מאת:

התפרסם בתאריך:

10/04/2022

גיליתי שלאחותי יש סמארטפון! מה אני עושה עם זה?

שאלה מקטגוריה:

אני בחורה בת 19.5 יש לי אחות בכתה י' בתיכון בית יעקב רגיל.
כבר מתחילת הקורונה היא התחילה קצת לעשות בעיות ונכנסה רציני לכל הבלאגנים של גיל ההתבגרות. לפני יומיים גיליתי שהיא מחזיקה סמארטפון 🙁
ההורים שלי לא יודעים מזה. היא פשוט הולכת כביכול לישון מוקדם ומשתמשת בו מתחת לשמיכה. כמובן שאח"כ היא עיפה וקשה לה לקום בבוקר והיא ישנה צהריים וכו'.
אני לא יודעת מה לעשות עם זה, מצד אחד רק אני יודעת על זה כי אני איתה בחדר וקלטתי את זה ואני מרגישה שזה סוג של אחריות שלי עכשיו.
מצד שני אם אני אגיד להורים שלי אני מאמינה שיצעקו עליה ויקחו לה אותו והבנתי שזו לא דרך כ"כ טובה כי בדרך כלל הם מהר מאד משיגים פלא' חדש… מה גם שברגע שהיא רואה שיודעים את זה היא עלולה להתחיל להשתמש איתו בגלוי (?)
מצד שלישי, אולי כשהענין חדש והיא עוד לא מכורה אליו יש יותר מה לעשות?
(אני יודעת שזה די חדש כי אני קולטת אצלה דברים מהר)
כרגע המצב הוא שרק אני יודעת (אולי חברות?) והיא לא יודעת שאני יודעת.
אני בקשר סבבה איתה אבל אני לא רואה כ"כ איך יש לי לדבר איתה על זה ומה זה יועיל. לכן כרגע בחרתי בהתעלמות…
אבל אני חייבת תשובה דחוף!!!!! כי זה ממש מעצבן אותי ואני לא יודעת מה לעשות, אני לא רוצה לחשוב מה היא עושה עכשיו מתחת לשמיכה, למה היא מכניסה את עצמה ומה זה עלול לגרום לה הלאה.
תודה מראש.

תשובה:

שלום לך אחות אכפתית, את אכפתית, דואגת, ואפילו דואגת מאוד. את מבקשת עזרה עבור אחותך, ואני רוצה להציע עזרה דווקא לך. להציע לך כלים שיעזרו לך להתמודד עם המצב הנתון, או עם כל סיטואציה דומה אחרת. מהמעט שכתבת אני יכולה לחוש את התסכול שלך. את חוסר האונים שאת חווה מול אחותך. את החששות שלך לגבי האופן שהמצב עשוי להתפתח. את האחריות הגדולה שאת מרגישה שמוטלת עלייך. זה לא כייף כל זה. את מרגישה שאחותך מאתגרת אותך. מעמידה אותך בפני מורכבויות שלא ביקשת לעצמך. מאלצת אותך לקחת החלטות שאת לא רוצה לקחת. את מרגישה שהסיטואציה נכפתה עלייך ושבמצב הקיים את נדרשת לעשות מעשה ומהר. ברור לנו שאחותך משפיעה עלייך. שאת מרגישה אחראית לגורלה. שאת נושאת אותה על כתפייך. את כמעט מרגישה כמו אמא, כזו שחרדה לגורלה של ביתה. למה כמעט? כי בסוף אתן רק אחיות, וכאן טמון ההבדל הגדול. בשונה מיחסים של אמא ובת, את אינך אחראית כלל וכלל לגורלה של אחותך. איכפת לך מאחותך, את דואגת לה, אבל בסופו של יום, כל אחת מכן אחראית לגורלה שלה. הידיעה שאחותך (ולא מדובר על אחות קטנה שרצה לכביש) אחראית לגורלה, יכולה להפיג במעט את תחושת הלחץ והאחריות שאת חשה. ולמה רק מעט? כי אחיות זה אחיות, וככזאת את בטח מרגישה ערבה לגורלה. על מנת שתוכלי לסייע לאחותך, חשוב שתשכילי קודם כל לעזור לעצמך. עזרה שתוגש מתוך לחץ, בלבול וסערת רגשות עלולה לפגוע בשתיכן, וחבל. אז איך את עוזרת לעצמך? 1. תשחררי, תרפי, תנשמי עמוק ותשנני לעצמך ״זו לא אחריותי״ 2. זכרי שאחותך נתונה לחסותם של הורייך בלבד. 3. אין צעד נכון או לא נכון, כל צעד הוא נכון כל עוד את מונעת מהרצון להיטיב. 4. האופן שבו אחותך תתייחס לעזרה שתציעי, הוא החלטה שלה בלבד. אינך יכולה לשלוט בזה. היכולת להרפות ממה שלא בתחום האחריות שלנו, דורשת עבודה. קשה מאוד לשחרר, הרבה יותר משקשה לקחת. קשה להרפות יותר משקשה להחזיק. קל לנו יותר להחזיק קרוב, לשלוט ולנהל, מאשר לעמוד מהצד לקוות, להתפלל ולמסור את המפתחות למשהו אחר. כשתצליחי לשחרר תרגישי משוחררת יותר. נינוחה. שמחה. הכתפיים יהיו קלות יותר, הגוף רפוי, והראש פנוי יותר לתכנן צעדים בצורה מושכלת. בשאלתך מנית מספר אפשרויות פעולה בנוגע לאחותך. לכל אחת מהאפשרויות הצגת את המעלות ואת החסרונות. זו חשיבה נכונה ובוגרת. לכל דבר שאנחנו עושים עשוי להיות מחיר, לכן תמיד כדאי לבחור באפשרות עם המחיר הנמוך יותר. קשה לי להצביע על האפשרות הנכונה, כיוון שאני לא מכירה את התמונה השלמה. לכן אני רק יכולה לכוון אותך בעזרת שאלות שיעזרו לך לדייק את עצמך. האם אחותך אכן צריכה עזרה? האם היא מוכנה לשמוע בשלב זה? ממי היא מוכנה לשמוע? עם מי היא תהיה מוכנה לשתף פעולה? האם פעולות נחרצות יכולות להזיק? בנוסף, הייתי מציעה לך לפנות לאדם מבוגר שמכיר את אחותך ואת התמונה המלאה, שאיתו תוכלי ללבן את השאלות הנ״ל ולתכנן יחד את העזרה לאחותך. לסיום אני רוצה לאחל לך שתזכי להביא את עצמך לחירות אמיתית, על ידי שתצליחי להסיר מעלייך את העול שאינו שייך לך. תתפללי, תקווי ותחילי לגאולה הפרטית שלך, ושל אחותך. חג שמח, דבורה.

שתפו בפייסבוק, באימייל או הדפיסו

גם לך יש שאלה מציקה?

הגיע הזמן שיקשיבו לך!

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן