שואלת יקרה מאד,

תודה שפנית אלינו, תודה שאת משתפת אותנו ונותנת אמון.

לצערי , אינני מכירה אותך דיו כדי להגיד לך : ”עשי”/”אל תעשי”, אני גם לא חושבת שמי שמכיר יכול להגיד, אלא רק האדם עצמו לוקח בוחר את בחירותיו ולוקח עליהם אחריות, אבל קל וחומר לא מישהי שמכירה אותך דרך שורות בודדות.

מה אני כן יכולה לומר לך?

אני ממש רוצה לומר לך שקודם כל הכל בסדר, באמת בסדר! נכון, זה קשה, נכון , זה חיבוטי נפש וקונפליקטים לא פשוטים, אבל זה בסדר, כי אלו כאבי גדילה! כי זה סימן שאת גדלה ומתפתחת, שאת בודקת ושואלת, שאת מחפשת את דרכך הייחודית בעולם , והדבר הזה לכשעצמו, גם אם הוא רצוף בקשיים – הוא מבורך ובריא ורצוי! זה מה שהבורא רוצה מאיתנו, כך הוא יצר את כל הבריאה- בסימן של פריחה, התחדשות ושינוי מתמיד. איך אני יודעת שזה מה שהוא רוצה? אני מתבוננת במה שהוא יצר וברא, והרי הוא בעל רצון חופשי ולא חייב שום דבר לאף אחד, כך שברור שמה שברא – רק מרצונו הגמור ואהבתו הגדולה, ואני רואה שכל הבריאה, החי והצומח , מערכת השמש, הכל מחזורי ומעגלי, הכל נובל וצומח שוב, הכל מתחדש ומשתנה ללא הרף. כך גם אצל האדם- אולי זה מפתה להישאר באותה הנקודה בה נולדת אבל זה רק איזור נוחות מתעתע. אם כן, מה שאני מזהה מתוך שורותייך הבודדות- הוא צמא ורצון אז לחופש וחירות! חופש להיות אדם גדול ועצמאי, חופש לסלול לך את דרכך האישית והייחודית כאן בעולמו של הבורא, והרצון הזה לכשעצמו הוא נפלא, הוא מרגש, שמרי עליו מכל משמר! הרצון הוא צלם האלוקים ויצר החיים המפעמים בתוכך. אדם בלי רצון- הוא אדם מת! לפעמים, קיימת בעולם תפיסה לפיה רצון לחירות הינו סתם יצר לפרוק כל עול, להיות אדם רדוד, שטוח וחסר אחריות, לרצות חופש נשמע לפעמים : להיות פחות בוגר/רציני/אחראי. אני לא אכנס לזה, יש לתפיסה הזאת סיבות חברתיות עמוקות, אבל השורה התחתונה שזה לא בהכרח נכון, הרב קוק אומר שכל רצון לחירות וחופש מגיע ממקום מאד עמוק וגבוה של הנשמה שהיא במהותה אינסופית ולפעמים מרגישה כלואה בגוף ורוצה לצאת לחופשי, משם השורש של הרצון הזה. ולכן הוא כמובן קדוש וטהור ורצוי ואהוב. אז איפה הבעיה?

הבעיה עלולה להיות בדרך הביטוי של הרצון. צריך לעשות הפרדה בין עצם הרצון לאופן בו אני מבטאת אותו. ייתכן ויש אנשים שאצלם באמת הרצון מבוטא בפריקת עול, במעשים חסרי אחריות ובבדיקה מתמדת של גבולות וכללים. אבל אם אני קודם כל מודעת לרצון הזה, מתבוננת בו, אוהבת אותו, לא מפחדת או מנסה להילחם ולהדחיק אותו, אז הנפש והמוח שלי נרגעים ומרפים, ובמקום להילחם ברצון הזה , להעלים אותו, פתאום נעשים פנויים לבדוק איך אני יכולה לבטא אותו בשלום.

מה זה אומר בשלום? ”למצוא חן בעיני אלוקים ואדם” -אלוקים אוהב את הרצון הזה , מייקר אותו, אבל זה צריך למצוא חן גם בעיניי הסובבים אותנו, וזה לא לחינם! וזה לא במקרה!!

הקב”ה יכל כמובן לזמן לך סביבה שתאהב אותך כמו שאת ותאפשר לך לעשות מה שאת רוצה בלי עיכובים ומניעות, אבל!! כנראה שלמסע התפתחות הייחודי והאישי שלך כאן בעולם, יש לך צורך בסביבה שונה. סביבה שמאתגרת אותך, שלא עושה לך כביכול ”חיים קלים”, נסי להתבונן ולהבין את כוונת הבורא, מה הוא רצה שתלמדי מזה? איך זה יכול לתרום להתפתחות שלך כאדם בוגר וטוב יותר?

אין לבורא שום עניין שתסבלי או תתייסרי, להפך, הוא ברא אותך באהבה גמורה ללא תנאים, כל רצונו הוא להיטיב עימך ושתממשי את הייעוד שלך כאן בעולם, את הייעוד והתפקיד שרק את איילה יכולה לעשות ואף אחד אחר לא יכול! אז איך אפשר להתפתח ולגדול עם סביבה מאתגרת? אולי זה בא לרכך לנו את הגאווה, להכניס בנו ענווה וקשב למה שאחרים אומרים, אולי לטעת בי רגישות לשים לב שמה שאני עושה לא פוגע באחרים, אולי כדי לדייק את עצמי, שזה דווקא על ידי התנגדות מבחוץ? אולי כדאי שתבני את הביטחון העצמי שלך בצורה יסודית ועמוקה, מפני המלעיזים? כי ראי יקירה, קונפליקטים, מתחים וקולות שליליים מהסביבה נפגוש בכל מקום, אם לא משפחה שלנו, לפעמים במשפחת בן הזוג, או בעבודה או בלימודים או אחד מהילדים. העולם הוא כזה שבו אין הרמוניה מוחלטת ולא כולם מסכימים עם כולם, ושם בנקודת התפר הזו עלינו לנסות לדייק ולאזן את עצמנו כך שהמסע שלי לא יפגע בשל אחרים, והתהליך שאני עוברת לא יציק לאף אחד. וזה לא חיסרון, וזה לא פדיחה, להפך, זה חלק משמעותי ממש מתוך המסע המתוכנן עבורי. כל עניין ”בן אדם לחברו” נועד לתקן אותנו ולהפוך אותנו לאנשים שלמים, סבלניים וחומלים יותר. זה ממש מתוכנן מלכתחילה כחלק מהסיפור.

קחי את מילותיי, חשבי עליהם בזמן שקט ורגוע ביום, שאין מפריעים מסביב, אולי בטבע, אולי בהליכה, תראי מה מתוך זה מדבר אלייך, איך השינוי בחשיבה יכול להשפיע גם על צעדים מעשיים בחיים כגון מקום עבודה, לימודים וכו’, ושימי לב, חשוב לי להדגיש ממש – העובדה שכדאי להתחשב בסביבה הקרובה, להיות קשובה ולכבד אותה, לא אומר שבגלל זה עליי לוותר או לעשות מה שנראה לי לנכון, צריך להיזהר מזה! אלא, שיש דרך שהיא לעומתית – שכל כולה ”בדווקא”, להכעיס ולהראות שאני גדולה ויכולה ולא צריכה עזרה, ויש דרך שניה, מודעת יותר, מעודנת יותר, שבו אני מבינה מה מנהל אותי, אני מחוברת לרצונות הפנימיים שלי, אני יודעת למה אני שואפת ובעדינות סוללת את דרכי, תוך אמירה דמיונית לחלל: זו אני, זו הדרך שעליי לעשות, אני מקווה ומייחלת שלא ייגרם מכך נזק לאף אחד”… אני מאחלת לך שכל המשפטים הרעילים ששמעת ממורות או מאנשים סביבך (שהם לא נכונים ולא אמורים להיאמר לאף אחד אף פעם!) יהפכו בתוכך לזהב טהור, שתקחי אותם ותהפכי אותם לאור גדול, שמתוך המילים האלו רק תיבני ותתחזקי ותדייקי את מהותך ואישיותך המיוחדים.

מקווה מאד שסייעתי במקצת, מוזמנת לחזור ולשאול בשמחה על כל דבר!

בהצלחה רבה ממש, יהי ד’ איתך!

נועה