שלום לך.

תודה על שאלתך המרתקת והחשובה.

העלית כמה נושאים, מתחומים שונים, אבל יש משפט אחד, הקדמה לכולם, שהוא להערכתי ממצה את האכזבה: “זה בכלל לא קשור ולא אומר שאם אתה חרדי אז אתה מתנהג יותר ראוי ויפה”. אני שומעת במשפט הזה הדהוד להנחת יסוד שמן הסתם גדלת עליה, שהחברה החרדית היא חברת מופת. חברה שחרטה על דגלה ציות לה’ ולתורתו, וכתוצאה מכך אמורה להיות סמל ודוגמא גם במצוות שבין אדם למקום, וגם במצוות שבין אדם לחברו.

וכן, זה אכזבה צורבת וחמוצה לגלות שזה לא בדיוק כך.

היית רוצה לראות חברה אחרת.

יש שלב כזה בתהליך ההתבגרות שבו ילדים מגלים שההורים שלהם לא מושלמים. מכירה את השלב הזה?

זה שלב די מבאס.

כי בדרך כלל זה נראה שזה לא ‘לא מושלמים’ אלא מלאים חסרונות ובסדר גודל.

יש ציטוט מסופר אמריקאי בשם מרק טווין. בבית הספר של מרק טווין, מסתבר, לא למדו על כיבוד הורים, כי טווין משתלח באבא שלו בלי צורך לעדן את דבריו. על אף הבוטות שבציטוט, ניתן ללמוד הרבה גם עלינו:

“כשהייתי בן 14, אבא שלי היה כל כך בור וטיפש, עד שלא יכולתי להימצא בקרבתו, אבל כשהגעתי לגיל 21, נדהמתי לגלות כמה הזקן למד בשבע שנים.”

במידה מסוימת התפכחות ובחינה מחדש של החברה אליה אנו משתייכים דומה לתהליך התבגרות.

פתאום ה’הורה’, החברה במקרה הזה, לא רק לא מושלם, אלא ממש ‘בור וטיפש’ כדבריו של טווין. פתאום אי אפשר לשאת אותה, וקשה להשתייך אליה.

פתאום מתגלים לנגד עינייך חסרונות שמעולם לא נתת עליהם את דעתך.

ועכשיו השאלה מה עושים עם הגילוי הזה.

כמו שמרק טווין מספר על עצמו, בדרך כלל בחלוף השנים ובשקוע הסער, מגלים שיש לחברה החרדית גם מעלות, לא רק חסרונות. אופס, מפתיע :)

בנוסף, ככל שמכירים חברות אחרות, מגלים שלא קיימת חברת מופת.

לכל חברה יש מעלות וחסרונות משלה, וכל אדם בכל חברה בעולם משלם ‘מס השתייכות’ שכולל התנהגויות נדרשות שהחברה מצפה ממנו לבצע.

אבל לחברה החרדית יש מאפיין נוסף, ייחודי. החברה החרדית מצפה מחבריה לשמור תורה ומצוות.

וכאן עולה שאלת היסוד, למה.

האם שמירת תורה ומצוות היא חלק ממס ההשתייכות שאת משלמת לחברה, כמו העובדה את נועלת נעלים בסגנון מקובל באיזורך ולא נעליים אחרות?

את יודעת, לשמור תורה ומצוות זה לא מעט עבודה ;) אני חושבת שקשה מאד לשלם מס חברה גבוה עד-כדי-כך. ולכן, אני מציעה לך לעשות עבודת ברור עם עצמך, אפילו בטבלה, מה את עושה כי את מאמינה בו, ומה את עושה כי החברה מצפה ממך.

לדעתי, כל אישה צריכה איזה מקור הזנה שיחיה אותה, גם ברמה הרוחנית, וגם בעוד רמות שאתייחס אליהן עוד מעט. מה מדבר אלייך?

שיעורים של סיון רהב-מאיר? הרבנית ימימה מזרחי? חיה הרצברג? אני בכוונה לא ממליצה לך לחפש את המורה ששמעת בסמינר. חפשי מה באמת מדבר אלייך היום. מה לא מעצבן ולא מתקשר לכל מיני דברים שאת לא רוצה לשמוע.

לגבי הביקורת המוצדקת שלך על אנשים אחרים (כמו למשל חרדיות שמרכלות בעבודה, או קבוצות פוליטיות שרבות אלו עם אלו) – כנראה שהאנשים האלו לא בדיוק עשו את עבודת הברור הזו, שמפרידה בין מס חברה לעבודת ה’. ואיכשהו הם נותנים לחיים לזרום בלי לבדוק עם עצמם מאין ולאן.

אז מה עושים? קודם כל מסתכלים פנימה.

מה לך חשוב?

איך את רוצה לנהל את חייך?

במה את מאמינה?

הנביא יהושע אומר לעם ישראל: “ואם רע בעיניכם לעבוד את ה’, בחרו לכם היום את-מי תעבודון… ואני וביתי נעבוד את ה’.” (יהושע כ”ד, ט”ו)

הפסוק הזה הוא פסוק מפתח בעיניי לכל יהודי שחי בדור המבולבל שלנו.

יש טוב, יש רע, יש בלבול ביניהם, יש המון בלגן.

ואם מסביב יש כל מיני אנשים, וכל מיני בחירות, נותר לנו לחזק דבר אחד – ואנחנו וביתנו נעבוד את ה’.

ורק מדבר אחד אני חושבת שכדאי להזהר: מאד מהר הגישה שאומרת ‘אני וביתי נעבוד את ה” מתחלפת ל’ואני וביתי נשב בועדת הביקורת’.

כי מה לעשות, ברגע שאנשים ערניים ורגישים כמוך נחשפים לעיוותים, הם קופצים. זה נוגע בהם, מציק להם. וקל, קל מדי, ליפול לזרועות הביקורת ולהתמקד במה חסר לאחרים במקום במה אנחנו יכולים לבנות אצלנו עצמנו.

אני חושבת שמרויחים הרבה יותר מהפניית המבט אל עצמנו.

קודם כל שיהיה לך טוב.

הסטטוס שאת מתארת “ללכת להביא את הילדים להחזיר להשכיב ואחר כך להתמוטט” זה מלמד משהו על סדר יום עמוס, שוחק, מטורף לעייפה.

את בת 27. יש לך שלושה ילדים. כן, גם זה מאפיין חרדי :) להתחתן בגיל צעיר וללדת בצפיפות יחסית.

וגם פה, חשוב מאד מאד לומר, נכנס הברור שהצעתי לך לעשות. מה את חושבת לנכון? מה החברה חושבת לנכון? זה בהכרח הולך ביחד?

מה את יכולה לעשות בשביל להקל על עצמך? יש איזה תחביב שאת יכולה להכניס לחייך? יש עזרה שתוכלי לקחת (אפילו בייביסיטר לשעתיים רק בשביל לישון)? אולי את עובדת שעות ארוכות מדי? כתבת כל כך הרבה על הגברים החרדיים שלא נושאים בעול. האם בבית שלך את מרגישה שיש לך שותף, או שהעול כבד על כתפייך? איך תוכלי להקל על עצמך את תחושת החנק? יש לך עוד חלומות שהיית רוצה להגשים, חוץ מהפלאפון שבינתיים את מעדיפה שלא לקנות?

מקדי את המבט פנימה. נסי למלא לך את המצברים בדרך המתאימה לך. אני חושבת שלפני כל פתרון מקיף, מערכתי וכולל לחיים של החברה כולה – נסי לבנות לך עצמך בביתך הפרטי חיים שאת מרוצה מהם, שהם מתאימים לך ואת חשה איתם בנוח.

אחר כך אם תרצי תוכלי להשפיע טוב על העולם כולו.

אני מאחלת לך הצלחה בבחירות חייך.

אנשים עם יכולת לזהות עיוותים, הם אנשים עם מצפן פנימי מפותח. זכית באוצר יקר, מאחלת לך שתצליחי גם להנות ממנו.

וכמובן, אם תרצי להרחיב או לדון מעבר, את מוזמנת לפנות למייל שלי.

דבורה.

vidvora2@gmail.com