שלום לך שואלת יקרה,
קיבלתי את שאלתך ואשתדל להשיב לך מענה ראוי.
ראשית כל, קבלי את הערכתי לנקיפות מצפונך אשר גרמו לך לפנות אלינו בשאלה.
הדבר הזה מעיד על כך שאת אדם חושב ומעמיק שבוחן באופן תמידי את מעשיו ואת התנהגותו בחיים. לא רק מראש ובשעת מעשה אלא גם בדיעבד.
מציק לך הדבר שאולי לא פעלת נכון ובפרט, בנושא כל כך יסודי ובסיסי כמו האמונה בהשם יתברך ומשכך לא נתת לשטף החיים להסיח את דעתך מהנקודה הזו שהציקה לך וטרחת לפנות ולשאול שאלה.
כמובן שזה מעיד הן על אישיות בוגרת שיש לך והן, בעיקר, על האחריות שיש בך כלפי כל יהודי ויהודי מתוך כלל ישראל עד שאינך מסתפקת רק באמונה הפרטית שלך חזקה ככל שתהיה והינך רוצה לגרום לכך שגם שאר בניו של הבורא יכירו בו ויחיו את האמונה בו.
המשיכי בכך!
ולגופם של דברים- ענית לו כמיטב יכולתך וזה בסדר גמור.
יהודי מאמין לא אמור לדעת לענות לכל אחד ואחד על כל שאלה שתעלה במוחו של אותו שואל.
את התייחסת לדבריו באופן ענייני והגיוני ואמרת לו שישנה תשובה לשאלתו גם אם את אינך זו שתאמר לו אותה.
כעת, אם זה באמת יציק לאותו ילד הוא לא יניח לדבר עד שיקבל תשובה מאדם מאמין שיידע מה לענות לו על שאלה שכזו.
באם הוא התכוון רק להתריס ולהקניט ולא שאל באופן אמיתי וכנה, (מה שכמובן קשה לי להניח לאור גילו הצעיר) אז בכל מקרה גם תשובה מליאה שהיית עונה לו, לו אכן ידעת לענות, לא הייתה מועילה.
מי שרוצה רק להתריס ולהקניט יידע כבר למצוא שאלה נוספת שלדעתו לכאורה אין עליה תשובה, לצפות לקבל לה מענה וכשמענה שכזה אכן יימצא, לשאול שאלה מתריסה נוספת וחוזר חלילה…
מי ששואל בתום לב ובכנות, לא ימות מכך שטרם קיבל מענה שמניח את הדעת ויסכים להמשיך ולהמתין לסיטואציה המתאימה שתאפשר קבלת מענה כאמור.
וידוע הפתגם האומר כי "משאלות לא מתים". זה דבר ברור ועניין של היגיון ושכל ישר.
ובכלל, צריך תמיד לזכור ולדעת שאע"פ שבנקודת הבסיס האמונה היא דבר שכלי ומתבקש- ההבנה שחייב להיות גורם שמיימי האחראי להן לבריאה והן לתפעול השוטף של כל המערכת האדירה והעצומה הזו שנקראת היקום על אין ספור היצורים שחיים בה ועל המורכבויות המופלאה של כל המערכות המפעילות אותו בתיאום מופלא, עדיין, הגורם שמניע את האדם לראשונה להאמין והגורם שגורם לו להעמיק באמונתו לעומק יותר ויותר הם ההתבוננות וההתפעלות ממה שהוא חווה בעצמו, בסביבתו הקרובה והרחוקה ובעולם הזה בכלולותו.
התבוננות והתפעלות הם דברים הקשורים לתחום הרגש וההרגשה הפנימית הנפשית של האדם.
עייני בארוכה ברמב"ם בפרק ב' הלכה ב' מהלכות יסודי התורה בספרו משנה תורה.
כך שגם אין לאדם תשובה לשאלה או לשאלות מסוימות עדיין, התבוננות והתפעלות אמיתיים אשר אינם נגועים באינטרסים זרים יגרמו לו להמשיך ולהאמין ולהמתין עד שיקבל מענה מלא לתהיותיו, גם אם זה יקח שנים רבות או אפילו דורות.
ולעצם השאלה שהוא שאל אותך- התשובה הפשוטה ביותר שאני מכיר לשאלה הזו היא שמעצם ההכרה בהיותו של הבורא כל-יכול, "תקיף ובעל היכולת ובעל הכוחות כולם", כלשון חז"ל, נובעת המסקנה שאין בעבורו בנמצא דבר שאינו יכול לעשותו.
אם מדובר בדבר שהוא כל-יכול אז זה כפשוטו. ללא סייגים ומיעוטים. אחרת, הוא לא באמת כל יכול.
כשגורם, כלשהו, נתפס כיוצר וכשולט של דבר כלשהו אז זה עצמו מכריח שהוא לא מנוע מלעשות בדבר הזה כרצונו, יהיה אשר יהיה.
אחרת, הוא לא באמת היוצר והשליט של אותו דבר.
כמו שלא ייתכן לומר שחברת הסלולר הספציפית שאנו מנויים אליה והיא זו שמספקת לנו את היכולת הטכנית לתקשר באופן סלולרי עם חברינו, אינה יכולה למנוע מאיתנו אפשרות זו.
ברור לכל שאכן יש בידה את היכולת למנוע אפשרות זו מאיתנו אלא שהיא רק בוחרת בפועל שלא להשתמש בה כל עוד כמובן אנו עומדים בתשלום השוטף של דמי המנוי.
כך שאולי הפרדוקס נשמע על פניו אינטליגנטי ומעניין אבל כשמתבוננים בו לעומק פורכים אותו מתוך עצמו.
מקווה שסייעתי לך.
ברכה והצלחה!
צבי
([email protected])
דלג לתוכן
6 תגובות
פעם שמעתי רב שעונה על זה בצורה כזו:
שכן הקב"ה שהוא הכל יכול, ויכול להגביל את עצמו לכך שלא יוכל להרים את האבן!
במחילה מכבוד הכותב, נראה לי שהמשקל של השאלה לא עמד בפניו כאשר הוא השיב, אלא הוא התרכז, בצדק, באישיותה ובמידותיה של השואלת. כך עשה בהתאמה למסורת רבותינו, שמסורה בידינו שכך נהגו לא פעם. עם זאת, נראה לי ראוי להתייחס לשאלותיו של אדם כאילו הן משקפות את תהיותיו של הנשאל עצמו ובאותה רצינות. במיוחד כאשר התשובה מתפרסמת ברבים ואין לדעת מי ייקרא את התשובה.
אתחיל בהצגת החדות של הבעיה:
(1) אלוהים הוא כל יכול.
(2) אלוהים בורא אבן שאינו יכול להרים.
עכשיו, אם (2) נכון, אז נראה ש(1) לא נכון – שכן הוא לא יכול להרים את האבן. אך אם (2) לא נכון, נראה ששוב (1) לא נכון, משום שאז יש פעולה שאינו יכול לעשותה. בתמורה, כותב התשובה מציע תשובה לפנינו שוב את (1). אך בכך השאלה נותרת ללא מענה.
לפני שאפנה בעצמי לשאלה עצמה, ארצה לציין שהשאלה הנה פחות חריפה משהיא נראית בלפחות מובן אחד: רבותינו נחלקו על התשובה, כפי שנחלקו לא פעם על שאלות חשובות. דעתו של הרמב"ם בנושא אינה כדעתו של רח"ק, שבתורה אינה כדעתו של רמח"ל וכיוצב"כ. המחלוקת אפשרית משום שאין אנו, כיהודים, מצווים בלהאמין באף אוסף מסוים של דעות, אלא בעשיית המצוות. אסייג ואומר שישנם יהודים גדולים, ובכללם הרמב"ם והרמב"ן, שכן סברו שיש חובה להאמין בדברים מסוימים ובניגוד אליהם עומדים יהודים כגון הרח"ק ובעל "הלכות גדולות" שסברו שאין חובה כזו
והנה נראה ששאלות באמונה בכל זאת הן דבר יקר וחשוב להרבה יהודים, ובכך שאין מצווה להאמין כך או אחרת (או שיש מחלוקת בדבר) נראה בעיניהם כטעם לפגם. על כך רק אציין שישנם דברים הרבה, יקרים וחשובים באמת, שאינם נפסקו כחלק מתרי"ג מצוות.
לשאלה גופא:
נראה לי מן הראוי לצטט את דעתו של הרמב"ם בנושא:
"ואין חיסרון ביוצר בכך שאינו יכול לעשות את הנמנע […] ולא נייחס לאל יתעלה חוסר אונים מכיוון שאין הוא יכול להפוך את עצמותו לגוף או לברוא את מי שהוא כמותו."
