וואו

כל כך כנה, זה לא שאתה לא רוצה, יש לך נכונות ורצון אבל פשוט הכל נראה לך עבודה בעינים, הכל ספק ובלגאן ובלבול גדול, יחד עם תחושה מאוד חזקה של “עבדו עלי” ולכן כל ההם-נציגיו של הקב”ה, לא ראויים לאמון, מה שרק מגביר את הבלבול ולא מוסיף חשק לדבוק ביהדות

קודם כל להבנתי אתה צריך להתנתק מהחשיבה המעט ילדותית של עבדו עלי, אף אחד לא עובד כאן על אף אחד, יש אותך מול הקב”ה הכי ישיר והכי כן, מה שלא שייך לזה לא רלוונטי לדיון, לדיון אני מתכוון לבירור שלך מול עצמך והאמונה שלך, כשתגיע למצב הזה כבר תהיה במקום אחר לחלוטין, אבל נראה שכרגע יש הרבה דברים שחוסמים את הדיון הישיר והחשוף מול עצמך (ואלוקיך-אם קיים..)

השאלה שלי היא האם אי פעם עמדת מול עצמך ושאלת בכנות, האם הדבר הזה שנקרא אמונה שייך אלי? האם האמונה אצלי היא יותר מאשר איזה לבוש או קוד חברתי?, לא עכשיו התפלספות על אמונה וכפירה, אלא השאלה האם הדת, האמונה, הרוחניות, זה דבר ששייך לחיים שלי, שלי יוסי בלי שום קשר לשאלה לאיזו קהילה אני שייך או איזה כובע אני לובש, כשאני מפשיט את כל הלבושים שלי, האם אני מוצא איזשהו חיבור לעניין הזה של האמונה, הדת, הרוחניות או איך שלא נקרא לזה?

להבנתי היחס שבין החברה שאתה חי בה עם צורת ההתנהגות ודרך החשיבה שאתה חווה מסביבך, ובין הדת הוא קשר הרסני, אתה בעצם משליך מהחברה, מהאופן בו גדלת וחונכת, והדברים שגילית על סביבתך, על עצם היהדות, וזה הניתוק הראשון שהייתי ממליץ לך לעשות, ניתוק שאני עשיתי בצעירותי והוא היה משמעותי מאוד בבניין האישיות שלי, ומכאן תוכל להתחיל לחשוב בצורה נקייה יותר על החיים שלך, בסוף אלו החיים שלך ואתה אחראי עליהם, אז כדאי שתיקח את האחריות דבר ראשון ותפסיק להאשים את החברה שסביבך, אנשים הם תמיד אנשים, והחברה שאתה חי בה לוקה בבעיות, אין לי ספק בכך, אבל למען עצמך, ורק למענך, כדאי שתבין, אין קשר בין הדבר הזה לבין נכונותה או אי נכונותה של היהדות, אומר לך את זה בחריפות יתר, חלק מהיסוד של היהדות שרואים כבר בתנ”ך, הוא שהיהודים אינם בהכרח מיישמים את היהדות..

מכאן תוכל להתחיל לבחון מהם החיים? תוכל לשקול את האפשרויות שלפניך, מה למשל אתה רואה כתחליף בחוץ, כפי שאתה כותב? נראה שאלו החיים המערביים שנחשפת אליהם, אז תנסה לחשוב לעומק, מה הטעם שיש לנו בחיים, מה הדבר שממלא אותנו ונותן לנו תחושה שהחיים שוים לחיותם?

כשאני מתבונן בחיים מה אני רואה? האם חיים זקוקים למשמעות או שחיים חומריים רודפי תענוגות הם גם כן בסדר? לפעמים אנחנו שקועים מאוד בחיים חומריים וכבר לא חשים באמת בצורך שלנו, צורך עמוק מאוד אך לא תמיד ניכר על פני השטח- למשמעות.

תנסה לצייר לעצמך מהם חיים ריקים מממד הרוח שבהם, חיים שאין בהם אהבה, אלא רק אגו ודאגה עצמית נטו, חיים שאין בהם מוסר, תרבות וכל הערכים הרוחניים שקיימים בחברה האנושית ולא משנה כרגע באיזו צורה או השקפת עולם הם מתקיימים, האם היה טעם לחיים שכאלו?

