דלג לתוכן
שלום לכם!
אני אברך לשעבר כיום אני עובד עם 6 ילדים אציין שאני קובע עיתים לתורה אבל אני מרגיש בעצמי שהגעתי למה שרציתי בחיים מבחינת העבודה.
אבל לא מרגיש שיש לי שאיפה רוחנית לדוגמא לסיים את הש”ס או לקחת איזה משהו ולהיות בקיא בו.
אני לומד אבל אני מחפש לדעת איך אני מגיע לשאיפה כזו אני יותר מתחבר ללימוד של הלכה ופחות ללימוד גמרא איך אני מוציא את הכוחות אל הפועל.
תודה רבה
שלום לך, שואל יקר!
השאלה שלך הפליאה אותי. רוב השאלות באתר הן מנערים וצעירים שתוהים על החיים, או אנשים בוגרים שנתקלים בקשיים ומצוקות שונות.
אין הרבה שאלות שמגיעות מאנשים בוגרים ובעלי משפחות, מבוססים ובעלי מתכונת חיים יציבה, שלמרות זאת תרים ומבקשים את ה’.
לפני הכל – אני מוצא הערכה גדולה בליבי כלפיך.
נקודה נוספת חשובה, בשאלתך ‘שמעתי צליל’ של חוסר הערכה עצמית מספקת, בתחום העבודה. חשוב שתבין שעצם זה שאתה עובד ומפרנס את משפחתך, זו כבר עבודת ה’ חשובה, והופכת אותך ליהודי “סוג א'”.
לא שאלת על נקודה זו, ולכן לא אאריך בה, אך בקצרה כן ראוי להזכיר את דברי הגמרא “אשרי שומרי משפט עושה צדקה בכל עת – זה הזן בניו ובנותיו כשהן קטנים”, וכן דברי הרמב”ם “מעלה גדולה היא למי שהוא מתפרנס ממעשה ידיו, ומידת חסידים הראשונים היא; ובזה זוכה לכל כבוד וטובה שבעולם הזה, ולעולם הבא: שנאמר “יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ” (תהילים קכח, ב) – “אשריך” בעולם הזה, “וטוב לך” לעולם הבא שכולו טוב (הלכות תלמוד תורה, פרק ג, הלכה יא). ומקורו בגמרא (בברכות ח.) “ואמר רבי חייא בר אמי משמיה דעולא: גדול הנהנה מיגיע כפו יותר מירא שמים עיי”ש.
הגרי”ל הלוי אשלג מאריך בדברים בשם המקובלים, כי מטרת בריאת האדם בצורתו הנוכחית היא כדי שיוכל להשפיע על סביבתו, ואין תיקון גדול לאדם יותר מכך שהוא נשוי ומגדל את ילדיו, שבכך הוא עובד בכל עת להשפיע לאחרים ולא לקבל לעצמו (ראה בהקדמה לספר הזוהר לבעל הסולם).
אפשר להאריך עוד הרבה, אך הכל מוביל לכך כי אדם שמפרנס את בני ביתו הוא אדם נעלה, הראוי לשבחים רבים, רצוי למקום ולבריות.
לפיכך, עוד לפני שבכלל נגענו בסיפוק מלימוד או בכלל, חשוב שתדע שמה שאתה עושה – זה מעולה ממש! תמשיך עם זה :)
עכשיו בא נדבר קצת על סיפוק.
בעבודה, בלימוד ובחיים בכלל. איך בעצם נולד המוצר הנחשק הזה ששמו סיפוק?
התשובה היא מכיבוש הישגים.
כשלאדם יש מטרות, והוא משיג אותן, הוא חש מסופק. לדעתי זאת ההגדרה. אלא שמלבד הגדרת מטרות בחיינו, עלינו לבחון גם את הדרך אליהן ואת האמצעים להשגתן. הרחבתי על כך בתשובה אחרת, שכותרתה “אין לי כוח לחיות“. חושבני שהיא יכולה להחכים ולחדד קו מחשבה לרבים.
אלא… שבמירוץ החיים, לפעמים המטרה מיטשטשת, הדרך מתעמעמת והמיקום המדויק שלנו ביחס לשתי אלו לא ברור לנו.
לכן חשוב מדי פעם לעצור הכל, להתבונן בחיינו ולבחון את המטרות שלנו מחדש. בדרך כלל הן תישארנה אותו תדבר, אך התהליך הזה יחדד אותן יותר. במקרים מסוימים בעקבות חשיבה מחודשת הן תשתנינה לגמרי, או תפחתנה בחשיבותן, ומטרות אחרות תעלינה לראש סדר העדיפויות שלנו, ואולם גם תגרומנה לשינויים מהותיים בחיינו.
ולעתים כשאיננו עוצרים ועושים את החשבון הזה, נוצר תהליך של שחיקה בתת-מודע, אנו חשים בחוסר סיפוק מהותי, לעתים גם בחלישות ממש, בלי סיבה מוגדרת ובלי שאנו יודעים לשים את האצבע על הגורמים לכך.
לכן אני מציע שתבחן זאת, רצוי בשעה של שקט עם עצמך, ואפשר גם בשעת שיחה עם רעייתך או אדם קרוב שמתאים לשיחה כזו.
נקודה נוספת שראויה לציון כשדנים על חוסר סיפוק של אדם עובד, היא החברה. כל אדם זקוק לחברה, לחברים ולקשרי ידידות בלתי מחייבת יתר על המידה.
במקרים מסוימים הכולל, המשפחה או העבודה עונים על כך. אך במקרים רבים אחרים – הם לא. ואדם לא מוצא חברה של ממש (מהסוג שהיה לו בישיבה, לצורך העניין) במסגרת הלימודים, או העבודה שלו. החסר הזה לא בולט אצלנו כשאנו מבוגרים ורצים עם החיים, אך הוא קיים איפה שהוא. הוא דורש את הצורך שלו וחסר לנו.
על הצורך הזה לא תמיד יכולים לענות בני משפחה קרובים, או הרעייה (גם כששלום הבית הוא שופרא דשופרא), כי מדובר על חברות בלי מחייבת. חברות שמאפשרת יציאה סתמית ופטפוט קליל ומשחרר, בלי מחויבות או אכפתיות יתירה. זו נקודה דקה, מקווה שהובנתי. אם אינך מזדהה – יתכן שהצורך הזה אינו קיים בך, וזה בסדר גמור.
בשאלתך כבר הצגת פתרון, שבעצם די עונה על השאלה. ציינת שאתה קובע עתים לתורה, אך מתחבר יותר להלכה ולא לגמרא.
אינני יודע איזה סוג עתים לתורה קבעת, אך יתכן שגם בו אתה צריך לשנות משהו. אם כעת אתה לומד עם חברותא אחד, וכל שכן בטלפון, יתכן ונכון יותר יהיה להתחבר למסגרת לימודית כל שהיא, שיש בה קבוצה של משתתפים. מסגרת כזו, אם יהיו בה חברה ‘בעניין’ – אולי גם תענה גם על צורך בסיפוק חברתי שיתכן וקיים בך, כבכל אדם.
בכל מקרה עיקר שאלתך נגע לפן הפרקטי של קביעת העתים לתורה, וברוך השם אכשר דרי ויש כיום שפע מסגרות מכל הסוגים ובהספקים מרובים. אציג להלן כמה מהמוכרים, אך אם הם לא יספקו אותך – המשך לחפש סביבך וודאי תמצא.
אחות תורה – רשת כוללי ערב עם הווי ישיבתי וחם, שנועדה בדיוק עבור ציבור בני תורה אשר עובדים לפרנסתם אך רוצים לשמר את הההווי הישיבתי וה’הערלאכקייט’. כיום פרוסה הרשת בכל הארץ. להתרשמות נוספת כנס לאתר אחוות תורה. אני חושב שזה יכול להיות פתרון מעולה!
שיעורי דף היומי – אמנם ציינת שאתה מעדיף לימוד הלכה על גמרא, אך יתכן ששיעור חי ותוסס עם חבר’ה מוצלחים כן יוכל לעניין ולהחיות לך את הלימוד ותמצא בו סיפוק. בביהמ”ד קרוב לאזור מגורי מתקיים מדי יום שיעור דף היומי של קבוצת אנשי תקשורת ואנשי עסקים בכירים, ומשובב נפש לראות את הריתחא דאורייתא שמתעוררת ביניהם, עד שפעמים רבות הם יוצאים מבית המדרש תוך וויכוח סוער על פשט בגמרא. תוכל לראות כאן רשימה של שיעורי דף היומי בכל הארץ.
חברותון – אם לדעתך חברותא מוצלח יוכל לעזור לך בלימוד הספק הלכתי או כל הספק שתרצה, תוכל להיעזר במאגר חברותון, ולמצוא חברותא כלבבך ובנושא שאתה חפץ בכל נקודה בארץ כמעט. כתובת המייל שלהם היא: hevruton@gmail.com
לימודי דעת – מסגרת לימודית המאפשרת לימודי הלכה עד לרמה של מבחן ברבנות, בצורה עצמאית ובכוחות עצמך בלבד (או חברותא כמובן). תוכל לראות פרטים נוספים עליהם כאן.
מסגרות לימוד וירטואליות – האופציה הפחות מומלצת לדעתי במקרה שלך זה מסגרות שיעורים וירטואליות, שיכולות להחכים מאוד אך המחויבות להן פחות גבוהה ונדרשת משמעת עצמית חזקה כדי להתמיד בכך בשיטתיות. בין היתר תוכל למצוא ים של תוכן באתרים הידברות, קול הלשון וכו’, וכן באתרי ‘בוטיק’ כגון אתר לימוד וכדומה.
בקיצור, ב”ה לא חסר מסגרות, וככל שזה נוגע ליישום הפרקטי של למצוא שיעור – תוכל די בקלות למצוא שיעור תורה כלבבך.
אם אוכל לעזור בעוד משהו – אני תמיד כאן.
בהצלחה רבה!
ישראל כ.
יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:
