בס”ד

שלום יקירה,

תחילה אתנצל על התגובה המאוחרת, אבל את מלווה אותי מהיום הראשון שראיתי את הפנייה שלך,

הכאב, הבדידות והסבל בולט מכל מילה שכתבת,

אני משערת לעצמי, איך נראה סדר היום שלך, ותוהה מאיין הכוחות המדהימים שלך להמשיך ככה עוד יום ועוד יום,

את פשוט קורצת מחומר שורד, משימתי, מאמין ולוחם,

אני מכאן מוחאת לך כפיים על הכוחות הלא ייאמנו שיש בך להמשיך ולקיים בית עם ילדים, למרות שבחוויה שלך, את ממש בבדידות זוגית, הורית ותפקודית, לכל דבר ועניין.

כתבת שאין באמת פתרון, ושאת רוצה רק לשפוך את הלב.. לא פירטת בפנייתך האם יש כתובות נוספות שאת משתפת, חברה קרובה, משפחה או אולי שכנה?

אז תחילה אני מקווה שעצם הפנייה עשתה את ההקלה, ואני יכולה לשער שכן, ובאותה מידה לדעת, שלטווח הארוך, לא ממש.

תמיד לשתף יוצר הקלה, שחרור ממועקה פנימית של משא כבד על הנשמה, הרגשה שיש מי ששומע, ובאיזה שהוא מקום, עצם השיתוף עוזר לעשות סדר בראש, בלב, מול בליל הרגשות שמשתולל בתוכך, כך שלשיתוף יש אפקט חשוב מאוד אפילו, אך לצערנו, הוא לבדו לא פותר את הקושי, ההתמודדות, אלא רק מפנה מקום לנשיאת משא שוב ושוב.

ייתכן, שזה רצונך, כי כפי שציינת, את מאמינה שאין פתרון, ובמצב הזה, ללא שום שינוי, מבחינתך, כל שנותר לך, זה ללמוד לשתף, לאוורר את הנפש שלך וללמוד לחיות עם ה”גזרה” באופן יותר נסבל,

לעיתים, כמטפלת, אני מלמדת כלים להתמודד מול בשורות קשות, בלתי הפיכות ומאפשרת למטופלת לחיות לצד הכאב,

האם זאת הגזרה שלך גם?

האם, לעבר “לא צדיק” אין אפשרות תקומה? שינוי? צמיחה? התעלות?

כיהודים, אנו יודעים, מבינים ונושמים את המתנה היפה ביותר בעיני, שנתן לנו הקדוש ברוך הוא, שבראה עוד טרם בריאת העולם, הוא נתן לנו את התשובה.

אנו צריכים רק לבחור בה, ללמוד אותה ולעשות אותה, ולזכות להמשיך הלאה, כמי שהעבר בנה מדרגות המקרבות אותו לקדוש ברוך הוא, ומשם צועדים הלאה, לחיים שהם בעלי בחירה, מודעות והשלמה.

ההחלטה בידיים שלך,

אם תרצי לחולל שינוי, בעצמך, בזוגיות שלך, בדוגמא האישית שלך, אפשר גם לפנות לעזרה מקצועית, ואפשר לנסות לעבור תהליך פנימי, אישי, כי בהחלט יש מה לעשות, עם ההסתכלות שלך על שכר ועונש, עם הכוחות והאמונה לשנות, לראות אחרת, גם אם בן הזוג, לכאורה, נשאר כמו שהוא. כי יש חלקים התלויים בך, וישנם חלקים שאינם.

אולי כדי לעזור לך לבחון את האפשריות העומדות בפנייך, בחלק הזוגי, אפשר וכדאי להתבונן בריקוד הזוגי שלכם, בחלקים שלכם שמרכיבים את המערכת שלכם,

יקירה, ברגישותך הגבוהה ובתבונתך כתבת משפט בפנייה שלך שריגש אותי וחיזק את האמונה שלי בך כמי שמסוגלת להתבונן פנימה על החלקים שבך, שאולי יוצרים ותורמים לריחוק הגדול שלך מבן הזוג שלך.

אני כמובן מדברת על המשפט: “אני מבינה שזה בגלל שאני מראה שהוא לא שווה בעיני”

במערכת זוגית, הכלים השלובים, יוצרים תנועה, כל גירוי הוא תגובה, וכל תגובה היא גירוי, ולכן, המטרה היא לא לחפש אשמים, אלא לברר מה הדפוס של ההתנהגות שלך שלא מוכן לקבל את בן הזוג שלך, כמו מה הדפוס שלו, שלא מוכן להיות חלק בשותפות הזו, עליה הסכמתם במעמד החופה שלכם,

את מתארת בן זוג שלא מרגיש שווה, שמרגיש תחת מסגרת חונקת וביקורתית, ולא מוכן, בעצם ההתנהגות שלו, להתחבר למשימה המשותפת שלכם להקמת הבית יחד, בשותפות.

האם זה היה ככה מההתחלה? איך היה לכם בפגישות? מה גרם לך לבחור בו?

האם אדם שהיה ראוי בענייך להיות אב ילדייך ובן זוגך השתנה עד כדי כך? ואם הוא לא היה ראוי מלכתחילה, מה היו המניעים שבחרת בו לבעל בכל זאת?

איך הייתה השנה הראשונה? מה נקודת התפנית שאת חווית מולו?

האם את יודעת לומר, איך הוא חווה אותך? ומה הקושי שלו מולך?

האם האפשרות ללכת לטיפול זוגי לא קיים כי הוא אינו מעוניין? האם טוב לו? אני בספק.. ובכל זאת שניכם אינכם רואים מוצא ממקום כל כך כואב, למה?

את מסוגלת להמשיך את הריקוד הזוגי הזה עוד עשור יחד?

אני מניחה שחלק לא מבוטל מהשאלות שהעלתי, אינן קלות ו/או פשוטות על מנת לענות עליהן בקלות,

אם ענית מהר, תעשי חישוב מסלול מחדש, שכן על השאלות הללו צריך להעמיק להתבונן ולהיות חשופה, עד כאב, מול האמת הלא פשוטה, שאנו, שנינו מהווים חלק שווה במצב הזוגי שלנו.

אני מאחלת לך מעומק הלב,

שתמצאי את הכוחות להתבונן פנימה וגם לרצות לשנות,

האמונה היא היא הכח הדוחף לשינוי,

ואני אעיז ואומר ששינוי אינו אומר לקבל את בן הזוג על שלל מעשיו, בביטול של הרצונות והצרכים שלך,

זאת אמירה שחשוב שתאמר, כי כרגע, במקום שבו את נמצאת, לא מעט צרכים שלך אינם מגיעים לידי מימוש, אך המשך המצב בקיים, עם כל הכאב, עדיין משרת אותך באיזה אופן שהוא,

כמו שאת נלחמת על שימור המצב הקיים, תילחמי על עצמך,

מגיע לך לאהוב, להיות אהובה ולהקים דור המשך מאושר ובריא, בנפש ובגוף,

מאמינה בך,

שירה