שלום לך

ניכר מסגנון השאלה ומהידע שאתה מביא שאתה חוקר ועוסק באמונה ובמחשבת היהדות ומתייחס ברצינות לשאלות שיש לך

העובדה הזו עצמה היא כבר דבר מבורך ואני מחזק את ידך

אינני יודע עליך דבר, אך הייתי ממליץ לך למצוא איזה רב שעוסק בעניין, מנחה, מורה דרך חי שאתה יכול לשאול אותו שאלות כאלו, כי מסגרות שכאלו לא יוכלו לספק לך תשובות מלאות ואין תחליף למורה חי שכבר עבר דרך ארוכה יותר ושיש לך קשר אישי איתו

ולעצם השאלה:

אתה שואל שאלה מופשטת וכללית מאוד בנושא רחב וסבוך, שנוגע גם בשאלות אתיקה כלליות ולאו דווקא בהקשר הדתי.

אני מתאר לעצמי שהיא שאלה תאורטית אצלך וחלק מניסיון לארגן לעצמך את האופן בו אתה מבין את החיים ואת היהדות שלך

ולכן אענה לך בקוים כלליים שאני מקוה שיפתחו לך פתחים חדשים, היות ושאלתך נוגעת בסוגיות חשובות ורלוונטיות בשאלה מה מקומינו בעולם:

אתה פותח בתיאור המיוחד של הרב סולובייצ’יק את “איש ההדר” לעומת “איש האמונה הבודד”, הרב מתאר שם שתי טיפוסי אדם, שלטענתו אלו שתי פנים באדם ששניהם מוצאים את ביטויים בתורה וביהדות. איש ההדר הוא האדם שמבקש לכבוש לו את העולם ולהפוך אותו כעומד לשימושו.

ארצה לחדד כאן נקודה חיונית: נראה שהבנת מכך שהאדם ראוי לו שיכבוש את העולם ככל שיותר. אך להבנתי, הוא לא מנסה לתאר תיאור נורמטיבי (ציוויי): כך צריך האדם לפעול, אלא הוא פשוט מתאר את דמות האדם החיה ואת התמודדויותיה השונות עם העולם. אמנם בפרשת בראשית ניתן לקרוא כך “פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה” אך בסוף, גם אם התורה רואה פן זה באדם באור חיובי, יש לזכור -ולהבנתי זהו חלק מרכזי גם במסר שהרב סולובייצ’יק מנסה להעביר- שהוא רק פן אחד באדם ואל לו להיות הצביון היחידי של האדם בעולם, עלינו להותיר מקום גם לאיש האמונה שבנו. אל לנו לשלוט שליטה בלי מצרים ובלי גבולות, כי אז נחשוב את עצמנו לאלוהים ונאבד את עולמינו.

שים לב, שהמצוות בעיקרן אינן עוסקות בהעצמת הפן הזה, העבודה למשל, אינה מצווה, עם זאת שהיא הכרח לקיומן של הרבה מצוות, למשל השבת, אם אין עבודה גם אין מנוחה, העבודה היא חלק מהאנושיות שלנו והיא נושא מרכזי שמעלה שאלות רבות, אך הוא נמצא בבסיס קיום האדם ואינו ציווי, ולהיפך, מצוות רבות עוסקות דווקא בהגבלתו של האדם מלשלוט שליטה בלי מצרים בעולם, אם אלו מצוות ככלאים, וחרישה בשור וחמור, סירוס, שביעית ושבת (בחלק מהאיזכורים שלהם בתורה) ועוד מצוות רבות.

זאת מתוך תובנה עמוקה כי העולם לה’ הוא ואם לאדם יש חלק בעולם הוא רק לאחר הכרתו בכך שהעולם הוא של האל, ככתוב “השמים שמים לה’ והארץ נתן לבני אדם” ושאלו חכמים במסכת ברכות שהלא פסוק אחר אומר “לה’ הארץ ומלואה” והשיבו “כאן קודם ברכה, כאן לאחר ברכה” ובשל כך קראו למי שאוכל בלא ברכה גזלן.

אם תשים לב, חיינו כיהודים בנויים מסביב להכרה הזו, השניות הזו שמאתגרת מאוד, מבקשת איזון עדין מאוד בין חלקנו הלגיטימי בעולם, שכאשר הוא בהקשר נכון הוא ברכה לעולם, לבין הכרתינו בו כעולם שאינו רק שלנו ואנו אחראים בו כלפי הבורא. אני בטוח, שבגישה כזו ניתן להכריע בקלות יתר בשאלות מהסוג שאתה מציג, לא בגלל שהכל ידוע מראש, אלא משום שיש בהכרה הזו משקל נכון יותר, יש בה ענווה בסיסית והכרת מקומינו בעולם יותר מאשר בעולם המדע החופשי מתורה ומצוות.

וכאן אנו מגיעים לגופה של שאלתך, על התערבות מסוגים שונים ביצירת העובר, שבסוגיה זו להבנתי יש עוד נימוקים מכריעים בכיוון השלילה.

כאן לא מדובר על התערבות רגילה בטבע, אלא על ניסיון לעצב ולהנדס את האדם בתהליך יצירתו לפי הבנתינו, זו יומרה בעייתית מאוד מכמה כיוונים, האם יש לנו את הרשות מבחינה מוסרית לקבוע את מבנה גופו של אדם אחר? הניתן לנו לשפוט עבורו מה טוב ומה רע לו?

יש כאן גם את שאלת המדרון החלקלק, אם נתיר התערבות קטנה ובעלת משמעות פחותה כצבע שיער, זה יגלוש גם לתכנון עמוק יותר של תכונות אופי. יתרה מכך גם אם נעשה זאת כעת כדי לשפר את התוצאה ומכוונות טובות, האם נוכל למנוע אחר כך שימוש רע וציני של מדינה כלשהי, בהתערבות הזו, הרי מהתערבות כזו ניתן גם להזיק למין האנושי ברמה שלא נראתה.

מאידך אין ספק שהדבר יכול לקדם את העולם ולעשות טוב בתחומים רבים שהאנושות משוועת אליהם, ולא תמיד ברור שטענות אלו הם בעלות משקל למול הצרכים הממשיים של עולמינו

אלו ועוד הם שאלות אתיות שהאנושות ככלל מתקשה לענות עליהם תשובות חד משמעיות.

אך על פי רוב, עולם המדע דוחף לכיוון הזה בצורה חזקה מאוד, כי ההנחות של עולם המדע בן ימינו הן בעיקרן מטריאליסטיות ונשענות על תיאוריות כמו האבולוציה, שמתארת את העולם כסיבתי ושרירותי ומבקשת לנטרל את המימד הנסתר שבו, וגם אם יושבים בהיכלי המדע אנשים הגונים ומוסריים מאוד, אנשים שיש להם אחריות והם אכן עוסקים בשאלות האלו, אבל תפיסת העולם המדעית המודרנית דוחפת לכיוון הקידמה והפיתוח כמעט בכל מחיר, והיא אינה מביאה בחשבון ממד אלוקי כלשהו בעולם. אציין שזה לא כשל של המדע כשלעצמו, היהדות נותנת מקום לפיתוח העולם ולא רואה את זה באור שלילי, הבעיה שתפיסת העולם ממנה פועל המפעל המדעי כיום מוליך לכיוון בעייתי.

מאידך, היהדות רואה כעיקר מרכזי מאוד את תפיסת האדם כנברא מאת ה’, ולזה היא הועידה את כל סיפור הבריאה שהמשמעות שלו אינה מדעית אלא מוסרית, הוא מראה לנו שהעולם איננו מקום שאנו נמצאים בו באופן אקראי, העולם נברא מאת ה’ ואנו נבראים, והכרה זו עצמה כבר נותנת לנו צניעות בהבנת מקומינו בעולם, זה הערך שהנביא מיכה מונה עם הערכים המרכזיים של רצון ה’ בעולם “עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלוהיך” ואחד מהתוכחות הגדולות של הנביאים למלכי העולם- מלך בבל ופרעה, הוא ששמו עצמם כאלוהים, ושזה המקור למפלה האדירה שתפקוד אותם, “ואתה אמרת בלבבך השמים אעלה ממעל לכוכבי אל ארים כסאי. אעלה על במתי עב אדמה לעליון. אך אל שאול תורד אל ירכתי בור” וכך קהלת “כי ה’ בשמים ואתה על הארץ על כן יהיו דבריך מעטים”

ולכן, דווקא בנוגע לאדם בשל הנטייה שלו להגזים בשליטה שלו על המציאות וביומרות שלו, ובכך לגרום לעצמו הרס ואובדן בטווח הארוך, יש להבנתי חשיבות גדולה בכך שנותיר את המקום שהגענו ממנו מכוסה “אשר עושיתי בסתר רוקמתי בתחתיות ארץ”, גם אם יש לנו את האפשרות הטכנית להתערב בדבר כזה, עלינו לרצות שהאדם יבוא ממקום שלא התערבו בו מעשי ידי אדם ולהותיר את יצירתינו למכוסה מעינינו.

ובאופן פשוט יותר, אם התורה אסרה כלאים ושעטנז אין לי ספק שרוח התורה היא גם לא להמליץ על ערבוב גנים ופיגמנטים, שזו התערבות עמוקה וחודרנית בהרבה

כמובן העמדה שניסיתי להציג כאן היא לא הלכתית, אלא משקפת את רוח התורה למיטב הבנתי, ייתכן מאוד שבסופו של דבר יבוא שיקול משמעותי מאוד וידחה את העמדה האתית הזו, אך זה עניינה של ההלכה העוסקת בממשק של עקרונות התורה עם המציאות והשאלות העולות מהשטח, זה כמובן לא הנושא כאן ואין כאן יומרה לשלול כל אפשרות של שימוש חיובי בשינוי הגנום

ברכת ה’ עליך

אריה מ.