שלום שואלת יקרה,
אני מתפעלת מהשאלה שלך, שיותר משהיא שאלה היא מביאה איתה תשובה ודרך לעבודה פנימית בונה ומחזקת של הערך העצמי מול מערערים חיצוניים. את מביאה בדברייך גישה יפה ומרגשת לסוגיית ההתנשאות העדתית. בראייתך את מתייחסת למהות הפנימית לעומת הלבושים, למשמעות (תפקיד ותכלית) לעומת השטחיות של מה ‘שנחשב’ לשווה, להיכרות וחיבור לעומת ניתוק והתנשאות. למרות שאת מבינה שיש, לפעמים, לגיטימציה להגדיר אנשים, את מבקשת עוד עומק ועוד גובה בראייה שלך את הדברים.
דברייך הם כה חכמים, לכן, אתחיל קודם כל בהצטרפות אליהם ובחיזוקם. אינך אומרת ‘אל תתנשאו כי כולנו זהים, כולם אותו דבר’ אלא את אומרת ‘אינכם מכירים את המיוחד והטוב שיש בקבוצה שלי. אתם מפסידים את הגוון הנוסף שיש לנו להציע לכם’. הכאב הוא כאב של פגיעה על כך שבאמירה או משפט מבטלים קבוצה שלימה, על כל הטוב שבה, סתם כך, מתוך ניכור והתנשאות שמקורם בגאווה. דרך ההתמודדות שלך היא לא דרך של מאבק והבאת טיעונים בסגנון של ‘אנחנו יותר טובים’ או של ‘כמה אתם גרועים’ אלא בחרת בדרך המשובחת של התבוננות פנימה והתחברות למהות העמוקה והאמתית שלך. את בוחנת מי את באמת, על רקע הקולות שבאים לזלזל ולהוריד (אולי לא בכוונה, אולי מבורות, אולי ממחשבה שטחית). את לוקחת אירועים כואבים שיש בהם סיכון לערער אותך ולהוריד את ערכך בעיני עצמך ומנצלת אותם כדי להגדיר את ערכך האמתי. כל ארוע כזה מברר בך יותר ויותר מי את מול ה’ (ולא מול דעות מזדמנות של אנשים מזדמנים), מהי האמת לאמיתה באירועים אלו, מהי התכלית.
וואו!!!!
אני מאמינה שעבודה זו, בנוסף לכך שהיא מחזקת את ערכך העצמי הבלתי מותנה, מוסיפה בך חמלה כלפי המתנשאים יחד עם רצון להשתפר ולא ליפול למקומות כמו אלו. ייתכן שעל הרקע הזה מפריעות לך הפעמים שבהם את מוצאת את עצמך מגדירה אנשים אחרים על פי קריטריונים חיצוניים, אם בתחום העדתי ואם בתחומים אחרים.
אכן, הדרגה הגבוהה באדם היא לא להיכנס להגדרות וסיווגים או לפי לשון המשנה בפרקי אבות פרק ב’ “אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו”. אך הנטייה האנושית היא כן להגדיר אנשים, לפי הנתונים שניכרים לעין, כבר ממבט ראשון. זהו מנגנון טבעי שיש בו היבט הישרדותי הגנתי. עם כל אדם שחולף על פנינו, המוח מציב אוטומטית את השאלה – “הלנו הוא אם לצרינו?”. באירועים שונים שקורים לנו אנו, אוטומטית, דנים את האנשים שסביבנו. לכן, בפרקי אבות פרק א’ מופיעה משנה נוספת שגם היא מדברת על ההתייחסות שלנו לבני אדם – “הוי דן את כל האדם לכף זכות”. הפרוש הפשוט לשני חלקים אלו הוא “אם אתה כבר דן אנשים (ואתה הרי דן), אז תדון אותם לכף זכות”. כלומר, להגדיר אנשים זה לגיטימי וטבעי אך יש לכוון זאת לטובה, לקחת את ההיבט החיובי שבהגדרה ובו להכתיר את האדם.
קומה גבוהה נוספת, בעבודה שלנו, היא לקחת את הטוב הזה שקיבלנו מההגדרות ומהדיון לכף זכות ולהפוך זאת למשימה בעבודה האישית שלנו. הענווה שאת מתחזקת בה, בניסיונות שאת עוברת בנושא, מאפשרת לך לקחת את השונות בין הקבוצות לצמיחה אישית ועוד יותר מזה, לצמיחה של כלל החברה שלנו. כך קטן הניכור, בין הקבוצות השונות והחיבור והאחווה גדלים.
דוגמאות:
1. אם רואים אדם, ששייך לקבוצה מסויימת שיש לה מאפיין של דקדוק בהלכה שבאופן לא מפתיע מדקדק בהלכה והדקדוק מלווה בלחץ כלשהו. המבט הגבוה יהיה, לקחת מאותו מאפיין חיובי, משהו להתקדמות האישית שלנו בעבודת ה’ ולהתעלם מהיבטים של כף חובה שבמעשיו (שגם הם מגדירים את הקבוצה שלו).
2. אם רואים אדם ששייך לקבוצה שמשקיעה במיוחד באהבת ישראל, עושה מעשה של הטבה לאדם רחוק על חשבון דקדוק בהלכה. המבט הגבוה יהיה להתחזק באהבת ישראל (ולא לוותר על הדקדוקים).
באופן הזה, למרות שאנו, לפעמים, מגדירים ומסווגים אנשים לפי קבוצות, אנו מקיימים את דברי המשנה ודנים לכף זכות, רואים טוב בקבוצות השונות ולומדים מהטוב של כל קבוצה וקבוצה. כך אנו זוכים לצמיחה אישית וקבוצתית.
אני מקווה שכיוונתי לבקשתך.
יה”ר שנעשה את העבודה החשובה הזו כולנו, כל עם יישראל.
בהצלחה בכל,
פנינה
דלג לתוכן
תגובה אחת
עוצמתי וחזק! השאלה ממש ממש יפה וכנה והתשובה עזרה לי מאוד מאוד!
אני אשכנזיה ממשפחה לא גזענית ומאוד אידיאולגית בעניין הזה, למרות זאת הגעתי למצב שראיתי שיש שוני מאוד גדול בין קבוצות שונות, בצורת החשיבה, בסגנון החיים, בשימת דגש על דברים שונים ועוד. ואז הגעתי לשאלה האם מותר לי לפסול את השוני. השאלה מנקרת אצלי הרבה זמן ועכשיו אני חושבת שקיבלתי את התשובה.
תודה רבה