שלום לך שואל יקר, תודה רבה על השאלה.

אתה ממש "זועק לעזרה", ומתאר קונפליקט פנימי קשה: מצאת הרבה סתירות בין תורה שבכתב לתורה שבעל פה, בצורה שזה מפריע לך לקיים אותה.

הצטערתי לשמוע; זה בטח לא קל. הרשה לי גם לעודד אותך: מי שמחפש אמת, באמת, גם ימצא אותה בסוף; ואני מעריך את הרצון שלך לשאול ולקבל תשובה.

אני כבר רוצה להדגיש: השאלה שלך נוגעת בעניינים יסודיים מאד ביהדות, ולכן דורשים מענה חד, ברור ובלי "חירטוטים". ומענה יסודי לסוגיה כל כך רחבה לא יתמצה בתשובה אחת שאכתוב לך, ארוכה ככל שתהיה, ולכן אני אבקש ממך שנלך- לאט לאט- ולא נוותר על שום מסקנה או שלב בדרך. ואם לא מספיקה תשובה אחת- תהיינה עוד בע"ה. מה שחשוב זה סבלנות ויסודיות.

כתבת שיש לך הרבה סתירות, ציינת אחת מהן. אני מניח שכיוון שיש לך הרבה כאלה אין טעם להתייחס ספציפית רק לדוגמא שהזכרת, אז נתחיל בכמה נקודות שחשוב לברר לפני הסתירות.

א. אתה שואל על סתירות בין תורה שבעל פה לתורה שבכתב, כלומר- שנינו מסכימים, או יוצאים מנקודת הנחה, שהתורה שבכתב היא אמת; והשאלה היא איך מתאימים אליה את תורה שבעל פה. הנקודה הזו היא קריטית להמשך הדיון, כי אם יש חוסר ודאות לגבי אמיתותה של תורה שבכתב לא נוכל להמשיך ולדבר על תורה שבעל פה שמבוססת עליה. אז לכן, נהיה מוכרחים לוודא שאנחנו מאמינים ויודעים שהתורה שבכתב היא אמת.

וכשאנחנו אומרים ש"התורה שבכתב היא אמת", אנחנו אומרים במילים אחרות, ש:

העולם היפה והמורכב מסביבנו, יש לו בורא ובעל הבית. לבעל הבית הזה, יש תכלית ומטרה בבריאה. הוא ברא את בני האדם כדי שיקחו חלק בתכלית הזו; ונתן להם תפקידים: מצוות ואזהרות. הוא גם קבע שלכל מעשה שלנו יש משמעות גורלית: מעשים טובים מזכים בשכר נצחי וטוב אינסופי, ומעשים שלא כרצונו יובילו אותנו להתרחק מן הטוב הגדול הזה. כל זה, ויותר מזה, נכלל במילים "התורה שבכתב היא אמת". מסכים עד כאן? כמובן, יש לכל זה הוכחות; אלא שלא על זה שאלת, ולא נתעכב על זה כרגע.

ב. אתה שאלת על סתירות, אבל לפני כן, השאלה היותר עמוקה היא- מי אמר שבכלל צריך תורה שבעל פה? למה צריך את חכמינו שיפרשו את התורה? למה לא להסתדר לבד? אני מניח שבעומק שאלתך אתה שואל גם את השורות האלה. וגם כאן חייבים להתעכב מעט.

אמרנו שהתורה שבכתב היא אמת, ושיש השלכות לכל מעשה שלנו. אבל יש בעיה. התורה לא מפרשת בכלל, דברים רבים מאד. מצוות רבות נכתבו ללא הסבר או ביאור. דוגמא מפורסמת היא מצוות המילה, המצווה הכי מפורסמת, אולי, מתרי"ג המצוות. אבל רגע, איפה מבצעים אותה? באיזה איבר? בפה? בלב? יש עוד דוגמאות רבות.

יותר מזה: התורה, כמו שאתה יודע, ניתנה לא מנוקדת ולא מפוסקת. מה שיוצר קשיים רבים אפילו בהבנת-הנקרא הפשוטה!

ואם באמת הקדוש ברוך הוא בחר לתגמל את מעשינו, בדקדוק רב, שהרי הוא "א-ל אמונה ואין עול", איך ייתכן שהוא נתן לנו תורה כל כך סתומה וחסרת פירוש?

ייתכן שתאמר, אולי הוא רצה שכל אחד יפרש אותה לעצמו וכפי שנראה לו. גם לומר כך זה בעייתי, משום שאז כל אחד יפרש לעצמו פירוש אחר- אז איך אפשר לקבוע עונשים כמו מוות (!!) למחללי שבת, כשכל אחד יכול לפרש כרצונו מהו חילול שבת?

המסקנה ההגיונית, שאם הקב"ה באמת רוצה שנקיים את מצוותיו, הוא העניק יחד עם התורה שבכתב גם כללים איך ללמוד אותה. כללים ברורים שיעזרו לנו לפרש את כוונותיו, להיזהר במצוותיו; ורק איתם נוכל לצלוח את המשימה בשלום.

ולכן, כל טוען שאומר ש- הוא מאמין באמיתות התורה שבכתב אבל כופר בצורך לתורה שבעל פה, אומר בעצם משפט לא הגיוני לכל אחד שלמד פעם פרשה, ולו אחת, מפרשות המצוות.

(אגב: הדוגמא שהזכרת היא דוגמא מצויינת. אתה כתבת שבתורה "ראש השנה" הוא בניסן, ובגמרא ראש השנה הכוונה לתשרי. אציין, שחודש ניסן לא מכונה בתורה בכלל "ראש השנה". להיפך, התורה מגדירה בדיוק למה הוא נחשב ראש: "ראש חדשים, ראשון הוא לכם לחדשי השנה (שמות י"ב)", ולכן נקבע שמנין החדשים מתחיל מניסן, שהוא החודש הראשון, אייר הוא השני וכן הלאה. המונח "ראש השנה" מופיע בתנ"ך רק פעם אחת בלבד (מפתיע, נכון? :), בספר יחזקאל פרק מ', ושם הוא מתייחס לא' בתשרי, ולא לניסן, כך שלבטח לא חז"ל הם שקבעו שראש השנה הוא בתשרי. חז"ל בסך הכל חילקו חלוקה פשוטה שכתובה מפורש בתורה- בין חודש ניסן שהוא ראשון למניין החדשים, ובין חודש תשרי שהוא "ראש השנה", כלומר קובע את מניין השנים, וכמו שכתוב במשנה בתחילת מסכת ראש השנה.

זוהי, כאמור, דוגמא טובה לכך שחייבת להיות פרשנות מלווה לתורה שבכתב, והיא מוכרחת מתוך הפסוקים)

אני מקווה שעד כאן זה ברור מספיק. אנא, אל תזדרז. קרא את מסקנות אלו פעם או פעמיים בעיון וודא שהן ברורות לך. רק אחר כך נוכל להתקדם.

אז עד כאן: הקדוש בברוך הוא בורא עולם, לשם מטרה מסוימת, והוא בורא נבראים כדי שייקחו חלק בתוכנית. למעשים שלהם הוא מעניק משמעות גורלית- לטוב או להיפך חס ושלום, עד כדי עונשי מוות לפועלים נגד רצונו. ואת רצונו הוא מחלק בין תורה שבכתב, שהיא פעמים רבות סתומה ולא מבוארת, לבין תורה שבעל פה, שהיא כללים ברורים העוברים במסורת המלמדים איך נוכל אנחנו להבין את הפסוקים כראוי.

אז השאלה היא לא "האם צריך תורה שבעל פה", אלא- "היכן היא". הרי מוכרחת להיות אחת כזו.

וכיוון שהתשובה כבר ארוכה מספיק, לא נוכל להאריך בה כראוי; אבל נוכל לדבר מעט על קצה המזלג:

באותה הדרך שבה אני משוכנע שהתורה שבכתב היא אמת, כך אני משוכנע שהתורה שבעל פה היא אמת. מה הכוונה?

הכח החזק ביותר כדי לשכנע אנשים, הוא בעדוּת. עדות היא אמצעי שכנוע נפלא. וככל שמספר המעידים גדל, גם כח העדות גדל. וככל שהעדות היא אחידה, וכולם אומרים את אותו הדבר בדיוק- כך כח העדות מתעצם לאין שיעור. לדוגמא:

אם מישהו יאמר לי, שבאמצע הקיץ ירדו גשמים עזים בירושלים, לא בטוח שאאמין לו. למה שאאמין, הרי זה עדיין אמצע הקיץ. ואם יאמרו לי את זה שני אנשים- אאמין להם יותר. ואם יאמרו לי את זה ארבע מאות? או ארבעים אלף? בקיצור, זהו כוחה של עדות.

כשהקדוש ברוך הוא נותן את התורה לעם ישראל, הוא לא עושה זאת במעמד אדם יחיד, הוא עושה זאת במעמד עֵדים אדיר. לא אלף ולא מאה אלף- שני מיליון אנשים (ועוד קצת). שני מיליון עֵדים, שמאז והלאה מספרים את העדות לבניהם בדיוק נפלא ובאותו הנוסח, ומתוך מסירות נפש- גם כשנידונו למוות על קידוש שמו יתברך.

בזכות העדות הזו אנו שורדים עד היום עם אותה התורה, בזכות אותה עדות חזרנו לארץ בכל הקצוות שהתפזרנו אליהם, כשבפינו- לא יאומן- אותו הסיפור בדיוק!

ואותם עדים נאמנים, אבותינו ואמותינו שבכל דור, מספרים גם על הפרשנות לתורה. הם לא רק אומרים שקיבלנו מצוות סוכה, הם גם מספרים שקיבלנו את המידע הפרשני איך לקיים את המצווה. עובדה, הם עצמם נוהגים כך מדור לדור ללא שום קטיעה במסורת, עד מעמד הר סיני!

(יתרה מזו: המנהגים המעשיים קדומים עוד יותר לתורה שבכתב. הרי האבות הקדושים כבר קיימו את המצוות, הם רק לא היו מחוייבים בזה. כלומר- כבר לפני מעמד הר סיני עוברת במסורת הפרשנות של התורה שבכתב. במעמד הר סיני היא קיבלה רק תוקף מעשי מחייב).

ובאותו המעמד הקב"ה מעניק לעם ישראל את המפתח: "י"ג מידות שהתורה נדרשת בהם". שלושה עשר כללים ברורים שמטרתם לבאר לנו, איך כל המנהגים המעשיים נלמדים מתוך הכתוב. איך הם נדרשים מן הפסוקים. חכמינו לא המציאו את הפרשנות; הם קיבלו אותה- מאבותיהם, שלימדו אותם איך קיימו את המצוות לאורך השנים. חכמינו רק לימדו איך המסורת נדרשת מן הפסוקים, וכפי הכללים שקיבלו הם מרבותיהם והם מרבותיהם עד מעמד הר סיני. זוהי העדות המלאה שהעבירו ומעבירים לנו אבותינו.

אני מקווה שיצאת מעט יותר ברור בנושא; אני ממליץ לך לקרוא את התשובה כמה פעמים. אם חסר לך משהו, תמיד תוכל לשוב ולכתוב, אשמח לשמוע ומקווה שאוכל לענות.

בהזדמנות זו אני רוצה להציע, שאם אתה לא מסתפק בתשובות כתובות, ומעדיף לקרוא חומר מסודר ויסודי בנושא, תוכל לחפש את הספר "לא בשמיים היא" של הרב אהרן לוי; הוא עושה שם עבודה יסודית עם מאות דוגמאות דומות למה שציינת, וחומר רב ומועיל מאד בכל הנושא של "תורה שבעל פה".

שמחתי מאד להשתתף בדיון שיצרת, תודה!

בידידות, נתן