The Butterfly Button
אם אני חוטא העונש יגיע מייד?

שאלה מקטגוריה:

יש לי שאלה שמעיקה לי זמן רב.

כל פעם שאני חוטא אני חושש שיבואו עלי עונשים מיידי.

כשאני נכשל בעבירה אני רואה באותו יום או ביום הבא במוחש איך שהפסדתי כסף, איך שאירע תקלה וכו’. ומדה טובה מרובה, כשאני מקפיד על הכל כפי ההשתדלות אני רואה ברכה ושפע.

מצד אחד אני לא חושב שאכן זוהי הדרך. הקשר ביניני ובין השי”ת אינו משחק כמו בגן ילדים או כקשר בין מורה לתלמיד שאם עבר עבירה הוא מענישו תיכף ומיד. אבל אולי אני לא צודק? כי בוודאי יש דבר כזה שהקב”ה מעניש את האדם במטרה לעוררו וככתוב בחז”ל הרואה יסורין באין עליו יפשפש במעשיו. [גם מוזכר הרבה בספרים ענין זה, ובפרט חל חטאים ופגמים מסוימים שהם גורמים צרות בענינים מסויימים כמו פרנסה, בריאות וכו’]

אז קודם כל אשמח לדעת אם יש איזה ידיעה איך להבחין בזה ואם זה אכן ככה. כי אצלי בפרטיות אין לדבר סוף, תמיד כשאני מפספס תפלה במנין, או הקדיש אחרון של התפלה אני יודע שתקלה או הפסד על הדרך…. וברוב הפעמים אני רואה את זה בחוש. וכפי שכתבתי, יש ימים הרבה שמרניים שאז אני רואה ברכה, שפע ואור.

והשנית, אם כנים הדברים, איך ומתי אדע שאכן זה היה הרפואה והעונש? ואיך אני יודע אם אחרי ההפסד אני נקי או שעוד צרות על הדרך חלילה.

אשמח לקבל תשובה כפי האפשרויות.
יישר כחכם על הכל וברכות לרוב

תשובה:

שלום לך פונה יקר ונכבד

הנך מתאר חיים של אמונה כאשר אתה רואה בחוש על כל צעד ושעל את ההשגחה הפרטית עליך. ואכן אין ספק שיש לך אמונה איתנה ובהירה יחד עם יראת שמים טהורה. וכל זה מעורר אצלי הערכה גדולה!

אך מאידך, כנראה שאין המבט הזה המלווה אותך, כל כך פשוט. כנראה שמצטברת בלבך אי נוחות כשאתה מתייחס למאורעות חייך בצורה כזו של שכר-ועונש מיידיים. משהו מרגיש לך לא בנוח, ובסך הכל אין המבט הזה מוסיף לך חיות. ועל כן פנית אלינו.

א.

סוגיית ההשגחה ומערכת השכר והעונש בעוה”ז, שפתחת כאן, גדולה ומורכבת היא.

ובשני רבדים היא מורכבת: ראשית, המקורות שיש בתורה שבכתב ושבע”פ מפוזרים ומפורדים, וכמו כן כדרכה של תורה יש סתירות וחילוקים רבים בין המקורות, וקשה לגבש משנה סדורה בענין (לשם דוגמה: מה מקומה של הנהגת ה’מזלא’ מול הנהגת ‘שכר ועונש’). שנית, גם כשיש לנו אמירה ברורה של פסוק או חז”ל, ממש לא פשוט לצפות ולראות את זה במציאות הפשוטה שבעולמנו. הרי מול אותם פסוקים ומאמרים המבטיחים לצדיק הצלה כמו “שומר ה’ את כל אוהביו”, או “נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם”, עומדת המציאות ומראה לנו לעתים מזומנות תמונה אחרת. כמובן, אין הפירוש כמובן שהפסוק או חז”ל לא אמרו אמת, אלא שעד שהדברים משתלשלים לעולם המעשה, יכולות להיות סיבות שונות אשר מונעות את הדברים מלהתרחש בפועל.

אביא לכך דוגמה. הגמרא במסכת ברכות (ז, ב) מביאה את הפסוקים המבטיחים לצדיק הצלה מן הרשע – “לא יאונה לצדיק כל און”, “ה’ לא יעזבנו בידו”, ומסייגת אותם (לפי התירוץ השני) במצב שאין השעה משחקת לרשע. כתוב כאן יסוד גדול: ישנם פסוקים שמבטיחים לפי תומם הצלה לצדיק, אך בתושב”ע התקבל והתחדש שישנה “כוכבית” המסייגת את הדברים רק לאופן מסויים. הנה לנו כמה מסוכן לנסות לסדר את המציאות לפי פסוקים. זה יותר מורכב ממה שנדמה.

אפילו עונש כרת שהוא פשוטו כמשמעו, שהאדם מת בגיל מוקדם, לא מתקיים במציאות שאנו רואים, ויש לזה סיבות (ראה אגרת התשובה לבעל התניא).

הוא הדין בנוגע למאמרי חז”ל המבטיחים גמול מסויים בעוה”ז על מצוות כאלה ואחרות (“כל העושה וכו’ זוכה ל…”), וכבר כתבו המפרשים שאם רואים אנו שההבטחה לא מתממשת, כנראה שישנו חטא אחר שמונע את הדברים, או שהקב”ה שומר לו את הגמול לעוה”ב.

ב.

לאור כל זאת אנו מבינים, שההשגחה הפרטית, הגם שהיא קיימת, אינה מתנהלת באופן פשטני אלא יש בה דרכים עמוקות ונסתרות. וזה נכלל במה שכתבת “הקשר ביניני ובין השי”ת אינו משחק כמו בגן ילדים או כקשר בין מורה לתלמיד שאם עבר עבירה הוא מענישו תיכף ומיד.” ואכן, הקשר מכיל טווח גדול של הנהגות מעבר לשכר ועונש המיידי. יש גם לזכור את דברי הרמב”ם במורה נבוכים ועוד ראשונים שההשגחה הפרטית על האדם היא כפי הרמה הרוחנית שלו, שככל שאדם יותר גדול וקדוש, כך ההשגחה עליו יותר מדוקדקת עד הפרטים הקטנים. באנשים שאינם כה מושלמים, גם ההשגחה נוטה להתייחס אליהם יותר בכלליות. ואין כאן המקום להאריך בזה.

ובוודאי שעוד יותר נכונים הדברים בדורות של הסתר פנים, כאשר אין ההשגחה נגלית אלא יותר נראה כמו “מקרה אחד לצדיק לרשע וכו'”.

בזמנו ראיתי בספר על החזון איש, שהורה שאינו נכון לפשפש בכל דבר באופן של מידה כנגד מידה.

ג.

ישנם סיפורים על גדולי ישראל שחיו באופן שאתה מתאר – מתוך מעקב תמידי אחרי גמול מיידי למעשיהם. ובכל פעם שקרתה להם תקלה או הפסד, פשפשו במה שעשו לאחרונה, עד שמצאו ותלו את הצער באיזה חטא. אך כמדומה שההדרכה שלהם לנו היא לא לחיות באופן כזה. מדוע? ראשית הדבר עשוי להכניס אותנו למתח ולקטנוניות מול ההשגחה. כפי שנראה מבין השורות של שאלתך, שבאופן כזה יש תחושה של קטנות (סוג של “חתול ועכבר”, סליחה על הביטוי…). שנית, לא בטוח שאנחנו בדרגה שאכן ההשגחה כה מיידית ופרטנית. שלישית, מה יקרה כשלא נצליח למצוא את ה”אחד על אחד”, האם ננסה להתעקם כדי להמשיך את הקו שלנו. כמו אותם אנשים שתמיד יש להם הסבר על מעשי ה’ בעולמנו, הכל כה פשוט בעיניהם, וגם כשקורה משהו שאינו מובן כלל, הם מעקמים את הדעת במקום לומר “צריך עיון”…

בסופו של דבר אדם צריך לבדוק – “איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם, כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם”, כלומר הדרך צריכה להיות תפארת, להוסיף לו רוממות, שמחה, וחיוניות.

מקווה שסייעתי לך לשפוך מעט אור על הסוגיה הזו

בהערכה וכבוד

ישי

yrlesser@gmail.com

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

אמונה, חוסר ביטחון וסוף העולם
אני אישה בשנות הארבעים נשואה ואמא. תמיד הייתי דתיה וב- 3 שנים האחרונות התחזקתי יותר יחד עם בעלי. לפני כשנתיים הייתי צריכה לעבור ניתוח גדול, ובעלי לקח על עצמו כיפה. ואני בהחלטה פזיזה של הרגע, לקחתי על עצמי כיסוי ראש! זה משהו שבחיים לא חשבתי שאקפיד כי המראה החיצוני והטיפוח...
ההתחזקות שלי היא אמיתית או שהיא רק בשביל למצוא אישה?
אני בן 27 חילוני, אני מגיע מרקע מסורתי בבית ושנות חיי המוקדמות קצת דתי אפילו. אמא שלי הגיעה מבית דתי ומאוחר יותר בחייה שחררה מעט מהקשר לדת, הכוונה שהיום אינה שומרת שבת אך עדיין אוכלת כשר צמה בכיפור מכשירה בפסח וכרגיל. לפני כחצי שנה טסתי להודו, ופגשתי שם המון אנשים...
מאז שהתאזנתי אני פחות צדיק
לפני שלש שנים כשהתחלתי ישיבה גדולה הייתי בתקופה מאד לא מאוזנת בחיים שלי לילות בלי שנה סטרס גדול לחץ בעבודת השם בתפילה ובלימוד. היה נורא קשה המון לחץ ובילבול, מאז התאזנתי עשיתי תהליך עם עצמי ונרגעתי אבל מה שאני מרגיש שעבודת השם שלי כבר פחות טובה מאז שנרגעתי התפילות פחות...
חייבים לבחור זרם מסויים?
שלום לכם ותודה רבה על ההיענות העמוקה והרחבה, לפני פחות משנה זכיתי תודה להשם, לחזור בתשובה כשאני לוחם בצבא. כיום עדיין משרת ובעזרת השם כשאסיים השנה אני רוצה להיכנס לישיבה וללמוד תורה באופן מסודר וביישוב הדעת ולהקים בית יהודי כשר ולעסוק וללמוד תורה כמה שרק אפשר. מרגיש לי שאם אני...
מותר לי לכעוס על הקב"ה?
כבר זמן מה אני מטופלת הכדורים פסיכיאטריים . כשאני לא לוקחת אותם. לעיתים אני כועסת על החיים ועל בורא עולם. האם מותר לי להגיד את מה שאני מרגישה ולהוציא כעס. או שזה נקרא להתלונן ואסור. אני בד”כ מאוד מעריכה מודה לה’ על כל הטוב . אבל יש לי גם קשיים...
ספקות איומים באמונה שמטלטלים את חיי
אני חוזר בתשובה מלפני כ20 שנה, נשוי עם אישה טובה וילדים. במשך שנים הכל הלך למישרים ואז השטן נכנס. פתאום אני מוצא את עצמי משוטט במחשבות- מי אמר לך שכל זה נכון? אולי הכל בלוף? יום הצטרף ליום ומחשבה רודפת מחשבה ואני אומר לעצמי עזוב אתה מכיר את זה, תשחרר...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן