוא, ייותרו חייו, ולכאורה ייפלא, הלא אפילו אדם איש חסד מתנהג במידת ותרנות. אמנם הוא כמו שכתבנו לעיל, שאינו על דרך העונש ונקימה ח"ו, רק חטאים תרדף רעה, שהחטא עצמו הוא עונשו, כי מעת הבריאה קבע הוא ית"ש כל סדרי הנהגת העולמות, שיהיו תלויים כפי התעוררות מעשה האדם, הטובים ואם רעים ח"ו, שכל מעשיו ועניניו נרשמים מאליהם, כל אחד במקורו ושרשו. והוא מוכרח לקבל דינו ע"י אותן כוחות הטומאה שהגביר במעשיו, כפי ערך וענין הפגם, ובזה ממילא יתוקן הפגם של העולמות ושל נפשו".

שים לב כיצד כותב הנפש החיים "שאינו על דרך העונש ונקימה ח"ו", כלומר רבי חיים מזדעזע מהאפשרות להבין את הדברים במובן של עונש ונקימה. אלא הוא רק לטובת החוטא. לאחר שהוא חטא ופגם בעצמו, אין ברירה אלא לנקותו, לטובתו.

אלא שכמובן אנו מתעוררים לשאול, נכון שהגמול על החטאים בא כפתרון למצב של החטא, אך מדוע מלכתחילה ניתנה אפשרות לבחור ברע ואז ממילא להיות זקוקים לסבל קשה כדי להתנקות. למה הקב"ה ברא כך את העולם, הרי גלוי לפניו שאנשים יחטאו ויצטרכו להענש כדי להתנקות!

זו באמת שאלת השאלות העומדת בכבשונו של עולם. מה פשר הרע שיש בעולם. חשוב לחדד: בדרך כלל מעמידים את הדיון אודות ה'רע' בייחס לצרות ולטרגדיות שיש בעולם, אבל באמת שורש הצרות הוא במה שבני אדם בוחרים לחטוא ולעשות רע, והשאלה אפוא צריכה להיות על עצם האפשרות לחטוא ולהביא חורבן לעולם ע"י החטא.

ספרים שלמים עוסקים בשאלה זו, כגון "דעת תבונות" לרמח"ל. וכמובן שאין כאן המקום להאריך. אולם על כל פנים, התשובה ב'כותרת' היא שלא ניתן היה להגיע לטוב המושלם ללא בריאת הרע ונתינת אפשרות לבני אדם לבחור בו.

ב.

וכאן צריכים לומר בפה מלא:

אנחנו רגילים למדוד את העונש ואת הגיהנם כדבר שעומד לעצמו. מוכרחים להביט בו על הרקע של השכר הנצחי. וכמו שהמקבל זריקה שמצילה את חייו, יכול להסתכל רק על הדקירה הכואבת של המחט, אך כשהוא מסתכל בתמונה הכוללת, הסבל של הדקירה נכנס לפרופורציה נכונה.

אם היינו מבינים את עוצמת הטוב שממתין לברואים בעולם הנצחי, היינו נרגעים…

אם היינו מבינים מה הם חיי נצח של עונג בלתי נתפס, הרי כל הסבל שיש בעוה"ז ובגיהנם, שהוא מביא לידי השכר הנצחי, יקבל יחס אחר. לא שאין יותר סבל, אבל מבינים שזה רק חלק מהסיפור הגדול. ובאמת, כל זמן שאנו כאן בעוה"ז ולא מבינים את מהות השכר הנצחי, כוח השיפוט שלנו בייחס לרע לוקה בחסר, אך בכוח האמונה אנו יכולים להתחבר לפחות ב'דעת' להבנה שהטוב הנצחי מאפיל על הרע הזמני.

זכורני שראיתי בעבר בשיעורי רבי ירוחם ממיר, שאמר לתלמידיו בערך בלשון הזו: "אני חושש אם לומר זאת, אך אם היינו יודעים מה הוא עוצם השכר שממתין לנו בעולם הנצחי, לא היינו מפחדים מהגיהנם".

כיוצא בדבר שמעתי על הגאון הרב א"י צוקר שליט"א מהיושבים הוותיקים בישיבת פוניבז' שהוא דמות קמאית גאונית ופלאית, שפעם ניגש אליו בחור והתלונן בפניו שהוא קרא את התיאורים המפחידים אודות הגיהנום, המופיעים בספר 'ראשית חכמה', והזעזוע שנגרם לו מכך מונע ממנו את שמחת החיים. השיב לו הרב צוקר, שאכן כל מה שנאמר בחז"ל הוא אמת, אך דבר אחד אוכל לומר לך: אם היית בעולם האמת והיו מציעים לך לעבור את כל הדברים הנוראים האלה בשביל לקבל אפילו קצת גן עדן, היית רץ!!

וכך מפורש בקטע נפלא בספר תומר דבורה (למקובל הגדול הרמ"ק) פרק א: "ומטעם זה שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, מפני שהם לפניו ית', והיאך יתן לו ממה שלפניו שכר רוחני בעולם גשמי, והרי כל העולם אינו כדאי למצוה אחת ולקורת רוח אשר לפניו. ומטעם זה לא יקח שוחד של מצוות. המשל בזה, אין הקב"ה אומר 'עשה ארבעים מצוות ועשר עבירות, נשארו שלושים מצוות וילכו עשר בעשר', ח"ו. אלא אפילו צדיק גמור ועשה עבירה אחת, דומה לפניו כאילו שרף את התורה, עד שירצה חובו ואח"כ יקבל שכר כל מצוותיו. וזה חסד גדול שעושה הקב"ה עם הצדיקים, שאינו מנכה, מפני שהמצוות חשובות מאד ומתעלות עד לפניו ית', והיאך ינכה מהן בשביל העבירות, כי שכר העבירה הוא מחלק הגיהנום, מהנבזה, והמצוות שכרן מהנכבד, זיו השכינה. היאך ינכה אלו בצד אלו.

