בחורה יקרה מאוד!

תודה על שאלתך הנוגעת ללב, שאלה שפתחה לי צוהר לעולמך. אני מנסה להציץ דרך הצוהר ורואה בחורה שיש לה ניסיון במערכות יחסים המתנהלות באופן שונה משידוך, אך בכל זאת, את הקשר הרציני והמשמעותי להמשך חייה בחרה לקרב אל עצמה דרך שידוך. את לא שלמה עם החלטתך, ואולי לא הייתה זו החלטתך כי אם החלטתם של הורייך, אך בכל זאת הרשי לי להביע הערכה. לא מדובר במסכת קלה, לפגוש עשרות בחורים ולהרגיש שאפילו אחד מהם לא מתאים לרמתך ולציפיותייך, ושוב להמשיך, ושוב.

התייעצות היא אחד הדברים המעולים שביכולתך לעשות במצב של אי וודאות שחוזרת על עצמה. גרמת לי לחשוב עלייך לא מעט בימים האחרונים, ואולי ביחד נצליח לעשות מעט סדר בדברים.

שאלת מדוע יש צורך במערכת השידוכים, שאת מרגישה שהיא מסרבלת את התנהלותך ומחבלת ביכולתך למצוא שידוך. מבחינת התאמה לאחר הנישואין: לא נמצאו הבדלים משמעותיים ברמת שביעות הרצון זו מזה ולהיפך, בין זוגות שהכירו באופן עצמאי, ובין זוגות שהכירו על ידי מערכת שידוכים. אחת הסיבות היא כי אנחנו, כבני אנוש, נוטים לייפות תכונות שאינן מתאימות לנו, אותן מצאנו בבן הזוג לפני הנישואין, ולהעצים תכונות חיוביות שיש בו, במידה ואנו מעוניינים בקשר. אחרי הנישואין, מטבע הדברים, החיים שוחקים אותנו ומה שהיה נראה כקסום ומושך, או ‘בר הסתדרות’ ו’סביל’ הופך לזניח או בלתי נסבל, בהתאמה. כך שהמחשבה לפיה יש יותר סיכוי למצוא אושר ארוך טווח בהיכרות שלא על ידי שידוך – היא מוטעית. אינני יודעת מה הניסיון שחווית בשנתיים של זוגיות שאת מתארת, ולכן לא אוכל להציע לך לאשר או לשלול את הדברים בהתאם לניסיונך, רק להמליץ לך על פי ניסיון של אחרים ומחקרים בשטח.

אם אין הבדלים משמעותיים – מדוע בכל זאת להכיר בשידוך, אם הדרך הזו מתסכלת אותך?

-בואי נדבר מעט על אודות מהותו של השידוך:

כוחו הגדול של השידוך הוא בהפעלת ההיגיון קודם הפעלתה של המשיכה הרגשית. השידוך נותן לנו אפשרות לברר באופן רציונלי את ההתאמה, עוד קודם הפגישות – באמצעות שיחות עם אנשים מסביבתו של המועמד וליבון הצרכים שלנו בינינו לבין עצמנו או עם ייעוץ מסביבתנו . את מתנסחת בשאלתך בצורה של הבעת רגש (‘קשה לי להתחבר’, ‘לא מרגישה שאנו באותו תדר’), וזה נפלא, היכולת הזו לחפש רגש בפגישה, לדעת שאין כאן רשימת מכולת שאמורה להתמלא כי אם קשר ארוך שנים שכל כולו רצוף מחוות הדדיות של רגש. אולם, האם ניצלת עד תום את כוחו הגדול של השידוך לפני שפנית לאפיק הרגשי?

אולי כדאי לקחת צעד אחד אחורה, ולהציב מול עינייך, בלי קשר לבחור הנוכחי אותו את אמורה לפגוש, את הדברים שחשובים לך בבן הזוג העתידי שלך, את מה שהיית מצפה שיהיה בביתך, את רמתך הרוחנית את האופי שלך וההתמודדויות שהוא מזמן לך, ומה שעושה לך טוב.

זה יהיה בירור שייקח זמן, מן הסתם. התוצאה צריכה להיות מיקוד בדברים שחשובים לך ביותר בנישואין, סדרי העדיפויות שתצטרכי להפעיל כדי לייצר רשימה קטנה ואיכותית יזמנו לך התלבטויות, אך בסופו של דבר, לאורם תוכלי לבדוק את ההתאמה או אי ההתאמה. לא סתם ‘חוסר חיבור’ אלא מהיכן הוא נובע, האם מהנקודות שחשובות לך, שחסרות בבחור, ואז זה אכן ‘לא זה’.

לגבי הצעות השידוכים עצמן – האם את משקיעה בבירורים? חשוב שתקבלי את התמונה המלאה במקסימום, כדי שתוכלי לגשת לפגישה הראשונה בדרך שאינה מבחן, כי אם היכרות נעימה.

בבירורים נרחבים את יכולה לקבל מידע לגבי התאמה כללית של תנאי חיים, רמת השכלה ורמה רוחנית, זאת בנוסף לשאלות ספציפיות לגבי התנהגותו של הבחור בזמני לחץ, מידת הרגישות שלו לפגיעה בכבודו, מידת האופטימיות שלו. חשוב להצליב מידע בין מקורות אינפורמציה שונים כדי לקבל תמונה מדויקת ככל הניתן. כווני בשאלותייך לקבלת תשובות מפורטות ולא כלליות (בחור טוב, מהמם, הכול נפלא…).

את מספרת אומנם על עניין שהוא קושי בפני עצמו – המעורבות הנמוכה של ההורים ושל החברות בסיוע להתקדמות התהליכים, כך שיש לך באמת הרבה עבודה בעצמך בעניין הבירורים. (חוץ מלחץ של ההורים לראות אותך נשואה את בעצם לא מרגישה שם מקדמים אותך בעניין), אני יכולה לומר לך, במאמר די מוסגר שאולי יקל עלייך, שאת עשויה להרוויח מאי ההתערבות הזו. את תהיי ממוקדת, תדעי את אשר את מעוניינת בו, וכך גם תיטלי על כתפייך את האחריות לאושרך. בדיוק כפי שאת עושה עכשיו, כשאת פונה לשוחח על הסוגיה הזו. את לא בורחת אל הטלת האשמות אלא מחפשת פתרונות, ובחיי הנישואין, יש לנו לעיתים הזדמנויות להטיל אשמה ואחריות על כתפיים אחרות אם הן התערבו ודחפו, בעוד ההתנהלות הזו שלך מחשלת אותך אל הדבר שיותר מכל מבטיח אושר בחיי נישואין: העבודה שעושה האדם עם עצמו, בתוך המערכת.

נקודה שממש כואב לי לקרוא: סיפרת על אמון שנפגם בפגישות הראשונות, כשבחורים לא דייקו בפרטים שמסרו לך, ובדוגמה שביקשת לא לפרסם – התנהלות קצת גסה של בחור. לגבי פרטים של גובה וכו’ – אלו פרטים ששדכנים נוטים ‘להחליק’ בהם, מתוך מחשבה שההיכרות תאפיל על הלוקה בחסר. האם ייתכן כי כאן החוליה החסרה במידע?

אם את יודעת בבירור כי מדובר בבחור עצמו שלא דייק, טבעי הדבר כי תחושי קושי לתת אמון. למרות שגם כאן יש רצון טבעי ‘לייפות את המציאות’ שהרבה מאוד מאיתנו לוקים בה. אך ניכר מהאופן בו את מציגה את הדברים שאת שוחרת צדק, ודברים כאלו חורים לך ומכאיבים לך ביותר.

כמובן שלא כל הבחורים בשוק הנם לרמתך ומתאימים לך. יש בחורים שעשו מעשה טיפשי במידע לא נכון שמסרו או בהתנהגות לא נאותה. מאכזב להיפגש עם כאלו, אבל הם בוודאי לא הסך הכללי של הבחורים.

עם זאת, בשביל ליצור אווירה הבונה אמון, ייתכן שדווקא לאור מקרים אלו, שהקנו לך ניסיון עגום למדי ביצירת אמון, כדאי לך לשים לב לנקודה חשובה: הפגישה הראשונה. איך את מבחינתך מגיעה אליה?

הרב שמחה כהן כותב בספרו, בהתבססו על הדרכתו הנפלאה של הרב וולבה, כי אחרי הבירורים המקסימליים שערכנו לפני הפגישה הראשונה, יש לבוא אל הפגישה הראשונה לא על מנת להצליב פרטים ו’להמשיך לחקור’, כי אם על מנת לפוגג את המתח, ליצור אווירה נעימה, לדובב האחד את השני בנוגע לעיסוקי הפנאי, לימודים, משפחה וכו’, ורק בפגישות הבאות, לאחר שהתפוגג המתח, להרהר האם יש זהות באינפורמציה שנאספה לבין האופי שהציג הבחור בפועל. גם פריטי מידע חדשים שניתן לברר רק פנים אל פנים, מקומם בפגישות הבאות: סגנון שיח, האם מכבד או לא קשוב, התחפרות בעמדות או גמישות, ענייני השקפה עמוקים ביחס לשמירת מצוות.

את מתארת עשרות פגישות שכולן ‘פגישות ראשונות’. כשמה שמנע ממך להמשיך הוא חוסר חיבור. על פי ניסיונו של הרב שמחה כהן, אולי יש מקרים בהם כדאי לתת צ’אנס אחד נוסף לבחור, פעמים רבות בחורים מתנהגים כפי שהם מתנהגים כתוצאה ממתח וחשש, ובפגישות הבאות תוכלי להכירם יותר לעומק. ייתכן שנוצר כאן איזשהו ‘אפקט פיגמליון’ לפיו משהו בהתנהגות שלנו, אותה אנו מפנים כלפי מאן דהו שיוצר אצלנו חוויות חיוביות או שליליות ממבט ראשון, מושך את תגובתו של הפרטנר לכיוון שסימנו, ובעצם יוצר נבואה שמגשימה את עצמה. (דוגמה: אני מגיעה לפגישה במתח כי יש לי ניסיון עבר לא טוב עם בחורים, גם על הבחור הזה אני לא יודעת יותר מדי פרטים שמצליחים להרגיע אותי, ולכן אני משדרת משהו חשדני, הבחור ‘זורם עם השדר שלי’ כי הוא חש שלא בנוח, ומתנהג בטיפשות/גסות. אני שוב מאוכזבת עד דמעות כי נוכחתי לדעת בפעם המי יודע כמה שהפגישה הייתה לא לעניין.)

אני מאוד מקווה שככל שתגיעי מוכנה יותר מבחינת הבירור העצמי שלך: מי את, מה מעלותייך וחסרונותייך ומה חשוב לך בחיים, מבחינת הבירורים על אודות בן הזוג: מה בו עונה לצרכייך ומה נראה פחות מושלם, ותדעי כי הפגישה הראשונה מטרתה להשרות אווירה רגועה וליצור היכרות נעימה בלבד, תמצאי בעצמך יותר בהירות כדי להחליט האם הדברים ששמעת ושראית מצדיקים את ‘הורדת’ ההצעה או שאפשר להתקדם לשלב הבא ובהמשך לעמוד על עוד נתונים.

אל תזניחי את החשיבה על איך הרגשת בפגישות, אם היה לך טוב ומחובר או לא, זהו כלי חשוב מאוד שיש לך! אך שלבי איתו גם הכנה שכלית יותר שתקל עלייך בבחירה ותעשה לך סדר. בין פגישה לפגישה בררי עם עצמך שוב ושוב, בהתאם למה שכבר ידעת ולמה שהתחדש לך, ובהצלבה למה שחשוב לך.

כל אחד משלבי הבירור, הן לגבי עצמך והם לגבי בן הזוג הספציפי – יהיה קל וברור יותר אם ייעשה על גבי דף או מקלדת, וכך תוכלי לראות מול העיניים ניסוחים מסודרים. אולי כדאי, כמו בכל תחום, גם להתייעץ עם סמכות טיפולית אמינה, שיש לה ראייה רחבה יותר וכלים מקצועיים כדי לסייע בהכרת העצמי, בהבנה על מה ‘יושבים’ דברים שמקשים עלינו באופן מתמשך, ובנטרול הקושי לקבלת החלטות. אם תרצי המלצות תוכלי כמובן לפנות שוב ואנסה לסייע לך אי”ה בהפניה לכתובת מתאימה.

וחשוב מאוד, אל ‘תאכלי’ את עצמך על הכאב שלך, בבקשה! הוא הכי בסדר והכי מובן, בהתחשב בתהליך המתיש והמאכזב שאת מצויה בו, אך זכרי שהאור מחכה, בהיר וזורח, ובינתיים זה בסדר לכאוב כשיש אכזבה, זה יותר מבסדר לנסות להשתפר ולהתייעץ ברמה של פורקן רגשות או עם אישיות מקצועית, וזה הכי בסדר להמשיך לעשות לעצמך דברים שעושים לך טוב ושומרים על הבחורה המהממת שאת, בלי שום קשר לשידוכים.

בהערכה גדולה ובתפילה חמה,

בלימי

blimizo@gmail.com