אז מי אמר שהיהדות היא הנכונה? הרי גם בתרבות שבחוץ יש דברים כאלו, דיבור על אהבה, משמעות, תרבות ולפעמים זה גם נראה שיש שם יותר מאלו? אז זו כבר שאלה שעליך לבחון ביושר, אבל רגע, הנח לשאלה הזו, אני חושב שבשלב הזה אתה צריך פשוט להפוך את הכיוון, במקום שהנחת היסוד שלך תהיה היהדות ועל זה יהיו ויצוצו כל הזמן ספיקות, נראה לי שכדאי שתאמץ את נקודת המבט ההפוכה, כאילו נולדת בחוץ ואין לך שום מחוייבות לאמונה מסויימת, אתה רק רוצה לבחון את החיים ומשמעותם בצורה הכי אובייקטיבית שניתן, דבר ראשון תנסה לגלות בתוך עצמך (זה הדבר הכי חשוב כאן, שתגלה משהו בתוך הלב שלך, ודאות קטנה בלב אכול הספקות והבלבול) משהו, נקודת אחיזה שאתה מאמין בה ושאתה מרגיש קשור אליה, הבעיה שלך כרגע היא שאתה לא מרגיש קשור לכלום

אם אתה כן מוצא שיש לך אמון בכך שיש משמעות לחיים ושהחיים לא יכולים להיגמר בסתם לחיות אותם ולהנות, אז תוכל להתקדם לשלב הבא, תנסה לקחת תקופה מסויימת בחייך ולנסות להתבונן על זה כך, ממש כמו גר צדק או חוזר בתשובה שכרגע נחשף ליהדות, תפתח את התנ”ך, (עדיף תנ”ך קורן, בלי פירושים) ופשוט תקרא, תחפש את ההיגיון של סיפורי התורה והתנ”ך, מה בעצם הוא רוצה, המחבר הזה, לא משנה כרגע מיהו, תנסה לשאול את עצמך, כשאני קורא את התורה, פשוט פשוט כמו ילד, האם יש שם משהו שמדבר אלי, האם אני שייך לדבר הזה או שזה פשוט מעטה חיצוני שחונכתי עליו ותו לא?

העיקר הוא שתעז לשאול את השאלות האלו, כי להבנתי עד עכשיו לא היה לך האומץ לשאול את זה בכנות מחשש שזה ידרוש ממך מה שאתה לא מסוגל אליו ומשתי הצדדים, הן מהצד הדתי והן מהצד החילוני.., עד עכשיו קיבלת את הדת באותו אופן שנולדת בה כעיסקת חבילה, וניסית לשכנע את עצמך בכך שכל זה נכון, וככל שהתבגרת צצו אצלך הרבה סימני שאלה, עד שאתה לא מסוגל לראות ולחוות את ההיגיון הבסיסי שביהדות,

פעם ניגש אלי בחור וסיפר לי על ספקות באמונה, ניסיתי להסביר לו למה אני חושב שיש אלוקים, וזה היה מעניין אבל לא הצליח לפתור לו את הספקות, אבל ברגע מסויים תפסתי שהוא בכלל מוטרד מהשאלה, או מהפחד של מה יהיה אם יצא לי שאינני מאמין, האם אהיה מוכרח להפוך לחילוני? הוא פשוט היה בפחד מהשאלה הזו, האם הוא מאמין או לא שכבר שום תשובה לא יכלה לשכנע אותו, אז אמרתי לו, תחשוב בפעם הראשונה שאתה מוכן להיות כל מה שיצא לך, שאתה מוכן לגבות כל מסקנה שתהיה, באותו רגע הוא הודה שבעייתו נפתרה, לעתים קרובות ספקות טורדניים מסוג זה נובעים מכך שהאופן בו אנו חושבים על הדת הוא באופן של שכנוע עצמי, אז חשוב מאוד שזה לא יהיה כך, שפשוט תפסיק לשכנע את עצמך בדברים שאחרים שמו לך בראש, ותתחיל לשאול את עצמך את השאלה הכי מינימליסטית שיש, במה אני כן מאמין.

זה כמובן לא מספיק, נתתי לך רק מפתח לשינוי זוית חשיבה ולניסיון להתחיל לחקור את האמונה שלך בפעם הראשונה, אני מאמין שגם בהמשך תצטרך הדרכה, אם אכן תבחר ללכת במהלך כזה, אבל אני חושב שמה שקרה לך הוא סוג של חסד, אנשים דתיים וחרדיים רבים חיים היום במצב הכחשה, הם מתכחשים לבעיה שלהם עם הדת משום שהם לא מסוגלים לוותר על החיים החרדיים שלהם ומצד שני האמונה שלהם ביהדות קלושה עד לא קיימת. אבל לחיות במצב הכחשה זה דבר לא בריא בעליל וגם לא באמת אפשרי, יש כאלו שלא כל כך מאמינים בדת וחיים אותה כמעין מסגרת חיצונית, אבל הם שטחיים עד כדי שהם מסוגלים לא להתעמק בכך ולהמשיך הלאה, אבל כשהמצב הוא שאתה חש ומרגיש בצורה חזקה את הקונפליקט אין לך כנראה ברירה אלא להתעמק בו עד הסוף, אבל אולי הדחיפות שאתה חש כן לעסוק בזה, היא שבאמת תביא לפיתרון, כי לחיות בצורה כזו, קרועה מבפנים וחלולה, זה בעיני פיתרון גרוע מאוד.

מברך אותך שתמצא את הדרך לענות ללב שלך על השאלה, האם ובמה אני מאמין? החיים שלך בטוח יהיו טובים ושלמים יותר, בלי קשר לתוכן התשובה

בברכה

אריה מ.