שלום לך ,
דברייך נגעו בי היישר ללב. דברים שהתלבטתי בהם ביני לבין עצמי, ביני לבין אשתי, מתגלמים מולי לפתע בצורה של שאלה כל כך בהירה. יש לך יכולת וכנות נדירים שמאפשרים לך לראות דברים כפי שהם בלי לערפל, בלי לטשטש, בלי לגמד. יש לך עמדה אידיאולוגית בסיסית, אך לצידה גם הבנה שאנו חיים בעולם של פשרות. את חיה בעולם בעל צבעים חזקים ובמקום ליצוק את הצבעים השונים לתבנית ולמרוח אותם יחד לגוון אפור משעמם ומדכא, את מותירה כל צבע על כנו ויוצרת קומפוזיציה מרהיבה שמשובבת עין ונפש.
בעצם יכולתי לסיים פה את התשובה. המילה קומפוזיציה אומרת הכל. לא סתירה, לא התנגשות אלא השלמה והרמוניה. ווידוי אישי קטן. לא נחונותי (בלשון המעטה) בעין של אמן. כשאני עומד מול ציור מופשט התגובה הראשונית שלי היא “מה זה הקשקוש הזה? לא לימדו את הצייר הזה לצייר?” אך עם השנים ואחרי כמה שיחות עם ציירת ברמה בינלאומית, חזרה אלי מידת הענווה הראויה. השילוב של הצבעים, המיקום שלהם, משיכת העין למוקד מסויים בציור תוך יצירת ניגוד מיניה וביה, כל אלה, דווקא מתוך השונות, יוצרים את השלמות.
האם אין זו מחובתך להעניק לילדייך את הבריאות הנפשית הזו? את הכנות, את היושרה הפנימית, את היכולת לבקר את הזולת בלי לשלול אותו, את היכולת לקבל את האמת ממי שאמרה ולראות את הטוב במקום בו הוא קיים? את היכולת לחוות את העולם בשלל צבעים במקום רק בשחור-לבן? איזה כיף לילדים שלך! יש להם אמא בריאה בנפשה שנהנית מהחיים ולא חיה בפחד משתק. אמא שרוקדת אתם ומדריכה אותם בשבילים הנפתלים של החיים במקום לקשור צעיף ורוד על עיניהם. אני מבטיח לך שאת מושא קנאה להורים רבים. הילדים שלך זכו.
לביטוי “חיים כפולים” יש קונוטציה שלילית. כביכול אדם פועל בחוסר הגינות, מרמה את הסובבים אותו ומטעה אותם. החיים שלך אינם “חיים כפולים” במובן השלילי אלא הם “חיים עשירים בכפליים”. יצרת לעצמך עולם עשיר שמכיל בתוכו איכויות שונות ואת נהנית מכל העולמות. אלה חיים שמכירים בכך שהאדם איננו יצור חד מימדי אלא משתייך במקביל למעגלים שונים. אני למשל עובד עם גויים, הודים, שחורים, אמריקאים, אנגלים, גברים נשים, הכל. הם קצת לא מבינים למה אני לא מצטרף אליהם לשתות בירה אחרי העבודה, אבל אני בקשר מקצועי ואנושי מצויין עם כולם. לפעמים אני חושב לעצמי איך הם היו מגיבים אילו ראו אותי עובר לפני העמוד ביום כיפור לבוש בקיטל, עטוף בטלית וקורא בנהימה “המלך!!!”… אז האם אני חי חיים כפולים? האם אני חי בסתירה פנימית? ממש לא. אני גם וגם, והאיכויות של כל מעגל מקרינות גם על המעגלים האחרים. אני אותו אדם עם אותם ערכים פנימיים, אך המנגינה שונה במעגלי החיים השונים, וצריך רק למצוא את האיזון שיאפשר למנגינות השונות להמשיך לנגן בהרמוניה. קומפוזיציה כבר אמרנו?
החשש שלך מפני נזק לילדים הוא חשש אמיתי, אבל לא מהכיוון שאת מתכוונת אליו. ילדים הם יצורים הרבה פחות מוגבלים ממה שנדמה לנו, והם מסוגלים להבין מורכבות אם היא מוצגת בפניהם בדרך הנכונה. הנזק היחיד שעשוי להגרם לילדים הוא אם תמנעי מלהיות כנה אתם ותנסי לנגן מנגינה שאיננה שלך רק כדי “ליישר קו” עם המערכת. הילדים באזניהם הקטנות והחדות יזהו את הזיופים, והמסר שהם יקבלו יהיה שאת אינך בטוחה בעצמך. את מדריכת הטיולים שלהם בעולם הזה, ואין גרוע מאשר מדריך טיולים חסר בטחון. קשה לסמוך על מי שאיננו בטוח בעצמו, וכאשר מאבדים את האמון במדריך, הרי שהסכנה ללכת לאיבוד גדלה שבעתיים.
לא החששות וההמנעות שלך ישמרו על הילדים מבלבול אלא דווקא הבטחון שלך. אל תתני להם לאבד את המתנה הנפלאה שהקב”ה נתן להם – ללמוד מאמא כמותך שרואה, יודעת, ומתווה בפניהם את הדרך. את חוששת ממסרים סמויים? צודקת לגמרי. אבל מה שמזיק במסרים סמויים איננו בדרך כלל המסרים עצמם אלא העובדה שהם סמויים. תוציאי את המסרים מחביונם ותהיי גלויה וכנה עם הילדים. אמנם לא כל דבר צריך לומר לכל ילד, בכל גיל, בכל מצב ובכל מקום, אבל העמדה הבסיסית צריכה להיות לא לחשוש מבלבול אצל הילדים.
מאחר ואת בחרת באופן מודע להשאר בחברה החרדית וכפי שאת מעידה גם טוב לך עם זה (כמה טוב לשמוע!), הרי שאת מודעת לטוב הרב שיש לה להציע. גם אם יש לך בקורת נקודתית או אפילו מערכתית, את לא תתני לה להפוך לשלילה כוללת של דרך החיים החרדית או לזלזול באנשים שמייצגים דעות אחרות. זלזול הוא אכן הרס החינוך מאחר והוא שומט את הקרקע מהיכולת של הילדים לקבל מבית הספר. אין מקום לחשוש מפני דיבור ברור עם ילדה לגבי דברים שנאמרים על ידי מורה ואשר אינך מסכימה אתם. את מעריכה מאד את המורה, אבל אינך מסכימה עם הדעה הזו שהמורה הביעה. כדאי גם לנצל הזדמנויות כאשר את מסכימה עם המורה לחזק את הסמכות שלה ולרומם אותה בעיני הילדה בדברי הערכה כנים. הכבוד וההערכה לטוב לא צריכים לשלול את האפשרות לבקר. אין גם מקום להתעמת עם מוסדות חינוך לגבי נהלים פנימיים הנהוגים בהם כמו קוד לבוש ומה מותר או אסור להביא לבית הספר. אלא אם כן מדובר בחריגה קיצונית מגבולות הסביר, הרי שזכותו של מוסד לקבוע נהלים פנימיים והציות להם איננו פוגע באוטונומיה הפנימית שלך בחינוך הילדים.
אינני מתמם. בתוך עמי אנוכי יושב ומכיר את הטוטליות המקובלת אצלנו בחברה החרדית, אבל אפשר גם אחרת, בעיקר כאשר אין לך כוונה לשנות אף אחד אחר. אין לך כוונה להשמיע מוזיקת טרנס בעוצמה מעל מרפסת ביתך או לערוך טקס אזכרה פומבי לחללי צה”ל. כל שאת מבקשת הוא לטפח את חלקת האלוקים הקטנה שלך שהקב”ה, השותף שלך, הפקיד בידייך האמונות, ולהוביל אותה למקומות הנכונים עם כל מה שאת וכל מה שיש בך.
אז הניחי בצד את החשש והפחד. הם אינם מדריכים טובים. תמשיכי להיות האמא הנפלאה שאת, תני לילדים להנות ממך ותהני את מהם. היי בטוחה בדרכך והילדים כבר יקלטו שיש להם כאן על מי לסמוך, שהם זכו במדריכה אמיתית וחכמה שיודעת ומבינה, וילכו בעקבותייך הן כאשר את לא “צועדת בתלם” וקל וחומר כאשר את כן.
מאחל המון הצלחה ונחת מהילדים,
גרשון
gporush@cisco.com
דלג לתוכן
