שלום!
אני שמח שהעלית את השאלה, זו שאלה שגם מי שלא שואל בפה כנראה שואל בלב. משמח שהיה לך את האומץ לשאול את עצמך ועוד יותר שהייתה בך ההבנה שאפשר לשאול אחרים. תפילה היא חלק כל כך חשוב בחיי המאמין, הידיעה שהוא היחיד שבעצם אחראי על הכול ושיש אפשרות לפנות אליו, משנה לחלוטין את צורת התנהלותו של האדם המאמין בעולם. מכיוון שכך, חשוב ונכון שנבין מה אנחנו בעצם עושים.
אסכם בקצרה את שאלתך וחלקיה השונים: האם התפילות שלנו משנות משהו? אם כן, מדוע לפעמים אנחנו מתפללים ולא נענים? אם לא, למה להתפלל?
ברשותך אני רוצה לענות בשני רבדים שונים, שניהם חשובים אם כי ייתכן שיש כאלו שיתחברו יותר לחלק הראשון ויש שדווקא יתחברו לשני.
הרובד הראשון מתייחס לשאלה הטכנית, האם תפילה תמיד נענית, משפיעה לפעמים או שמא אין קשר בינה לבין התוצאות במציאות?
יש מדרש שממשיל, תפילה דומה למקוה ותשובה לים, הים לעולם פתוח, המקוה לא תמיד… המדרש מלמד אותנו משהו חשוב. אנחנו חיים את חיינו כאן בתוך עולם הטבע ומכירים את המגבלות הטבעיות. שמישהו נופל מבנין, גם אם הוא אדם טוב וגם אם הוא מתחרט או צועק, הוא ימשיך ליפול. אנחנו מצפים מההנהגה הרוחנית להיות תמיד נתונה לשינויים, לפעול לפי מה שנראה לנו. יש מקום אחד ששם זה יקרה למרות שזה נוגד את ההגיון – תשובה. כשאדם שב בתשובה הוא מתקבל מיד, שום דבר לא יעצור אותו, “הים לעולם פתוח”. מאידך, בתפילה, למרות הכוח הגדול שיש לה, זה עדיין לא מחייב שהתפילה תתקבל, תפילה היא בקשה ויש מקום שלמרות התפילות הגזירה או המהלך ימשיכו.
כלומר, יש סדר לעולם, יש לכל דבר סיבה ושום דבר לא קורה סתם ועדיין לאדם תמיד ניתנת אפשרות לבקש שינוי, אפילו חרב חדה מונחת על צווארו. לבקש, אבל לא להכתיב [חוץ מ”צדיק” שגוזר והקב”ה מקיים].
האם זה אומר שבמידה והתפילה לא התקבלה היא הייתה לשווא, הלכה לאיבוד? לא. חכמנו למדונו שכל תפילה פועלת. איך זה מסתדר?
לפעמים אדם מבקש משהו, הוא בטוח שזה מה שטוב לו, אבל האמת שזה ממש יביא עליו רעות. האם נכון שתפילתו תתקבל? ואם הדבר טוב לו אך מזיק לזולתו, מה אז? לפעמים אדם מבקש על משהו ולא יודע שבאמת יש משהו הרבה יותר חשוב עבורו, האם הקב”ה יתייחס רק למה שביקש?
אתן דוגמה לאפשרויות האלו: עומד אדם ומתחנן בתפילה שיתקבל לעבודה מסוימת, אם האמת היא שאותו מעסיק עומד בפני פשיטת רגל, אם האדם יתקבל הוא יישאר עם כמה חודשי עבודה ללא שכר, האם נכון שתפילתו תתקבל? שוב אדם מבקש את אותה בקשה, אך יש רק מועמד אחד שיכול להתקבל ומשמים כוונו שמישהו אחר יתפרנס כאן, האם נכון שהוא ייקח את העבודה? או נניח שאדם זה חושב שכרגע הבעיה הגדולה ביותר שלו היא הפרנסה, הוא מתפלל על עבודה, בשמים יודעים שלאותו אדם מתפתח כעת גידול מסוכן, האם לא עדיף שהתפילה “תילקח” לטובת אותו הדבר?
לפעמים הדבר הנחוץ ביותר לא קשור ישירות למי שמתפלל, אבל הדבר חשוב כל כך שברור שטובת העניין שכוח התפילה ישפיע על הדבר האחר יותר מעל העניין הפרטי עבורו התפלל האדם.
קיצורו של דבר, כל תפילה משפיעה. לא תמיד ההשפעה קשורה לאותו דבר ולאותו זמן להם כיוון המתפלל. לעיתים כי כך נגזר ולעיתים כי טובתו של המתפלל היא שייעשה שימוש נכון יותר באותו כוח שנוצר מתפילתו.
עד כאן במה שקשור לרובד הראשון. לרובד שמתייחס לאופן ה”טכני” של קבלת תפילות.
ישנו רובד עמוק יותר, רובד שמיועד להוביל אותנו להבנת המהות של התפילה.
נפתח בכמה שאלות: האם זה הגיוני בכלל להתפלל? איך אני יכול לעמוד ולבקש מה’ ש”ישנה את התוכניות שלו”? האם אני מבין יותר ממנו, חלילה? האם זו לא חוצפה לבקש שייעשה משהו אחרת ממה שרוצה הבורא? אם באמת יש משהו בדבריי, אם הבקשה שלי באמת מוצדקת, האם הגיוני שאם לא “אגיש בקשה” הדבר ייעשה אחרת?
התשובה לכך עמוקה מאוד. אנחנו חושבים שאנחנו מתפללים בגלל הדברים שקורים במציאות, האמת היא הפוכה, הדברים קורים בכדי שנתפלל. ואבאר, לפני שהגענו כאן לעולם היינו רק נשמה, חלק אלו-ה ממעל. התענוג הגדול ביותר עבורנו היה ועודנו להיות קרובים ומחוברים לכור מחצבתנו, לבורא. ירדנו לעולם, לתוך התעתוע הגדול הזה שמצייר לנו מציאות גשמית בצורה כל כך דומיננטית עד שקשה לנו לראות את העיקר, את הרוחניות. אנחנו כמעט ולא שומעים את זעקות הנשמה שלנו שרוצה להיות שם, מחוברת לעצמה, לבוראה. איך אני, כשהחוויה שלי הגשמית כל כך עוטפת את ישותי, יכול להתעורר רגע ולפנות לבורא? לאותה מציאות שאין לי שום צורה להגדיר ולדמיין?
עבור כך נברא העולם מלא בצרכים, בחסרונות שמעוררים רצון ובכך יש לנו הזדמנות לפנות לקב”ה בתפילה ולהתחבר אליו דרך הבקשה. מאידך, יכולים אותם החסרונות ליצור התלהבות ושמחה לכשיתמלאו ולאפשר לנו תקשורת עם הבורא בצורה של הודיה ושבח.
כשמגיע לי קושי, בחוויה הגשמית זה קשה מאוד, זה נראה רע. אך במציאות הרוחנית יש כאן הזדמנות, זו מתנה שהגיעה לאפשר לי את הקשר הפשוט של פניה לה’. הבקשה הפשוטה שאני מפנה אליו היא חשובה כל כך עבורנו, עבור נשמתנו, שכדאי היה כל אותו החיסרון עבורה.
התפילה אם כך אינה אמצעי, היא בעצם המטרה. ומדוע בכול זאת היא יכולה להועיל? מכיוון שכל החיסרון הגיע בכדי שאתפלל, אם מיציתי את ההזדמנות בצורה נכונה, הזכות הזו יש בה לבטל את אותו הקושי שגם כך כבר מילא את היעוד עבורו נוצר.
לסיכום, הרובד העמוק בתפילה הוא להבין שהתפילה היא חשובה עבורנו, היא לא פעולה שנועדה לשנות את המציאות, להיפך, היא המטרה, המציאות הזו הגיעה רק בכדי שנתפלל.
אני מקווה מאוד שהתשובות האלו יחדרו לתודעתך ותוכלי לחוש בנעימות שבפנייה ליחיד שבאמת הכול בידיו, לאחד, שבתוך תוכנו, בעמקי נשמתנו, אנחנו משתוקקים כל כך לקשר עמו.
בתפילה שיובנו הדברים ויתקבלו על לבך,
מנחם
mns10300@hotmail.com
דלג לתוכן
