The Butterfly Button
אני לא מצליח לכפור

שאלה מקטגוריה:

אני אברך בכולל שנחשב רציני , אקדים ואומר שגדלתי למשפחה טובה אבל מבחינה רגשית לא גדלתי מאוזן אפעם(כנראה בשל הזוגיות הגרועה בין הורי שהיתה רק בבית אבל בחוץ היינו נחשבים משפחה של רבנים ובאמת גם בבית היינו משפחה טובה מכל הבחינות וללא שום צביעות אבל הזוגיות היתה ממש גרועה ) זאת אומרת שתמיד הייתי במצבים משתנים או שהיה לי תמיד פער קיצוני וניגודים בתוך ליבי וכן במי שאני
מה שקורה שבתכלס כמעט בכל תחום של מידות, אמונה ,תפילה, יר"ש , תורה , תכונות נפש , אופי, התנהגות, השקפות , מצבי רוח , חברה, יש לי ניגודיות משוועת שהיתה ועודנה קורעת אותי מבפנים ומבחוץ.
עכשיו בזמן האחרון עקב נסיונות ומשברים שיש לי הגם שהם סטנדרתיים אבל אין כח להתמודד וזה הוביל אותי להתחיל לדבר לקב"ה בכעס , כאילו אני כל פעם שמשהו קורה לי אני כאילו אומר לו אוקי הבנו אתה כל יכול אבל מה הקטע שך וידעתי שתעשה לי את זה כי בתכלס לא מגיע לי או הרי הבאת לי משהו טוב אז חייב להביא גם משהו מעצבן כי למה שאני יהיה מאושר (המאמר "ביקש יעקב לישב בשלווה , קפץ עליו רוגזו של יוסף" התחיל להתפרש אצלי במוח ובתחושה בקטע סדיסתי ) . כאילו אלוקים נימצא עם שופל ענק מאחוריך ואם קצת תעצור עוד שניה אני ידרס
עכשיו תדע שאני יודע שזה לא נכון ונסיון משמעותו לא מבחן אלא נס להנוסב ולהתרומם ואלוקים אוהב וכל המאמרים וכולי (אני נחשב לדרשן הכי מוצלח גם בכולל וגם במשפחה ואחד המוצלחים בישיבה , ויש לי ידע תורני נרחב)
אבל כאילו אני מרגיש שאין לי כבר כוח למשחקים האלו וכל סיפרי ההשגחות פרטיות כאילו נמאסו עלי מה הקטע, ההוא הפסיד את הרכבת וניצל מתאונה והשני הפסיד והתבאס ועכשיו השני צריך לדעת שכמו הראשון אז גם אתה הכל מלמעלה וזה לטובה אבל עכשיו לא תראה את זה אולי עוד שנה או 100 שנה או למעלה או בגלגול הבא , מה הענין ? ולמה אי אפשר גם לקבל משהו טוב ולא לפחד כל רגע מאיפה עכשיו יכיע לי הבאסה
אני הגעתי למצב שאני הולך לכולל ולא מתפלל כלום לא שחרית לא מנחה לא ערבית וכאילו אני סוג של כופר שלא יכול לכפור כמ אני מאמין באמת בעל התורה ובחז"ל אבל אין לי כוח לכל זה (הרבה אני אומר לה' אתה רואה שאני לא מצליח להתמודד אז למה אתה ממשיך להתעלל בי עש שאני יתדרדר לגמרי ? קח אותי אבל בלי יסורים ותסגור ספור)
עוד דוגמא ב"ה נולדו לי 3 ילדים צפופים אחרי החתונה ובשנתיים וחצי האחרונות עצרתי וכאילו אני ידעתי שזה לא יעזור לי ואם אני ינסה לברוח מהלחץ יבוא לי ממקום אחר וכך באמת אני מרגיש שזה קורה ואני משתגע למה לעזאזאל כל מה שאני יעשה יבוא לי משהו מצד אחר
מה עושים? האם אפשר לצאת מזה , כי לי אין כוח

סליחה שהשאלה מבולבלת מאוד אבל זה אלי משקף את מצבי ושכחתי רק לכתוב שאיח לי אמון באף אחד בעולם (אפילו לא באשתי במובן מסוים למרות שהזוגיות שלי טובה מאוד ואנחנו מאוד קשורים ומבחינתי אהבה קודמת להההההכל אבל כאילו אין לי אמון שזה לא יכול להפסק כל רגע וכל סיטואציה הכי קטנה אני חושש שיכולה להפוך את הקערה על פיה)

תשובה:

אני רוצה לפצל את שאלתך לחלקים ולסכמה כתהליך…

אתה מאמין באלוקים בתוככי תוכך, אבל הוא נראה לך מפחיד ומאיים, וכל הזמן אתה חושש שהוא יעניש אותך על חטאיך. קשה לך עם הלחץ הזה של ההשגחה, אינך מבין את ההגיון בכפיית ההר הזה, ואתה רוצה רק שלוה וטוב וחסל.