שים לב לדברי הרמ"ק. אם תעשה סקר אצל בני אדם יראי שמים, ותציע להם 'דיל' (היפותטי): יש לך הרי מצוות ועבירות, הבה נוותר לך לגמרי על העבירות ולא תראה פני גיהנום, ותמורת זה תוותר על כמה מצוות. מן הסתם רוב האנשים יאמצו עיסקה זו. וכי מילתא זוטרתי היא, להינצל מכל עונשי הגיהנום הנוראים.

אך הרמ"ק כותב שזו עיסקה רעה מאד, ומתבטא עליה "חס ושלום"!

ובספר חרדים (לרבי אלעזר אזכרי בדור הבית יוסף, הקדמה למצוות) "…דע, כי אין כל עונשי גיהנום כדאי אצל השכר המזומן על מצות עשה לעוה"ב, כי טוב לו לאדם לקבל כל עונשי גיהנם ובלבד שלא יפסיד שכרו לעוה"ב".

נקודה נוספת שיש לזכור היא, שהקב"ה ברחמיו נתן עצות גדולות כיצד לשכך את הדין ולכפר על החטאים ולחסוך את העונשים החמורים. הלא היא התשובה, יום הכפורים, ושאר העצות הגדולות והנפלאות לכפרה וסליחה המפורטים בתורה וחז"ל.

ג.

כתבת שאין ביכולת אדם נורמלי לקיים את כל פרטי ההלכות. איני בטוח שכך הם פני הדברים. בחיי היום יום עצמם, אדם ירא שמים שלמד את ההלכות הבסיסיות ומתרגל לחיות לפי ההלכה, אין סיבה שייכשל בדברים אסורים על בסיס קבוע. לא כל דבר שמופיע בספרי ההלכה הוא ממש איסור שיש עליו עונש. יש פרטים רבים שהם בגדר מנהג טוב או הנחיה ראויה.

יש גם לזכור את הכלל "אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו" (עבודה זרה דף ג.), ואין הקב"ה מחפש היכן להכשיל אותנו או כיצד להפיל עלינו תיקים. הוא גם יודע שקשה לנו, ומבין היטב את מצב דורנו…

צריכים להבין שיש דרגות במידת הדין, ויש אכן גדר של "הקב"ה מדקדק עם צדיקים כחוט השערה", ובמקום כזה הדין מדוקדק עד אין נבדק, אך לאנשים פשוטים כמונו בדור של עקבתא דמשיחא, ודאי שאין הקב"ה נוהג במידת הדין הקשה, השמורה לגדולי עולם, אלא במידת הרחמים שבאה לקראת האדם. אנחנו לא אמורים ולא יכולים לחיות במתח גבוה של דין תובעני. חוץ מיחידים, מי שמתמקד במבט זה של דקדוק חסר פשרות, לרוב נופל בבעיות נפשיות או סופו שבא לידי פריקת עול. אנו לא חיים במקום הזה, נקודה.

עובדה היא שאמרו חז"ל "רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות", הרי שריבוי התורה והמצוות הוא לטובתנו ולזכותנו, ומביא לנו יותר טובה וברכה. ואף שלפעמים נכשלים, אותם כשלונות נתפסים כדבר מקרי שיש דרכים לטפל בו, אך התמונה הכללית היא "לזכות את ישראל"!

אסיים במובאה מתוך הספר הנפלא 'בעין יהודית' (חלק ד עמ' 42)

הצדיקים נראים תמיד שמחים ומאושרים. אין דיכאון לפניהם. למרות שמי כמוהם יודע כמה חמור הוא כתם בבגד מושלם, יודעים הם לטפל בכתם ולנקותו, מבלי להתלונן על הבגד כולו ומבלי להוריד מערכו. כח הניקוי של התשובה ניתן לכל. מספיק להבין את האמת ולהצטער באמת על מה שהחמצנו, ואיזה אדם הגיוני לא יצטער באמת על כך, וכבר חזרנו בתשובה, וכבר נמחק החטא, ובתשובה מאהבה זוכה האדם להפוך עבירות למצוות.

פקחות עצומה ומרושעת מפגין היצר הרע כאשר הוא בא לאדם שכל תנועותיו מן הבוקר עד לכתו לישון הן שרשרת אחת ארוכה של מצוות, ששכרה של כל אחת מהן היא עונג נצחי שאי אפשר לנו לדמיין אותו כלל. היצר מפתה אותו להצטער על כך שלא זכה לעוד מצוה, ומעורר בו פחדים שה' יעניש אותו קשות על כך, ובזה הוא מכניסו לרפיון ידיים, למרה שחורה, לכפיות טובה, ולהזנחת עבודת ה', שכל אלה הן הגדולות בעבירות שאדם יכול להכשל בהן ולהפסיד את הכל לנצח.

מה לענות לו? התשובה הטובה ביותר היא לשיר "אשרינו!".

בתודה והערכה על השאלה החשובה

ישי

[email protected]