שואל יקר מאוד.
בסוף שאלתך אתה מסיים שאם היה לך סימן גלוי מהבורא היה לך קל להאמין. כלומר, היה לך קל להאמין, היה לך קל לשמור מצוות, להתפלל שלוש תפילות ביום, ללמוד גמרא ולשמור שבת.
אני רוצה לגלות לך משהו. גם אם היה לך סימן גלוי, לא בטוח שהיה לך קל לעשות הכל. הקושי בקיום המצוות אינו נובע מקושי באמונה; אלא הוא נובע מכך שאנחנו בעולם הניסיון. קיבלנו גוף שרוצה למשוך להנאות ולבילויים. גוף שקשה לו לדחות סיפוקים; מאידך, קיבלנו גם נשמה שהיא חלק אלו-ה ממעל. אותה נשמה רוצה לפרוץ את גבולות הזמן, המרחב והמקום.
העבודה שלנו היא לרתום את שתי הכוחות הפועלים בנו, ולעבוד בהם את השם יתברך. אדם שלא עובד את ה’ רותם את הנשמה לצורך הגוף; בזמן שסדר הפעולות צריך להיות הפוך. הגוף צריך להיות כלי שרת עבור הנשמה.
אדם המתבונן בבריאה במבט מעמיק מגלה את הבורא. הסדר המופתי העצום [שכיום תורת האבולוציה רק מראה עד כמה הסדר הזה הוא מופתי ומחושב], העוצמה הגלומה בכל נברא, חידות היקום הגדולות, מראות לכל מי שליבו לב רגיש – שיש בורא לעולם שחוכמתו רבה מחוכמתנו ודעתו רחבה מדעתנו.
שים לב, בשביל אמונה צריך לב רגיש. לא צריך דוקא שכל אנליטי קר ומחושב. השכל נוטה להכניס ספיקות לתוך פתרונות מוכרים. השכל מפחד לחשוב על פתרונות מחוץ לקופסה. הרגש הוא מעניק את המעוף לשכל, ונותן כיווני חשיבה נוספים.
לב רגיש המתבונן בפלאי הציפור, בעוצמתו של הים [שמרביתו עדיין לא נחקר], במספרם הבלתי נתפס של הכוכבים והגלקסיות, בפראיות הג’ונגל על סבך עציו, עומד המום ונדהם מול אותה חכמה עליונה.
הבעיה שלנו היא שהשכל שלנו מבין שאם יש בורא, אז יש חובה לעשות את רצונו. הנשמה שלנו חסרת המעוף לא מוכנה לרתום את עצמה ולהשתעבד, לשם כך היא תשתמש בשכל לנסות ולמצוא פתרונות לבעיה הזו, ולהוציא את הבורא מחוץ למשוואה.
ההבדל בין היהדות לשאר הדתות הוא פשוט מאוד. הן הנצרות והן האיסלאם מודות בכך שהיהדות היא הדת הקדומה, אלא שלטענתם חלו שינויים בהמשך הזמן. לעומת זאת התורה הקדושה כבר הכינה אותנו לאפשרות הזו וכתבה לנו (דברים יג, א – ו): “אֵת כָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם אֹתוֹ תִשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת לֹא תֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ. כִּי יָקוּם בְּקִרְבְּךָ נָבִיא אוֹ חֹלֵם חֲלוֹם וְנָתַן אֵלֶיךָ אוֹת אוֹ מוֹפֵת. וּבָא הָאוֹת וְהַמּוֹפֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיךָ לֵאמֹר נֵלְכָה אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתָּם וְנָעָבְדֵם. לֹא תִשְׁמַע אֶל דִּבְרֵי הַנָּבִיא הַהוּא אוֹ אֶל חוֹלֵם הַחֲלוֹם הַהוּא כִּי מְנַסֶּה יְיָ אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם לָדַעַת הֲיִשְׁכֶם אֹהֲבִים אֶת יְיָ אֱלֹהֵיכֶם בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם. אַחֲרֵי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם תֵּלֵכוּ וְאֹתוֹ תִירָאוּ וְאֶת מִצְוֹתָיו תִּשְׁמֹרוּ וּבְקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ וְאֹתוֹ תַעֲבֹדוּ וּבוֹ תִדְבָּקוּן. וְהַנָּבִיא הַהוּא אוֹ חֹלֵם הַחֲלוֹם הַהוּא יוּמָת כִּי דִבֶּר סָרָה עַל יְיָ אֱלֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וְהַפֹּדְךָ מִבֵּית עֲבָדִים לְהַדִּיחֲךָ מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוְּךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בָּהּ וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ”.
בספר אזנים לתורה על פסוק זה כתב: “בהא [בזה] נצחינהו גרי הצדק שהיו לרבבות בחבל הים הכספי עוד מימי הצארים הרוסים את הכומרים ששלחה הממשלה הרוסיה להתווכח עמהם בענייני אמונה ודת ולהחזירם אל חיק האמונה הנוצרית שחיו בה המה ואבותיהם מאות בשנים ופתאום עבר עליהם הרוח ע”י קריאה מתמדת בימי חגיהם בתנ”ך לעבור אל אמונת היהודים הכומרים התחילו לספר להם את כל האותות והמופתים שעשה אותו האיש ושאלו אותם האם אין די בזה שתאמינו בנבואתו ויען א’ מזקניהם ויאמר הלא נבואתו מיוסדת על תורת משה ובה נא’ כי יקום בקרבך נביא או חלם חלום ונתן אליך אות או מופת ובא האות והמופת לא תשמע אל דברי הנביא ההוא כי מנסה היא אתכם וא”כ מה תועלת יש באותות ומופתים שהראה אם באה התראה שלא נשמע לנביא כזה אף אם יראה אותות ומופתים”.
אם יורשה לי להוסיף, ניתן להמשיך ולדרוש כך: “כי יקום בקרבך נביא” – אותו האיש ימח שמו וזכרו, שמאמיניו כינוהו נביא; “או חולם חלום” – מוחמד שכידוע היה בעל הזיות; “ונתן אליך אות או מופת וכו'”. במילים אחרות, התורה מודיעה לנו שברבות הימים יקומו הוזים ומשוגעים ויתיימרו לייצג את רצון הבורא. כנגד אותה מחשבת עוועים באה התורה ומזהירה שנדע שלא כן הם פני הדברים.
העובדה שאנחנו המיעוט, אינה משנה כלל. האמת מעולם לא נמדדה בכמות הסוברים אותה, כי אם בעצם אמתותה. השקר זקוק לסיוע מספרי כדי לחזק את עצמו. היו תקופות רבות שמרבית העולם סבר שהעולם שטוח, האם זה הופך את העולם לכזה? בפרט בנושאי דת, שאנשים רבים לא מגיעים למסקנות מכח חשיבה מעמיקה, אלא מחמת הרגל וחינוך, או מחמת נוחות. וכי דעתם מעלה או מורידה ביחס לאמת?
באשר למצוות שקשה לך לעשותם. עצתי היא שתעיין בשרשי המצוה, ותתבונן מהי מטרת המצוה, ולאן היא חותרת. התבוננות זו תגרום לך לחיבור למצוה.
בכדי שלא תבין אותי לא נכון, אני רוצה להוסיף משהו. טעמי המצוות הינם גבוה מעל גבוה. גם אם יחיה אדם שבעים שנה לא יוכל לעמוד על טעם של מצוה אחת עד תומה. בנוסף, אנו צריכים לעשות מצוות גם כאשר אנחנו לא מבינים. אולם, בכדי שנתחבר למצוה, מותר לנו להתבונן בטעמיה ובמטרותיה, ועל ידי כך לקיימה בדביקות [כמו שהאריך בזה בהקדמת ספר החינוך שהעניק טעמים למצוות].
אני מאחל לך שתצליח במסע היפה שהינך מתחיל. להתבונן בבריאה ובטעמי המצוות, ויהי רצון שיושפע עליך שפע של טהרה ודביקות בבורא, עד שתרגיש שהמצוות מתוקות בעיניך יותר מכל תענוגי העולם החולפים.
בניהו
דלג לתוכן
3 תגובות
יפה
מה שמפריע לשואל הוא שאין לו משמעות מהיהדות, והסיבה היחידה שניתנה לו לשמור על המצוות הוא בגלל שכך צווה ה’. השאלות הפילוסופיות משקפות חוסר המשמעות משמירת המצוות. כל התשובות הפילוסופיות אולי בקושי ישכנעו אותו להשמשיך לשמור על התורה מתוך תקוה שהטענות נכונות וזה יביא אותו לעולם הבא, אבל הם לא יכולים לתת לו מה להתחבר עליו.
כילדים אנחנו לומדים לשמור התורה כי חייבים, כך ציונו, וזהו. אין הרבה חיבור בין המצוות למשמעות בחיים. הבעיה הוא כשהציווי אינו מספיק, ואין חיבור יותר עמוק ליהדות, אין ממש סיבה להשאר דתי. השאלות מתחילים ומתחזקים, עד שיש משבר מלא. כשהמשבר מגיע יש שני אפשרויות – או לפתח הבנה חדשה ביהדות ולהתחבר עליו בדרך יותר עמוקה, או לעזוב.
אני מציע לשואל לנצל המשבר האמוני שלו לגלות המשמעות בחיים שקשורה לשמירת המצוות. אתה יכול להתחיל אם “אגרות צפון” מהרש”ר הירש, ולהמיק יותר עם ספרו “המצוות כסמלים” או להרחיב עם “חורב”.
בכל מקרה, אל תנסה למשוך עם אותו תפיסת היהדות שיש לך היום, שהוא הוביל אותך למלא שאלות קשות. לפי תפיסת היהדות היבשה שיש לך היום אין תשובה טובה לשאלות ששאלת. אבל במקום לקחת את זה כשאלה על היהדות, תבין שהם מראים על החולשה בהבנה שלך, ומראה שעברת שלב חשוב בהתפתחות החשיבתית ודתית שלך, ועליך להתקדם לשלב הבא. אתה צריך לתת חייים לעצמות היבישות – לגלות המשמעות שמקשר בין החיים שלך לקיום המצוות היבשה של “עושים בגלל שכך ציוונו”.
בהמשך השאלות יעלמו מסיבה פשוטה – היהדות יגלה לך כל כך הרבה על החיים שלך, שלא תצטרך לשאול איך אתה יודע שהוא אמת. תדע שהוא אמת כי הוא עונה על השאלות שלך, ולא מרים לפניך עוד ועוד שאלות. התקוה הוא שתגיע למצב שהשאלות הפילוסופיות פשוט לא יעניינו אותך, כי תרגיש שהם באים לשלול ממך מקור חיים, ולא תרגיש שהם משחררים אותך מכללים חסרי משמעות.
לשואל ולכותב ולמגיבים,
ברצוני לשאול אתכם מה אתם סוברים על הרעיון הבא,
במידה והשואל מבין שצריך לקיים את המצוות במידה וה’ ציווה רק כל השאלה זה האם ה’ ציווה או האם הוא בכלל קיים, ייתכן שזה אומר שכבר עתה הוא מאמין באלוקים כי הוא רואה בציוויו תוקף נורמטיבי, והפרשנות הסבירה ביותר להאמין בתוקף הנורמטיבי וק”ו מסוג זה הוא מתוך אמונה בכך שהוא אכן קיים.
זה כעין הראיה מן המוסר, רק כאן הראיה מן הלשמה. מכיוון שהיא יותר ממוקדת לציווי הק-ל יש בה משהו דווקא יותר חזק וברור מן הראיה הרגילה מן המוסר.
הרעיון לקוח מן הרב מיכי.