קראתי את השאלה שלך.

היה לי עצוב כל כך!

ממש שמעתי את ה"בום" של התנפצות החלומות.

ציפית לאהבה, להערכה, לבית חם ואוהב והתנפצת לתוך מציאות שאת מרגישה בה ספקות, אשמה, החמצה וחוסר קירבה.

ההרגשה שלך כל כך נורמלית ומובנת, ולא מעידה בכלל שחיי הזוגיות שלכם לא יהיו נפלאים.

אשתף אותך בכמה מחשבות שאולי יהיו לך לעזר.

האם אני אוהבת אותו?

הזוגיות בתחילתה עוברת מהפך רציני שראוי לתת עליו את הדעת: את נפגשת עם בן אדם, מנסה להכיר, בודקת, חושבת ומתלבטת ופתאום ברגע אחד קטן שבו אמרת "כן" – הכל מתהפך – החלטתם לכרות ברית של אהבה.

המרכיב הכי בסיסי באהבה הוא שלא יבדקו אותי, שלא ישאלו עלי כל הזמן: האם כדאי להיות איתה בקשר? אלא יהיו נאמנים ומחויבים לי. כמו שכתבת: "לקבל אותי איך שאני", אבל אני מבינה את המושג הזה בצורה שונה ממך ותרשי לי להציע בפנייך את הבנתי.

נאמנות פירושה לקבל אותי למרות החסרונות, להתמקד בצד הטוב שבי, לא לבדוק אותי, לא לשפוט אותי. ובעיקר לא לשאול: האם אני אוהב אותך? אלא: אעשה הכל כדי שתהיה בינינו אהבה.

להיות נשוי פירושו שיש מקום בעולם שבו לא בודקים אותי, מקום שבו מכירים את החסרונות שלי אבל לא רואים בהם סימן שאלה עלי.

עברת ממצב שכולו בדיקה למצב שבו הבדיקה היא אבן נגף רצינית, וקשה לעשות את המעבר הזה.

איך עושים את זה?

נראה לי שאם מודעות כמו שלך זה אפשרי.

מודעות היא דבר נפלא, אך תסכימי איתי שאהבה היא תחום שמודעות ללא בקרה עלולה להזיק לה מאד. חכם אחד אמר ש"צריכים להיות מודעים למודעות". פירושו של דבר, להיות מודעים לחסרונותיה של המודעות. להבין שיש מקומות שיש לנווט אותה.

תחזקי בעצמך שאלות של "איך אני פועלת למען אהבתנו", ותחלישי שאלות של "האם התחתנתי עם האדם הנכון, האם אני אוהבת את מי שהתחתנתי איתו".

אני מבינה מדברייך, שאין לך התלבטות מעשית בשלב זה אלא בעיקר רגשות החמצה וכאב. לכן אני מציעה לך להפסיק גם את המחשבות של הבדיקה ולנווט את המודעות היתרה שניחנת בה למקום חיובי של : "לְמה האהבה שלנו זקוקה ברגע זה". הבדיקה החוזרת והנשנית: האם אני אוהבת? האם אני נמשכת? מכבה את התוצרים הטבעיים של הזוגיות, גם במקום בו יכול לצמוח רגש טבעי עלולה המודעות היתרה לא לאפשר לו להיווצר. אולי זה דומה לפתיחת התנור לבדוק אם היא מוכנה כל דקה באופן שהחום לא מצטבר והעוגה לא נאפית.

יש זוגות שחיים שנים רבות יחד, ועדיין לא גמרו לבדוק. גם אם הם מסיימים כל בדיקה בתוצאה חיובית… אין להם עדיין את האושר שיש לאנשים נשואים במובן הפנימי של המילה. את האושר בידיעה שהבעל שלך לא בודק אותך, וגם אם יראה בך חסרונות הוא יחשוב איך להסתדר ולא האם.

תאמרי לעצמך: אם התחייבתי למישהו וכרתתי איתו ברית, אני נותנת לזה משמעות גם אם זה מצריך עבודה. זו החלטה לסיים את שלב הבדיקה.

כשאני בוחנת סיטואציות ואירועים בזוגיות, אני מחפשת בבן זוגי את מה שהייתי רוצה שיחפשו בי. לא נורא אם עוברים לך בראש גם חסרונות, כל עוד את לא משקיעה בלפתח את המחשבות הללו, ומנגד את כן משקיעה בלראות את הטוב, בלחשוב איך לשמח, בליצור רגעים שבהם טוב לשניכם. אם יש משהו בו שלא מושך אותך את משקיעה בלהתמקד דווקא בצדדים היפים והמושכים בעינייך, אם יש תכונה שלו שאליה את לא מתחברת את ממעטת ליצור רגעים שבהם היא תבלוט ויוצרת רגעים שהתכונות הטובות שלו תבלוטנה. כך היית רוצה שינהגו איתך.

אם את בוחרת להשקיע בלאהוב את האיש שאת נשואה לו, ומפנייתך אני רואה שאכן כן. אל תטרידי את עצמך בשאלה: האם זה נקרא שאת אוהבת אותו? את אוהבת אותו. אין אהבה משמעותית יותר מהמוכנות לפתח אהבה. גם בעוד תקופה כאשר תאהבו הרבה יותר בעזרת ה', העוגן שלכם עדיין יהיה אותה נאמנות.

מהי גבריות

את מרגישה שהבעל שלך לא מספיק "גבר" ויש לך תמונה מסוימת מהי גבריות.

אני מציעה שנבדוק שוב את התמונה הזאת.

כי היא עשויה להיות חלק ממה שמכשיל אותך.

ישנם סטריאוטיפים שונים לגברים ונשים, גבר "גברי" בתקופות מסוימות היה בעיקר חזק פיזית, התיאוריה על הסימטריה לדוגמא מתארת רובד מאוד חלקי באדם – החלק שבגבר שמחפש אישה כמה שיותר בריאה כדי שתוכל להביא יותר ילדים, והחלק באישה שמחפש בגבר סימטריה שמעידה על בריאות וגבורה פיזיים, על מנת שיוכל להגן עליה משודדים, לפרנס אותה בעבודת ציד או בעבודת אדמה.

בתקופות מאוחרות יותר נשים חיפשו בגברים חספוס נפשי, החלטיות חוסר פגיעות ועוד

את, כאישה מפותחת וחכמה, למה לך להיצמד לסטריאוטיפים כאלה?

היום עם כל מיני שינויים והתפתחויות אנחנו כבר רואים בכל גבר ואישה מכלול שלם. גם אישה רוצה לקנות חכמה, ורוצה שתהיה לדעה שלה מקום ומנגד גם הגברים כבר פיתחו יותר את האינטלגנציה הרגשית שלהם, את הצורך בקשר קרוב, ואת המודעות לנצרכות שלהם.

כאמא, בוודאי תלמדי גם את בנייך להכיר בחולשותיהם, להזדהות עם רגשותיהם, להודות בנצרכותם ועוד כל מיני תכונות "נשיות".

אדם מאוזן הוא אדם שמודע לשני הצדדים שבו. את כאישה פיתחת את הצד הגברי שבך וזה דבר מצוין.

אבל, כנראה שבציור שלך, במקביל להתפתחותך והיכרותך עם הצד הגברי שבך, רצית שבעלך רק יחזק את הגבריות שלו עד כדי כך שלידו את תהיי נשית כמו בזוגיות של פעם.

אז קודם כל כדאי לך לשים לב לשני דברים.

א. אם לבעלך הייתה תמונה זהה על גבריות ונשיות, הוא היה רואה בך אישה לא נשית, לא רכה ולא מושכת. הגבר הדמיוני שציירת לא היה מחפש אישה כמוך: משכילה, בעלת דעה, בעלת מודעות גבוהה ואישיות חזקה.

ב. בהנחה שעדיין יש גברים כאלה במלאי, האם היית רוצה בעל כזה, "גבר מאצ'ואיסט" "גבר של פעם"? החלטי מאוד, לא שואל את דעתך בשום עניין, משתעשע בך ואוהב אותך, אך כשרוצה לדבר על משהו ברמה הולך לחברים? מכיוון שניכרת מכתיבתך האינטלגנציה הרבה שלך, אני מזמינה אותך לבדוק איך היו נראים נישואין חד ממדיים, שבהם הגבר הוא רק גבר והאישה – רק אישה.

למעשה, את התחתנת וגילית ציור אחר: במקום למצוא גבר חזק, לא פגיע ולא זקוק לאישור, מצאת שהוא גם כן התפתח בשני הכיוונים, הוא מעז להסס, להיות רך והוא נותן ביטוי גם לתכונות נשיות שיש בו.

אך האם הוא באמת לא גבר?

הייתי מציעה לך לבחון שוב את המושג חוזק – חולשה.

מהו חוזק אמיתי בעינייך? האם האמירה "אני צריך אותך" "אני זקוק לאישור שלך" היא לא אמירה שמצריכה חוזק אדיר?? אשה מפותחת כמוך עתידה לגלות מהר מאד כי גבר אמיתי הוא דווקא גבר שחושף את הנצרכות שלו ואת הפגיעות שלו באומץ. גבר אמיתי הוא גבר שמחזר וממשיך לחפש את קרבתה של אשתו אף על פי שהוא עלול להיתקל לעיתים בסירוב או בדחייה. זה הרבה יותר מרשים מגבר ש"שם פס" ומשחק אותה שהוא לא צריך אהבה.

אדם חזק מעז להתכווץ בכאב כשהוא נפגע, ולא מראה כאילו הוא לא נפגע. האם את מעזה להתכווץ בשתיקה כשפוגעים בך או שאת משדרת: "עסקים כרגיל"?

האם ניסית לפתח בעצמך את החוזק הזה? האם יש בך אומץ להזדקק, להצטרך? האם את מצליחה לבקש: אהבה, תמיכה נפשית, מחמאות, מגע וכל דבר שחושף את הבטן הרכה שלך?

האם ייתכן שאת חוששת קצת מהצד הזה שבך, ולכן זה מרתיע אותך למצוא את החלק הזה אצלו?

מכמה משפטים בשאלתך הרגשתי שראית עד היום את חוזקך ב"לא להצטרך" ו"לא לתת מקום לרגשות".

מלבד זאת, תיארת בפרוט רב וברתיעה רבה את חוסר הגבריות שבו. להרגשתי, רמה כזאת של רתיעה עשויה לנבוע מרתיעה עמוקה מחלקים שיש בך עצמך. כשיש חלק פנימי שמודחק אצלנו ואנחנו חוששים ממנו, אנו עלולים להירתע מאוד עד רמה של "אלרגיה" ממפגש עם החלק הזה אצל הקרובים לנו.

אם כן, ככל שתעשי את העבודה הזאת עם עצמך, יקל עלייך לאהוב ולהעריץ את החלק הזה בבעלך.

ויותר מזה, ייתכן שדווקא מסיבה זו זימן לך הקב"ה בעל שיכול לתת לך את מה שבאמת חסר לך. את ההתמודדות עם החלק מתוכך שמבקש מקום: רכות, הזדקקות לאישור, הכרה בחולשה, נתינת מקום לחוסר ייצוגיות, רגשות לא רציונליים, והססנות.

השפעה וקבלה

בעקבות שאלתך הייתי מזמינה אותך גם לבחון שוב את צמד המושגים השפעה וקבלה.

למרות כל השינויים עדיין הדינמיקה הטבעית בין בני זוג היא השפעה וקבלה.

גבר בהגדרתו הוא משפיע, אישה בהגדרתה היא מקבלת. אמנם היום אנו מבינים שגם לגבר יש צדדים 'מקבלים' וגם לאשה יש צדדים 'משפיעים' אך עדיין חייב להישמר האיזון בו המערכת מבוססת על השפעה של הגבר וקבלה של האשה.

פעם, כשהגבר היה היחיד שמפרנס, מחליט החלטות והיחיד שיוצא מן הבית ומכיר את העולם: הנתינה שלו הייתה מאוד ברורה. אלמנה של פעם היא אישה שאין מי שיגן עליה, ואפשר לפגוע בה וכו'

סבתא שלי הייתה מספרת שבדורות הקודמים, אחרי פסח וסוכות הבעל היה מגלה לאשתו איזו עונה הולכת להגיע – קיץ או חורף…

היום נשים יוצאות לעבוד, משכילות ואינן צריכות גבר בשביל להתמצא בעולם.

השינוי הזה מאתגר אותנו. אנחנו צריכים למצוא תרגום חדש למושג השפעה וקבלה. כי הצורך הבסיסי בהשפעה וקבלה קיים בנו. כמו שהסברת בכאב בשאלתך.

יש זוגות שהערוץ שלהם הוא חכמה. הבעל מסביר לה, הבעל מחכים אותה והיא מעריצה אותו על כך. אבל זה רק צינור אחד להשפעה וקבלה, וגם הוא די חיצוני.

(גם בתוך חכמה יש כל כך הרבה סוגים של חכמה: אינטלגנציה כללית, מהירות, כשרון ניתוח, הבנה רגשית, עומק, בחינה סבלנית, חשיבה מחוץ לקופסא ועוד)

תקשיבי לנשים מסביבך ותשמעי אחת שגאה בכך שבעלה יודע לתקן כל דבר, שנייה, בכך שבעלה משופשף ומבין הומור, ושלישית, על כך שבעלה יודע ללמוד או בקי בהלכה.

מנגד, אולי גם תשמעי אישה שמתוסכלת מכך שבעלה לא "סוחר" ממולח, לא יודע להסתדר עם אנשים, לא מוכשר בלימוד או כל חסרון אחר.

השוני בין הנשים המרוצות לאלו שלא הוא לא ברמת המוצלחות של הבעל, אלא אילו תחומים עומדים בפרונט? אלו שבהם הבעל יכול לתת או אלו שבהם הוא פחות מוצלח.

אני מכירה זוג שהבעל הרבה פחות חכם מהאישה וגם הרבה פחות מוכשר ממנה, ואף על פי כן אהבתם הגדולה ניכרת, כיצד? הם מצאו ערוצים אחרים שבהם הוא משפיע עליה.

לעומת זאת אני מכירה זוג אחר שהגבר מרגיש "לא גבר", והאישה מרגישה ללא משענת ושאין לה את מי להעריך למרות שהוא עמוק ממנה וחכם ממנה – רק בגלל שהיא יותר חברותית ממנו.

יש לכם בחירה: או להתקבע לתוך סד דמיוני של זוגיות ולערוך בשניכם שיפוצים שלא יצלחו לעולם, או ללמוד לפתח ערוצים משלכם להשפעה וקבלה.

מה את רוצה לקבל? מה הבעל שלך יכול לתת? אתם יכולים למצוא כל מיני צינורות שמתאימים לשניכם.

האם הדבר שאת הכי זקוקה לו הוא שבעלך יהיה אינטליגנט? שהוא ידבר רהוט? אתם הולכים לחיות זה עם זה בברית נצחית לכל חייכם! תנסי במשך כמה ימים להקשיב לדינמיקה ביניכם: מה הוא יכול לתת לך? זרימה? אהבה? אכפתיות? כבוד? מקום לחולשה? מה הכלים שלך יודעים לקבל מתוך השפע הזה? ואילו כלים את יכולה לפתח לאט לאט.

אני בטוחה שגם הצד המיני יתפתח, ככל שיתרחבו בחייכם הצינורות של ההשפעה והקבלה.

אז בקיצור: איך במקום האם, היפתחות למודלים עמוקים יותר של גבריות ונשיות, ומציאת ערוצי השפעה – קבלה המתאימים לזוגיות שלכם.

יקירתי! נגעת לליבי. הרצון הכן שלך ודאי יוביל אתכם בעזרת ה' למקומות טובים ומאושרים. מקווה שלפחות חלק ממה שכתבתי יסייע לך בבניית הזוגיות הייחודית שלכם. המשך עבודה נעימה. אשמח מאד לעמוד לרשותך אם תרצי בכך.

ציפי.

[email protected]>