ממילא אתה מתקשה בקיום מצוות, אין לך לא כוח לא רצון ולא חשק, להתמודד עם מטלות הדת השונות, כיון שאתה כל הזמן נמצא בסטרס של לחץ, שאתה נכשל וחוטא ומגיע לך עונש. וכמובן שבמעגל הרסני שכזה קשה מאוד מאוד לקיים לשמור ולעשות. ואפילו כמעט בלתי אפשרי.

אחרי הכשלונות הצפויים, מגיע שוב השלב של נקיפות המצפון והחרדה מהעונש. כל הסיבוב הזה גורם לך לא להאמין בעצמך שאתה מסוגל לעשות משהו. אתה נעשה אדם החרד בכל צעד ושעל בחייו. וכתוצאה מכך אתה מנהל סוג של מערכת יחסים ושיח עם הבורא, כשאתה מרבה לצעוק, להתלונן, ולהתרגז עליו על כל מה שעולל לך.

הדברים מגיעים עד כדי כך שאתה מאבד אמון בבני אדם הקרובים אליך, עד אשתך, שאני מבין ממך שהיא אשה טובה ומקסימה, וגם בה אתה מאבד אמון, כיון שאתה מטיל ספק בכך שמגיע לך אותה, ויתכן שיום אחד אתה תענש והיא תעלם.

תתקן אותי אם אני טועה בהבנת התהליך שמתרחש בתוכך..

זה מאוד חשוב…

להבין מה אתה עובר, ובדיוק…

*

ראשית לכל אני אומר לך, שאני מוצא את עצמי מתרגש מצורת התנהלות כזאת בנפש שלך, מכיון שלדעתי מערכת היחסים הזו שאתה חש כלפי הקב"ה, והדברים שאתה מטיח כביכול כלפי מעלה, מוכיחים לדעתי מעבר לכל ספק, שנטועה בך אמונה חזקה ומוצקה, שהכתובת והמענה לבעיות ומצוקות הוא למעלה בשמים, וזה ממש מרגש בעיני.

קשר של אמת, קשר קרוב, הוא קשר כזה שבו אפשר גם לדבר קשה חד ומאשים אחד כלפי השני, במקרים מסוימים.

כל אחד מאיתנו יודע לשים לעצמו גבולות בחוץ, אך בבית פנימה לפעמים מתגלים בנו התפרצויות שלעולם לא היו קוראות לנו בחוץ. וזאת מכיון שבבית פנימה באזור הנוחות באזור הקירבה סמוך לאנשים שאנחנו מאמינים בהם והם מאמינים בנו, אנו מרשים לעצמינו שחרור יתר, והישענות גדולה יותר עליהם ועל רגשותיהם.

הכופר לעומת זאת, הוא אדיש, הוא מאבד ענין, הוא מאבד את הרצון הצורך והיכולת לפרוק רגשות אצל הקב"ה, כי מבחינתו הוא איננו קיים, הוא מאבד את הצורך בהאשמה ואת נקיפות המצפון. וכמובן את היכולת לחוות את ההליכה יד ביד עם הקב"ה במשעולי החיים.

אני מרגיש שאתה מאמין באמונה שלימה, וישנה בך גם אהבה גדולה לרבונו של עולם. אבל כיון שאתה מעט חנוק בחייך, אתה מתקשה לראות את האור, את הטוב, את חצי הכוס המליאה, וממילא אתה מתחטא על אביך כבן אהוב, ואתה מבכא צועק ומבקש ממנו שיעזרך. ככה אני רואה את פני הדברים.

*

נמשיך הלאה, אתה מתאר תחושות חוזרות ונשנות של לחץ, וחשבון נפש נוקב של שכר ועונש. איזשהו מעגל מרדפי של בריחה-עונש-זעם-נקיפות מצפון.

מה יש.. למה זה קורה..

למעשה כל אחד מאיתנו חווה את החוויה הזאת שאתה חווה יומם ולילה, במינון כזה או אחר.

כולנו בעצם, עם המאמינים, רגישים מעט לקורה איתנו, ואנו מרבים לתלות דבר בדבר. תופעה זאת נטועה ומשוקעת באמונה שלימה מדורי דורות, במסורת, ברחבי התלמוד, ובכלל ביהדות כולה.

כולנו נלחמים בשדה הקרב של החיים, על עצמינו ועל רוחניותינו, נכנסים לשגרות של תחושות. והטרגדיות שקורות ומתרחשות בעולם מעוררות אותנו, ומאותתות לנו שוב ושוב, קומו עורו…

כל אחד מאיתנו כששומע בשורה רעה או טרגדיה, מיד נבעת מהתופעה, וגם, אי אפשר להתכחש לכך, שכל אחד יש לו פחד קטן בלב שזה יכול היה גם להגיע אליו.

גם בחיים האישיים כמו שתיארת, כל אחד מאיתנו בצורה בלתי נשלטת בעליל, מוצא את עצמו מהרהר מידי פעם ופעם, על מעשה כזה שעשה ועל מעשה אחר. על מעשה שעומד לפנינו אם לעשותו, ועל מעשה שעשינו אם נכון היה.

על אירוע כזה שפקד אותנו, מה ענינו, ובשל מה הסער..

איננו אדישים לחיים.. כך גודלנו.. כך חונכנו.. כך אנחנו מאמינים…

התופעה כשלעצמה היא תופעה אמונית מבורכת לדעתי, אבל כמו כל דבר המינון שבה הוא הקובע את נכונותה.

האמת היא שאין לי מה לענות לך בנוגע למינון, משום שזו סוגיא סבוכה מאוד, ובכנות איני יודע.

הייתי אומר לך שזה תלוי במידת הבטחון והיראת השמים שיש לך, או משהו כזה..

אלא שאיני יודע אם זה יכול לתחום לך הגבול.. כי הרי דברים המסורים ללב, אינם נטועים במסמר מדויק..

מה שכן דבר אחד אני יכול לומר לך, אם אתה נמצא בתודעה הזאת ברמה כזאת שבמקום להפיק ממך בן עליה, במקום לקדם אותך, היא רק מדרדרת אותך, ודאי שאין זה נכון, וודאי שאין כוונת הבורא לכך. זה ברור. כי הרי לא יעלה על הדעת שתחשוב מחשבות נכונות, והם בעצמם יובילו אותו להתדרדר לתוכן עוד ועוד.

לכן הייתי אומר שקו הגבול הסופי בשבילך, הוא איפה שאתה מרגיש שזה גורם לך לסגת, גורם לך להפסיק להתאמץ, גורם לך להשתתק. כמו מה שקורה איתך היום…

*

התבונן בעצמך… אתה מוצלח מאוד, מלא תוכן, זאת מתנה גדולה, כמה כאלה אתה מכיר בעולם… בא תשתמש עם זה… בא תיקח את זה ותרים את זה למעלה.. בא תתעסק בכן, ואל תתעסק בלא.

ואם קורים לך דברים לא טובים ונסיונות, התפקיד שלך הוא להתמודד איתם, לחוות אותם. הקשיים הם חלק מהתהליך, הם חלק מהבנין כולו.

אנחנו לא בשמים שיכולים לראות שכר ועונש בצורה כל כך בהירה, אנחנו כאן בארץ. ואם קורה לך משהו לא טוב, בא תיטול עליו אחריות, תחווה אותו, תטפל בו, תיעזר, תתמודד. אבל אל תמהר לתלות זאת במעשה כזה או אחר, או ברצון של הקב"ה לדפוק אותך, כי בכך אתה מפספס את המטרה ולא מועיל לעצמך..

*

הפסקת תקופה להמשיך ללדת בצפיפות, כיון שהיה לך עומס. נו.. עשית משהו מותר וראוי. אין שום סיבה שהקב"ה יכעס עליך בשל כך, ודאי שהוא לא יתנקם ויעניש אותך על זה. אז למה אתה מרגיש רע עם זה? אם אתה מרגיש רע עם זה, ברור שכל דבר שקורה לך אתה תתלה אותו בעונש על החטא הנורא שלך.

אבל אם תבין שאתה לא מפסיק להביא ילדים כי אתה מתגרה בה' יתברך, אלא אתה עושה כך כדי שתוכל לעבוד אותו בנחת יותר, הרי שלא תראה בזה דבר רע ולא תראה כל צרה שמתרחשת עליך כעונש נוראי על החטא הנורא.

*

מה אכפת לך כל כך שיש אנשים שמספרים סיפורי השגחה, אם לך זה לא נראה, אז אל תספר ואל תשמע, למה אתה מבזבז את הזמן בלהתרגז על זה, פשוט אטום את אזנך וחסל… אתה יודע כמה חסרי שכל קיימים בגלובוס…

יש לך חיים משלך, טול עליהם אחריות וחיה אותם לפי איך שאתה מבין ובונה אותם. פגמים וחסרונות תוכל למצא תמיד בכמויות ובכל מקום וציבור.

*

אתה חרד מאוד. מכל דבר. אפילו על אשתך המקסימה, שהיחסים ביניכם נפלאים.

למה? יש לך אשה טובה ומקסימה, הגורל שפר עליך, תהנה מכך, ותודה לה' על החסד הגדול שהוא נתן לך.

הקב"ה משפיע עליך שפע רב, והתפקיד שלך הוא להודות על כך. זו בעצם עבודת ה' הכי גדולה, להכיר בכל דבר ודבר בבריאה את יד ה'. אם כן, עליך להכיר בטוב לברך עליו ולהודות עליו. למה לחשוב שהטוב יפסיק??

כל עוד תברך עליו ותודה עליו, הוא ימשיך בעז"ה עד עולם.

*

פעמים רבות, הגורם לתחושות מהסוג הזה שאתה מתאר, נובעות מסוג של לחץ וחנק בחיים. ולפי איך שאתה מתאר את כישוריך ולפי מידת ההשתוקקות שלך אני חש אתה מסוגל בהחלט להתעלות מעל שגרת היום-יום, לצוף, ולמצא לעצמך אתגרים שירוממו אותך שיתנו לך סיפוק אישי אמיתי. וממילא יהפכוך לחיובי יותר…

בחור מוכשר כמוך, מוצלח כמוך, מבריק כמוך, מוכרח למצא מקום לנתב אליו את הכשרונות הגדולים, להצליח לפרוץ להתקדם, זה התפקיד שלך.

אתה אומר שאתה דרשן מופלג, אז למה שלא תלך לתחום ההרצאה, לתחום הדיבור והנאום, זה ירגש אותך זה יתן לך סיפוק ואושר, זה ימצה את הכוחות שבך. ה' נתן לך כשרונות, נצל אותם…

כשתהיה מרוצה ומסופק, כבר תדע להודות לה' בתפילות, ולהתפייס איתו כהוגן… אין לי ספק בכך…

וכמובן בעז"ה תפסיק להתפלל לה' שיקח אותך בלי ייסורים ויסגור סיפור, אלא תתפלל שיתן לך עוד ועוד שפע של ברכה והצלחה.

*

אני מאחל לך הרבה הצלחה בעז"ה בכל אשר תעשה ותפנה

דוד [email protected]

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

איך אפשר רק לשבת ולחכות לשידוך שלי בלי לצאת ולחפש אותו?
בכל אחד משלבי החיים בורא עולם נתן לנו סוג של עצמאות ובחירה מאד מוחשית בין הדברים שלא כך בשידוכים ההוראה היא לא לצאת לחפש בחור אלא לחכות להצעה שתבוא עם בחור המיועד וזה קשה לי!!! כי אין לי משהו שאני יכולה לעשות מלבד תפילה !!! וזה מרגיש לי ההפך משאר...
8 השאלות שלי על אלוקים גהינום ובחירה
השאלות שלי נשאלות באמת מתוך כאב ואולי ישמעו לא טוב, אבל אני לא שואלת מרצון להתריס אלא כי זה באמת קשה לי… 1. אמרו לי שכולם עוברים דרך גהינום, כי כולם הרי חוטאים ואף אחד לא מושלם. ואני חושבת שדוקא בגלל שאיננו מושלמים אז צריך לסלוח לנו… 2. איך יתכן...
כועסת על הקב"ה כשדברים שאני רוצה לא קורים
תודה על ההזדמנות לשאול.. אני לא יודעת עד כמה השאלה שלי מבוססת על משהו שאפשר לענות לו רק בשכל כי היא גם מאוד רגשית. אבל אני מרגישה חובה לנסות לפחות.. אני מנהלת בעולם עם מערכת יחסית מאוד קשה מול הקב"ה אני כל זמן מרגישה שאני כועסת, פשוט כועסת וזה קורה...
נמאס לי להיות עצובה מדברים שקורים...
נמאס לי לקבל על עצמי קבלות כל פעם שקורה דברים רעים… מרוב צרות של עם ישראל אין לי כוח כבר להצטער!! ולקבל על עצמי קבלות.. התרגלתי לזה ואני רק במקום לקבל על עצמי קבלות אני כועסת על הקבה… כי נמאס לי!!! אחרי שאני שומעת על דברים רעים עכשיו,אני רק אומרת...
מה אתה רוצה ממני?
נמאס לי. אין לי כוחות יותר. עייפתי לגמריי. לא יכולה יותר עם הדרישות של הקב"ה אליי. אני כותבת את זה עם דמעות. רווקה מעוכבת זיווג. עבדתי על המידות, כי השם הראה לי שזה למה אני לא מתחתנת. השתדלתי לקבל הכל באהבה. אני חווה בעיות בפרנסה. אני רוצה מאוד מאוד דבר...
עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא, איך?
כבר הרבה זמן אני משתמש באתר הנפלא הזה, ומאוד נהנתי מהתשובות המחכימות שלכם, ולכן החלטתי לשלוח לכם את שאלותיי, (וכבר שלחתי כמה פעמים) שאתם עונים עם רגש מיוחד, אשר שמור רק לכם, עכשיו לשאלתי , איך באמת יכולים להאמין בלב שלם שהמשיח הנה בא, הרי חיכינו לו כבר כ"כ הרבה...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן