דלג לתוכן
שלום רב,
גדלתי בבית מסורתי והדת ומנהגיה לא זרים לי ומאוד חביבים עליי. יחד עם זאת, כאשר אני מנסה לעשות צעדים ולהתקרב, לשמור מצוות, ללמוד, להעמיק בעולם הרוח, אני נתקף בדכדוך וצער עד כדי בחירה להתרחק חזרה. כאילו ההתקרבות פותחת פצעים בלב שלא נעימים לי ואני בוחר להתרחק. אני ממש מרגיש מועקה בלב כשאני מתקרב ומרגיש בסיפור הכוזרי – כאילו הכוונה רצויה אך המעשה אינו רצוי.
אשמח לשמוע את חוות דעתכם. תודה רבה וחודש טוב
שלום וברכה,
קראתי את שאלתך בעיון.
אשתדל לענות לך מענה ראוי בסיעתא דשמיא.
הצטערתי עד מאד לקרוא את שכתבת. הכאב העולה מבין השורות של כתיבתך הוא ברור ונוגע ללב.
אולם, חושבני שהפתרון אינו טמון במשהו רוחני-דתי מופשט אלא, דווקא במה שרמזת לו בין שורותיך.
אסביר את דבריי.
כבר לימדונו חז”ל במסכת אבות “אין טוב אלא תורה שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו” וכן אומר דוד המלך בתהילים “פקודי השם ישרים משמחי לב מצוות השם ברה מאירת עיניים”.
וכל זה, כמובן, מדובר על הצד שבו שמירת תורה ומצוות נעשית מתוך גישה נעימה ובריאה ולא מתוך גישה חרדתית ומאיימת.
שכן, כאמור לעיל, ההתעסקות במה שנוגע לתורה ומצוות אמורה למלא את האדם בשמחה ובאושר. לא ההפך.
אומנם, שמירה מליאה וקפדנית של תורה ומצוות מכונה בלשון חז”ל כ”עול” ולכן נער המגיע לגיל מצוות מציין את יום זה כיום הכנסו ל”עול תורה ומצוות”.
אולם, גם עול זה לא בא בסתירה, כלל וכלל, לשמחה ולאושר הנגרמים משמירת תורה ומצוות.
אדרבה, הפתגם אומר כי ” העול, הוא המשחרר הגדול”. שכן, ללא תורה ומצוות משתעבד האדם לחומריות ולתאוות היצריות הרבות שישנן כאן בעולם הזה. תאוות אלו אינן יודעות שובעה ולא נותנות לאדם מנוח.
ונקודה נוספת. מתוך דבריך עולה כי אינך נמצא במצב של קבלה שלימה ומליאה, בבת אחת, של שמירה קפדנית של תורה ומצוות אלא הינך עושה זאת בשלבים ובהדרגתיות מתונה ממש- “צעדים”, כדבריך.
ממילא, לעניות דעתי, מתבקשת מאליה המסקנה כי לא עצם הקרבה ההדרגתית לתורה ומצוות היא הגורמת לך לצער ודכדוך, כדבריך, עד כדי רתיעה לאחור.
הנקודה היא, כפי שאתה עצמך רומז לה, טמונה בכל מה שנוגע ל”פצעי עבר”, כהגדרתך.
דהיינו: ככל הנראה, כך אני מנסה לשער מבין השורות, הכוונה לדינמיקה המשפחתית שבה גדלת כל השנים; ליחסים בינך לבין אביך ואמך; ליחסים הסותרים שהתרוצצו בעבר בליבך בין הכבוד למסורת ולדת מחד ובין הרצון לחופש מוחלט שבו תעשה ככל שיעלה על ליבך; לסתירה שחשת בין הסביבה שבה גדלת בשכונת מגוריך ובין ההקפדה על אורח חיי של מסורת ושמירה, ולו חלקית, של תורה ומצוות.
כל הדוגמאות שהבאתי לעיל שהינם, כאמור, בגדר השערה בלבד, יכולים להסביר את הכאב הנפש שאתה חש כיום בבואך להתקרב, שוב, מחדש, לשמירה תורה ומצוות ברמה כזו או אחרת.
ואם, כדברייך המפורשים והברורים, הצער כה גדול והמועקה כה רבה עד שמבחינה נפשית אתה מעדיף להתרחק חרף רצונך הראשוני דווקא להתקרב, ואם הדבר חוזר על עצמו ונשנה שוב ושוב והינך מרגיש שאתה נמצא בתוך מעגל קסמים, הרי שמכל זה אני מסיק שהפצע אכן עמוק הוא וכואב עד למאד.
להתרשמותי, לא תוכל לפתור מועקה זו לבדך.
אתה צריך לפתוח אותו, לעומק, עם אדם חכם ומנוסה.
זה יכול להיות, כמובן, איש מקצוע המתעסק בתחום של הנפש והרגש; זה יכול להיות עם אדם מנוסה ומבוגר שמתעסק בתחום החינוך ויודע איך לגשת לנפשות של בני אדם לסוגיהם השונים.
מה שברור הוא שזה חייב להיעשות עם מישהו שלישי ולא איתך לבדך רק בינך לבין עצמך.
אם אתה מעוניין בסיוע שלי בפנייה לאיש מקצוע, עדכן אותי בבקשה במייל חוזר ואשתדל לעזור לך בהפניה מתאימה.
מקווה שדבריי יתקבלו על ליבך ומקווה שתמצא את האיש המנוסה והחכם שהוא המתאים לך ביותר ויבין לנפשך בכדי להביא לה מזור ורגיעה.
מקווה שסייעתי לך.
ברכה והצלחה!
צבי
יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:
