שלום לך שואלת כנה ואמיצה.

בראשונה, אני רוצה להתנצל על העיכוב במענה. לא לחינם לקח לי זמן לענות על שאלתך. היא הדהדה בי ימים רבים. אחרי קריאה ראשונית ושטחית, רציתי לשלוף לך תשובה אוטומטית, על החשיבות שבלדעת לשים גבולות, על הצורך ללמוד להתנהל נכון מול הסמארטפון, ועוד. בקריאה חוזרת ומעמיקה יותר, תשובה כזו נראתה לי מיותרת בתכלית. את מודעת באופן מעורר התפעלות לצורך בגבולות, ואפילו היו לך כמה החלטות חד משמעיות בעניין. גם פירוט אודות הנזקים המצטברים בשימוש בלתי מבוקר בסמארטפון, הוא מיותר. את בבגרותך המדהימה, ובהתבוננות מסביבך, מבחינה בעצמך בהשפעות השליליות של שימוש כזה, במיוחד בהקשר של קשרים בינאישיים ומערכות יחסים. אין גם צורך שאכביר במילים אודות חשיבותו המכרעת של כח הרצון. רצונך הכנה ניבט באופן ברור מתוך השאלה. את יודעת בדיוק מה את רוצה, או יותר נכון, אילו חיים את לא רוצה.

יקירה, היטבת לתאר בשאלתך קונפליקט כבד משקל עמו מנסים להתמודד בעשור וחצי האחרונים אנשים מכל החוגים והזרמים. אנשי חינוך, פסיכולוגים, יועצים, אנשי רוח ואמנים וגם אנשים מהשורה מתחבטים בקונפליקטים המשמעותיים שהצגת: המודעות לנזקי המהפכה הדיגיטלית שפרצה לעולמינו בתקופה זו מחד, למול התועלות שכן ניתן להפיק ממנה. הרצון לחיות חיים מלאים, למול ההישאבות לחיים הוירטואלים והקושי לשים גבולות מולם. הרצון המדהים שלך בקשרים חברתיים חיים למול הבדידות והקושי בלהיות שונה ואחרת מהחברה שאת נמצאת בה. כאילו לא די בכל האתגרים שמעמיד לפתחנו עידן הדיגיטל, באה הקורונה והוסיפה מימד חדש להתמודדות. עכשיו גם אנשים כמוך שידעו לשים לעצמם גבולות קודם, מוצאים את עצמם נסחפים באופן בלתי נשלט כמעט לפתרונות הקלים והזמינים שמציעה המדיה.

פתרון קסם? תשובה מוחצת? הלוואי והיו לי. לא רק בשבילך. גם בשבילי. כן יקרה, גם אני, בעת כתיבת שורות אלו מנסה לעשות חשבון נפש על ההתנהלות שלי למול הנושא. זו התמודדות שלא פוסחת על אף אחד מאיתנו, קטן כגדול, יחיד כרבים. האיזון הדק בין שימוש נכון ומועיל בטכנולוגיה, לבין היסחפות ונזק נראה לפעמים בלתי אפשרי.

אז מה עושים?

כשחשבתי על שאלתך, נזכרתי בסיפור שסיפר רבי נחמן מברסלב, לפני שנים רבות, ונדמה כי סיפר אותו על תקופתנו אנו:

“פעם אחת אמר המלך לאהובו, המשנה למלך:

באשר אני חוזה בכוכבים, ראיתי באיצטגנינות [-בהורוסקופ], שהתבואה של השנה, כל אוכליה יכנס בהם השגעון. ובכן, תן עצה ידידי: מה נאכל השנה?

ענה ואמר המשנה למלך:

– אני זאת עצתי, אדוני המלך: תן צו להכין למעננו תבואה של אשתקד די צרכנו, ולא נאכל כלל מיבול השנה.

חזר ואמר המלך:

– אבל מה הועלת, חכם, בתקנתך? מה בצע שאנחנו לבדנו נהיה צלולי-דעת וכל יתר הבריות משוגעים? הרי הכל יאמרו שאנחנו המשוגעים ולא הם.

תאמר: נכין גם בשביל אחרים משל אשתקד? – אין אנו מספיקים.

– ובכן, מה עצתך, אדוני המלך? – שאל המשנה למלך

ענה המלך ואמר:

– אני, ידידי אהובי, עצתי, אין לנו ברירה אלא לאכול גם כן מן התבואה של השנה, ולהיות משוגעים יחד עם כל העולם. אלא שרצוני כי שנינו ניבדל מיתר הבריות בזאת, שנדע לפחות כי הננו משוגעים.

שאל המשנה למלך:

– ילמדני אדוני המלך, כיצד נעשה זאת?

ענה המלך ואמר:

– לזאת יש לי עצה. בוא ונחקוק על מצחנו סימן של שיגעון. וכל פעם שאתן עיני בך, ואתה תיתן עינך בי, נדע שאנחנו משוגע.” [מעשיות ומשלים, עמ’ סב:]

רבי נחמן, בסיפורו מתאר מציאות כמעט בלתי אפשרית. קונפליקט של רעב למול שגעון. בדידות חברתית למול שגעון. תבואה היא מוצר צריכה בסיסי. ממנה מכינים לחם. אי אפשר שלא להשתמש בה. מצד שני, שימוש בתבואה פירושו שגעון. מספיק תבואה ישנה בשביל כל בני המדינה- אינו בנמצא, אמנם יש מעט תבואה עבור המלך ומשנהו, אולם, אם הם יהיו היחידים שלא יאכלו מהתבואה המשוגעת, ייחשבו הם כמשוגעים. בסופו של דבר מוצא המלך פתרון ביניים: הוא יאכל מהתבואה, אולם ישים לעצמו סימן. תזכורת שהוא משוגע, שהוא רחוק ממי שהוא באמת, וממי שהוא רוצה להיות.

גם אנחנו חייים במציאות בלתי אפשרית. “רעב” של ניתוק מהנוחות שמציעה הטכנולוגיה, ואולי בדידות חברתית כואבת מהצד האחד למול שגעון: נזקים נפשיים, רוחניים, חברתיים מהצד השני.

פתרון של ממש, אין בסיפור של רבי נחמן, אבל הוא נותן עיצה: שים עליך סימן. תזכור מי אתה, לאן אתה שייך. מה הרצונות שלך.

וכמו שם, גם כאן יקירה, פתרון של ממש, אין לי לצערי, אבל סימן, את יכולה לעשות גם לעצמך. מודעות. תזכורות למי את, מה את ואילו חיים את רוצה. השאלה שלך היא “סימן” נהדר. אני מעודדת אותך להמשיך לשאול, להעמיק ולברר, לא לוותר, ולדייק מול עצמך את האיזונים שנכונים וטובים עבורך.

יחד עם המשך הבירור והדיוק שלך למול הדברים, הנה שתי דרכי התמודדות שתוכלנה לסייע לך בעז”ה במציאת האיזון המבוקש:

– סור מרע: החלק של סור מרע, מתייחס בהקשר הזה לקביעת גבולות בכל הנוגע לשימוש בסמארטפון. כתבת שניסית לקבוע לעצמך גבולות, ללא הצלחה, אז אני מציעה לך למרבה האבסורד להשתמש גם כאן בכלים טכנולוגיים. כפי שאת בטח יודעת קיימות אפליקציות שונות המאפשרות מעקב ובקרת זמן מסך וכן הגבלת שימוש לפי הגדרות המשתמש. תוכלי להוריד לעצמך אפליקציה כזו לנייד ולהיעזר בה בויסות והגבלת זמן השימוש היומי שלך.

פעולה נוספת שעוזרת לנו להתנתק קצת מהמסך השואב, היא ביטול התראות קופצות- “פושים”. בקצרה- מנגנון התראות קופצות הוא אחד מני רבים ממנגנוני הרשת היוצרים במח שלנו תגובה של ריגוש, שגורמת להפרשת דופמין, ולמעשה יוצרת מעגל התמכרות. כמו בכל התמכרות- ככל שצורכים יותר מכורים יותר, ולהיפך, ולכן צעד כזה עשוי לעזור בשחרור מהשעבוד שאת חשה למכשיר. בנוסף כדאי לזכור כי כל התראה קופצת כזו גורמת לנו אשליה כאילו אנחנו מפסידים משהו, בעוד האמת היא שכשאנחנו שקועים בחיים וירטואליים אנו מפסידים את הרגע בחיים האמיתיים. ובעוד בסמארטפון- הכל נשמר ואפשר לחזור ולקרוא/ לצפות מאוחר יותר, בחיים האמיתיים רגע שחלף לא ישוב.

– עשה טוב: ההתמכרות למדיה, והשימוש המוגבר בה, יוצרים בנו אשלייה של חוויית חיים. על מנת שהגבולות שהצבנו לעצמנו יהיו תועלתיים, אנו צריכים ליצור לעצמנו תחליף מספק וחווייתי בחיים עצמם. לכן, הייתי ממליצה לך מאד, לפתח לעצמך תחומי עניין, תחביבים, מסגרות חברתיות ועוד, שאינם תלויים במדיה. ככל שחוויית החיים האמיתיים תגדל ותתרחב, יפחת הצורך בתחליפים המדומים שמציעה לנו המדיה.

מאחלת לך חיים מלאים, קשרים אמיתיים וקרובים, והצלחה בהמשך הבירור של האיזון המדוייק לך.

אפרת