כלומר, הרמב"ם מחלק את כל העניינים לשתיים: האפשריים והבלתי-אפשריים (נמנעות). בלתי אפשרי לומר למשל שעניין א' הוא עניין ב' ולומר במקביל שב' הוא לא עניין א'. בעניינים שהם לא מתחומי האפשרות (כלומר, בלתי אפשריים) השאלה של היכולת לא עולה; יכולת נאמרת לחתחילה רק בדברים שהם אפשריים. שכן יכולת עניינה לעשיית רק את האפשר ולא את הנמנע, כפי שהרמב"ם מציין.
השאלה לגבי האבן היא שאלה מסוג זה: היא הופכת את ההפרדה בין האפשרי והבלי אפשרי לתחומה של היכולת, במקום להבין שעל יכולת אפשר לדבר רק היכן שבמילא העניין אפשרי. כך האפשרות שהופכת את עצמה לבלתי-אפשרות משמשת אצלו בערבוביה, ויהיה אפשר לשאול את השואל האם הוא יכול להיות שעניין א' שהוא עניין ב', יעשה את עצמו כך שהוא לא יהיה עניין ב'. ה"יעשה" פה הוא חסר מובן, לא רק ביחס לאלוה, אלא ביחס להכרה עצמה. אין עניין של עשייה ויכולת בתחומו של הבלתי-אפשרי.
כאמור, כפי שציינתי, ייתכן ויש עיקרי אמונה שנפסקו להלכה; עם זאת, לא ידוע לי על עיקר שהחזיק בו איזשהו יהודי לפיו הקב"ה יכול להפוך את הבלתי-אפשרי לאפשרי ונהפוכו. חזק וברוך על דאגתך לאמונתם של ישראל,
אלי
אצרף אף דיאלוג קטן שחיברתי שימחיש טוב יותר לדעתי את כוונת הרמב"ם לדעתי:
ילד: "האם אלוהים יכול לברוא אבן שאינו יכול להרימה?"
יהודי: "האם ישנם עניינים אפשריים ודברים בלתי אפשריים?"
ילד: "כן."
יהודי: "האם העניינים שהם בלתי-אפשריים יכולים לההפך לאפשריים?"
ילד: "כן."
יהודי: "האם אפשרי שכל עניין בלתי-אפשרי ייעשה לעניין אפשרי?"
ילד: "כן."
יהודי: "אם כך, אין ענייניים שהם אפשריים וכאלה שאינם אפשריים, אלא כל העניינים אפשרי שיהיו אפשריים ולכן הם אפשריים."
ילד: "אבל הסכמתי לכך שישנם עניינים אפשריים וכאלה שאינם!"
יהודי: "אבל גם הסכמת לכך שכל העניינים הבלתי-אפשריים יוכלו להיות לאפשריים – ולכן נראה שלא יכלת להתכוון גם לכך וגם לזה שישנם עניינים אפשריים ובלתי אפשריים."
ילד: "אם כך, אני מסכים שלא ייתכן שיהיו עניינים בלתי-אפשריים שייעשו לאפשריים."
יהודי: "והאם אפשרי שיהיו עניינים אפשריים שייעשו לבלתי אפשריים?"
ילד: "נראה שלא, משום שאם היו עניינים שכאלה לא היו עניינים אפשריים כלל, שכן אם אפשרי להפוך את האפשרי לבלתי-אפשרי הרי זה רק אפשרי שהאפשרי יהיה לבלתי אפשרי ולכן עניינים אלה עדיין היו אפשריים."
יהודי: "מעולה. הבא עיין בשאלה אחרת: האם אלוהים יכול לברוא אבן שאינו יכול להרימה?"
ילד: "בוודאי!"
יהודי: "מסכימים אנחנו שאפשר לומר על מישהו שהוא 'יכול' כל עוד הדבר נוגע לתחומים בהם יש אפשרות ולא לתחומים בהם אין אפשרות?"
ילד: "מדוע להסכים לכך?"
יהודי: "האם שייך לומר עליך שאתה לא יכול להרים את ההר הזה?"
ילד: "כן."
יהודי: "אך האם זה משום שזה אפשרי שהיית יכול להרים את ההר הזה או משום שזה בלתי אפשרי שהיית יכול להרים את ההר הזה?"
ילד: "משום שזה בלתי אפשרי."
יהודי: "אם זה בלתי אפשרי שהיית יכול להרים את ההר הזה, האם מי שמאשים אותך שאינך יכול לעשות כן עושה זאת בצדק או שלא בצדק?"
