The Butterfly Button
אני מחנכת את ילדי לחיים כפולים?

שאלה מקטגוריה:

קודם כל תודה רבה על האתר המיוחד הזה. אני מוצאת את עצמי מתרגשת מעצם העניין שאפשר לשאול כל שאלה ולקבל תשובה מקצועית. מאז ומתמיד אני זוכרת את עצמי שואלת ובודקת. מנסחת לעצמי דעות (שאני מכנה " דעות כפרניות" משום שהם לא עלו בקנה מידה עם הדעות של הציבור החרדי.) הרבה שאלות שעברו לי בראש ובלב מקבלים פה התייחסות כל כך מקצועית ויהודית. אני מוצאת את עצמי נשואה עם כמה ילדים במוסדות חסידיים. כשאני חלמתי בתור בחורה לעשות מסעות בהודו ובתילאנד. אני מוצאת את עצמי בתוך המערכת הרגילה עם ראש כל כך אחר. וטוב לי עם עצמי. כי באיזשהו שלב כשהייתי בחורה ועברתי את המסע של שאלות באמונה, ביהדות ובחרדיות קיבלתי החלטה להמשיך להיות חרדית- למרות שלא קיבלתי תשובות מספקות. ואני עומדת בה בכבוד. אבל אני מוצאת את עצמי פעם אחרי פעם עם הילדים שלי – כשאני נשאלת שאלה. או כשאני מחנכת אותם – שואלת את עצמי. האם אני לא מבלבלת אותם? אני שולחת אותם למקום מאוד מסויים כשמצד שני הם קולטים ממני דברים אחרים? אתן דוגמאות קטנות:
אני מסוגלת לרקוד ולהשתולל בסלון עם הילדים עם מוזיקת טראנס (חרדית) או להראות להם סרטים (שאין בהם דבר רע) של גויים. או להתעצבן נוראות על אלו שעושים חילול ה' כשזורקים אבנים בשבת או הולכים בדווקא בצפירה ביום הזיכרון. ואני מוצאת את עצמי מסבירה לבן 9 שלי שצריך לכבד את אלו שעומדים ביום הזיכרון כי להם כואב. כי הם הקריבו חיילים כדי שאנחנו נוכל לחיות פה בשקט. ולמרות שזה מנהג של גויים אנחנו נכבד אותם. להתעצבן על אפליות במגזר. או על שכנים חסידיים שלא יתנו לבנות שלהם לשחק עם בנות ספרדיות.  הרבה פעמים אני מרגישה שהבחירה שלי לגור בעיר חרדית ולשלוח אותם למוסדות טובים היא כדי לשמור עליהם ועלי. כי אני עצמי לא אדע לחנך אותם חרדיים אם אהיה במקום מעורב. אני מרגישה שאני מלמדת אותם מבלי משים לחיות חיים קצת כפולים. כמוני. עברתי את השלב של שאלות. לא היה לי אומץ להיות דתי לאומי ואני גם לא מאמינה שזאת הדרך. למרות שאני הרבה יותר מתחברת לזה באופיי. אני רואה את החרדיות לא כיהדות אלא כתרבות. הכי שומרת. הכי מגינה. הכי מטייחת. אבל תרבות ששומרת על היהדות. ככל שעובר הזמן אני דואגת מהמסרים הסמויים שילדי מקבלים ממני. אשמח מאוד לשמוע מכם. נחשפתי לאתר שלכם היום והרגשתי שכל חיי חיכיתי למקום כזה אמיתי. מקום שנותן אפשרות למה שקיים באמת ולא להצגה. מעריכה את האומץ, התעוזה, והאפשרות לתת לכל כך הרבה חרדיים תשובות אמיתיות. בלי לטייח. את האמת.
כיצד אחנך אותם בלי לבלבל אותם?