ילד: "שלא בצדק."
יהודי: "כלומר, שלא שייך לומר 'יכול' על עניינים שהם בלתי-אפשריים."
ילד: "נכון."
יהודי: "ואם זה נכון, הרי שבשאלה על אלוהים אנו שואלים האם הוא יכול לברוא אבן שבלתי-אפשרי שהוא ירים אותה. כלומר, האם אפשרי שהוא יעשה דבר אפשרי, יברא אבן, שיהפוך לבלתי-אפשרי, שתהיה אבן שבלתי-אפשרי להרימה."
ילד: "נכון."
יהודי: "כלומר, אפשרי והיינו שואלים גם: 'האם אפשרי שאלוהים יברא אבן שאינו יכול לבוראה'? האם היינו שואלים אז אותו הדבר?"
ילד: "כן."
יהודי: "אבל הסכמנו מקודם שבלתי-אפשרי להפוך את האפשרי לבלתי-אפשרי ואת הבלתי-אפשרי לאפשרי נכון?"
ילד: "נכון."
יהודי: "אז האם מי ששואל שאלה זו על אלוהים, מבקש שייעשה את האפשרי או את הבלתי-אפשרי?"
ילד: "את הבלתי-אפשרי."
יהודי: "ואחר כך, כשהוא מאשימו על כך שאינו יכול לעשות כן, כפי שאדם היה יכול להאשימך שאינך מרים את ההר, האם הוא עושה זאת בצדק או שלא בצדק?"
ילד: "שלא בצדק."
יהודי: "מדוע?"
ילד: "שכן הוא מבקש שמישהו יהיה 'יכול' את הבלתי-אפשרי."
קראתי איזו אמרה קולעת (איני זוכר של מי): "העדר החיסרון אינו חיסרון",
הייתה פה אריכות רבה בתגובות אבל אני חושב שאפשר לתמצת הכל לנקודה הבאה:
חבר נתן לי משל יפה בנושא: נניח שישנה רכבת חזקה ומהירה ששום דבר לא יכול לעצור אותה.
עכשיו נניח שישנו קיר חזק ששום דבר לא יכול לשבור אותו.
מה יקרה כשהרכבת תתנגש בקיר?
התשובה לבעיה זו היא פשוטה: אם קיימת רכבת בלתי ניתנת לעצירה *ממילא* לא ייתכן שקיים קיר שאי אפשר לשבור.
כך גם במקרה שלנו, אחרי שהגדרנו את ה' כ- *כל יכול* זה מחייב (כפועל יוצא) שאין מצב שבו הוא *לא* יכול.
נחזור שוב, הקב"ה הוא כל יכול=יכול לעשות הכל, כלומר אוטומטית הגדרנו שאין אבן בעולם שאותה הוא לא יכול להרים.
הדברים פשוטים מאד (אלה הם דברי הרמב"ם שהוזכרו).
הדבר היחיד שגורם לאנשים להירתע או לא להבין הוא החשש לומר שה' "לא יכול לעשות דברים מסויימים".
אך אנו לא חוששים לומר שיש דברים שהקב"ה "לא יכול לעשות"#. – דברים שהם סתירה לוגית (=הנמנעות) (כפי שאמר זאת הרמב"ם לפנינו).
כגון לעשות ש2+2=5, לברוא ריבוע שצלעו ארוכה מאלכסונו, וכן, גם "לברוא אבן שהוא לא יכול להרים".
# המילים לא יכול לא מדוייקות לגמרי, זו לא שאלה של יכולת זה פשוט לא ייתכן מעצם ההגדרה. הבעיה היא בעצם בשואל השאלה, תגיד לי מה אתה רוצה שהוא יהיה, כל יכול או לא יכול – ברור שאי אפשר גם וגם.
אני רואה שגם לי זה יצא קצת ארוך בסוף 🙂
התשובה היא כזאת.. ברגע שכל "ההרשאות" פתוחות בפניך אתה לא מוגבל בדומה לשיפוצניק.. האם הוא יוכל לבנות קיר שהוא לא יוכל לצבוע? אם הוא כל יכול בתחום .אז לא יהיה נכון לשאול אם הוא יוכל לבנות קיר שלא יוכל לצבוע.. ואם הוא לא יכול אז הוא לא שיפוצניק כל יכול בתחום ?.. הפוך בדיוק זה שכל ההרשאות פתוחות בפניו זה מה שהופך אותו ללא מוגבל בתחומו