תשובה:

שלום לך ,

 

דברייך נגעו בי היישר ללב. דברים שהתלבטתי בהם ביני לבין עצמי, ביני לבין אשתי, מתגלמים מולי לפתע בצורה של שאלה כל כך בהירה. יש לך יכולת וכנות נדירים שמאפשרים לך לראות דברים כפי שהם בלי לערפל, בלי לטשטש, בלי לגמד. יש לך עמדה אידיאולוגית בסיסית, אך לצידה גם הבנה שאנו חיים בעולם של פשרות. את חיה בעולם בעל צבעים חזקים ובמקום ליצוק את הצבעים השונים לתבנית ולמרוח אותם יחד לגוון אפור משעמם ומדכא, את מותירה כל צבע על כנו ויוצרת קומפוזיציה מרהיבה שמשובבת עין ונפש.

 

בעצם יכולתי לסיים פה את התשובה. המילה קומפוזיציה אומרת הכל. לא סתירה, לא התנגשות אלא השלמה והרמוניה. ווידוי אישי קטן. לא נחונותי (בלשון המעטה) בעין של אמן. כשאני עומד מול ציור מופשט התגובה הראשונית שלי היא "מה זה הקשקוש הזה? לא לימדו את הצייר הזה לצייר?" אך עם השנים ואחרי כמה שיחות עם ציירת ברמה בינלאומית, חזרה אלי מידת הענווה הראויה. השילוב של הצבעים, המיקום שלהם, משיכת העין למוקד מסויים בציור תוך יצירת ניגוד מיניה וביה, כל אלה, דווקא מתוך השונות, יוצרים את השלמות.

 

האם אין זו מחובתך להעניק לילדייך את הבריאות הנפשית הזו? את הכנות, את היושרה הפנימית, את היכולת לבקר את הזולת בלי לשלול אותו, את היכולת לקבל את האמת ממי שאמרה ולראות את הטוב במקום בו הוא קיים? את היכולת לחוות את העולם בשלל צבעים במקום רק בשחור-לבן? איזה כיף לילדים שלך! יש להם אמא בריאה בנפשה שנהנית מהחיים ולא חיה בפחד משתק. אמא שרוקדת אתם ומדריכה אותם בשבילים הנפתלים של החיים במקום לקשור צעיף ורוד על עיניהם. אני מבטיח לך שאת מושא קנאה להורים רבים. הילדים שלך זכו.

 

לביטוי "חיים כפולים" יש קונוטציה שלילית. כביכול אדם פועל בחוסר הגינות, מרמה את הסובבים אותו ומטעה אותם.  החיים שלך אינם "חיים כפולים" במובן השלילי אלא הם "חיים עשירים בכפליים". יצרת לעצמך עולם עשיר שמכיל בתוכו איכויות שונות ואת נהנית מכל העולמות. אלה חיים שמכירים בכך שהאדם איננו יצור חד מימדי אלא משתייך במקביל למעגלים שונים. אני למשל עובד עם גויים, הודים, שחורים, אמריקאים, אנגלים, גברים נשים, הכל. הם קצת לא מבינים למה אני לא מצטרף אליהם לשתות בירה אחרי העבודה, אבל אני בקשר מקצועי ואנושי מצויין עם כולם. לפעמים אני חושב לעצמי איך הם היו מגיבים אילו ראו אותי עובר לפני העמוד ביום כיפור לבוש בקיטל, עטוף בטלית וקורא בנהימה "המלך!!!"… אז האם אני חי חיים כפולים? האם אני חי בסתירה פנימית? ממש לא. אני גם וגם, והאיכויות של כל מעגל מקרינות גם על המעגלים האחרים. אני אותו אדם עם אותם ערכים פנימיים, אך המנגינה שונה במעגלי החיים השונים, וצריך רק למצוא את האיזון שיאפשר למנגינות השונות להמשיך לנגן בהרמוניה. קומפוזיציה כבר אמרנו?

 

 

החשש שלך מפני נזק לילדים הוא חשש אמיתי, אבל לא מהכיוון שאת מתכוונת אליו. ילדים הם יצורים הרבה פחות מוגבלים ממה שנדמה לנו, והם מסוגלים להבין מורכבות אם היא מוצגת בפניהם בדרך הנכונה. הנזק היחיד שעשוי להגרם לילדים הוא אם תמנעי מלהיות כנה אתם ותנסי לנגן מנגינה שאיננה שלך רק כדי "ליישר קו" עם המערכת. הילדים באזניהם הקטנות והחדות יזהו את הזיופים, והמסר שהם יקבלו יהיה שאת אינך בטוחה בעצמך. את מדריכת הטיולים שלהם בעולם הזה, ואין גרוע מאשר מדריך טיולים חסר בטחון. קשה לסמוך על מי שאיננו בטוח בעצמו, וכאשר מאבדים את האמון במדריך, הרי שהסכנה ללכת לאיבוד גדלה שבעתיים.

 

לא החששות וההמנעות שלך ישמרו על הילדים מבלבול אלא דווקא הבטחון שלך. אל תתני להם לאבד את המתנה הנפלאה שהקב"ה נתן להם – ללמוד מאמא כמותך שרואה, יודעת, ומתווה בפניהם את הדרך. את חוששת ממסרים סמויים? צודקת לגמרי. אבל מה שמזיק במסרים סמויים איננו בדרך כלל המסרים עצמם אלא העובדה שהם סמויים. תוציאי את המסרים מחביונם ותהיי גלויה וכנה עם הילדים. אמנם לא כל דבר צריך לומר לכל ילד, בכל גיל, בכל מצב ובכל מקום, אבל העמדה הבסיסית צריכה להיות לא לחשוש מבלבול אצל הילדים.

 

 

מאחר ואת בחרת באופן מודע להשאר בחברה החרדית וכפי שאת מעידה גם טוב לך עם זה (כמה טוב לשמוע!), הרי שאת מודעת לטוב הרב שיש לה להציע. גם אם יש לך בקורת נקודתית או אפילו מערכתית, את לא תתני לה להפוך לשלילה כוללת של דרך החיים החרדית או לזלזול באנשים שמייצגים דעות אחרות. זלזול הוא אכן הרס החינוך מאחר והוא שומט את הקרקע מהיכולת של הילדים לקבל מבית הספר. אין מקום לחשוש מפני דיבור ברור עם ילדה לגבי  דברים שנאמרים על ידי מורה ואשר אינך מסכימה אתם. את מעריכה מאד את המורה, אבל אינך מסכימה עם הדעה הזו שהמורה הביעה. כדאי גם לנצל הזדמנויות כאשר את מסכימה עם המורה לחזק את הסמכות שלה ולרומם אותה בעיני הילדה בדברי הערכה כנים. הכבוד וההערכה לטוב לא צריכים לשלול את האפשרות לבקר. אין גם מקום להתעמת עם מוסדות חינוך לגבי נהלים פנימיים הנהוגים בהם כמו קוד לבוש ומה מותר או אסור להביא לבית הספר. אלא אם כן מדובר בחריגה קיצונית מגבולות הסביר, הרי שזכותו של מוסד לקבוע נהלים פנימיים והציות להם איננו פוגע באוטונומיה הפנימית שלך בחינוך הילדים.

 

 

אינני מתמם. בתוך עמי אנוכי יושב ומכיר את הטוטליות המקובלת אצלנו בחברה החרדית, אבל אפשר גם אחרת, בעיקר כאשר אין לך כוונה לשנות אף אחד אחר. אין לך כוונה להשמיע מוזיקת טרנס בעוצמה מעל מרפסת ביתך או לערוך טקס אזכרה פומבי לחללי צה"ל. כל שאת מבקשת הוא לטפח את חלקת האלוקים הקטנה שלך שהקב"ה, השותף שלך, הפקיד בידייך האמונות, ולהוביל אותה למקומות הנכונים עם כל מה שאת וכל מה שיש בך.

 

 

אז הניחי בצד את החשש והפחד. הם אינם מדריכים טובים. תמשיכי להיות האמא הנפלאה שאת, תני לילדים להנות ממך ותהני את מהם. היי בטוחה בדרכך והילדים כבר יקלטו שיש להם כאן על מי לסמוך, שהם זכו במדריכה אמיתית וחכמה שיודעת ומבינה, וילכו בעקבותייך הן כאשר את לא "צועדת בתלם" וקל וחומר כאשר את כן.

 

 

מאחל המון הצלחה ונחת מהילדים,

גרשון

[email protected]

 

 

 

 

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

איך להתנהל נכון מול בתי המתבגרת?
ראשית תודה גדולה על השירות והמענה המותאם לכל פונה והכל מתוך כבוד ורצון אמיתי לסייע ולתת הכוונה. שאלתי: בת מתבגרת חכמה וחריפה וגם מאתגרת..פעמים שהיא מספרת על רגשותיה והתגובות שלי פרקטיות מיד מחפשות פיתרון לבעיות ובעצם היא מבקשת שאקשיב לה ואז אני נכנסת למגננה. משהו נראה לא לא נכון איך...
תשובה חרדית לאדמו"ר מסאטמר
אני חוזר בתשובה בשנים האחרונות ברוך השם יתברך, ובתקופה האחרונה אני לומד את ליקוטי ויואל משה. הטיעונים שהאדמו"ר הגאון מעלה נראים חזקים ושלמים, וכאשר פניתי למרשתת לחפש תשובות, מצאתי דברים שרחוקים היו מלהשביע את דעתי. מסיבות ברורות, איני מחפש תשובה ציונית. יש לציין כי ניסיתי, אך אלו לא רציניות, לעניות...
השתייכות מגזרית לחרדי או לדתי לאומי
אני בחור ישיבה, ומתלבט לגבי ההחלטה שלי בנושא ההשתייכות המגזרית, האם עשיתי נכון. אשמח לעצה ממי שמכיר את שני הצדדים או שעשה תהליך של שינוי. גדלתי במשפחה דת"ל ולמדתי בישיבות דת"ל רציניות, ובגיל 26 עברתי לישיבה חרדית, כבר 7 שנים עכשיו. עברתי בעיקר בגלל שהתפעלתי מהמסירות לתורה של הציבור החרדי,...
אני לא אוהבת את ההשתייכות למגזר החרדי אבל גם לא לציבור אחר
גדלתי בבית חרדי לגמרי אך פתוח יחסית. אף פעם לא אהבתי במיוחד את ההשתייכות למגזר החרדי, למרות שהחיבור שלי לדת עצמה סביר (לא מאמינה ב-100% אבל בהחלט רוצה לשמור אורח חיים דתי, בעיקר מתוך אהבה והוקרה למסורת). אנסה לפרט את הדברים העיקריים שהפריעו לי (אולי לא תסכימו איתי שאלו בעיות...
איך יוצרים גבולות ומשמעת בלי לגרום לאוירה קשה בבית?
אני אמא ב"ה ל4 ילדים מתוקים הגדול שלי בן ארבע וחצי ואחריו הבת בת שלוש שעליהם בעיקר השאלה. לאחרונה לי ולבעלי יש אי הסכמות בנושא איך ליצור גבולות. הוא עושה זאת בכל מחיר גם אם זה להרים את הקול ולאיים…ולי מאוד קשה עם זה…כל האוירה בבית נעשית כבדה ולא נעימה...
האם בימי מלחמה אין מקום לחיזוק ותוספת לימוד בישיבות ובכוללים מתוך העקרון של תורה 'מגנא ומצלא'?
המסורת הליטאית רואה בלימוד התורה את התרומה הרוחנית העליונה לעם ישראל – "מגנא ומצלא". לימוד התורה נתפס לא רק כעיסוק אישי, אלא כשליחות למען העם, ובפרט בשעות משבר וסכנה. תפיסה זו משמשת כהצדקה לפטור משירות צבאי, מתוך האמונה שתלמידי הישיבות והאברכים מגִנים על העם בכוח התורה. אבל בימים אלה, כשעם...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן