יעקב היקר, שלום לך.
לקחתי לי כמה ימים להתבונן בפנייתך, לחוש את כאבך ולנסות 'להיכנס לנעליך' טרם אשיב.
קיצרת מאד בכתיבה, ובמקומות מסוימים הרגשתי שאולי חסרים לי פרטים כדי להבין את המצב בשלמותו, עשיתי השתדלות גדולה להתייחס לכל ההיבטים. מקווה שהדברים יהיו לך לתועלת.
אפתח בנקודה חשובה ממש: אתה חייב לטפוח לעצמך על השכם על עצם הפניה שלך לבקשת עצה, אולי אפילו יותר מזה. אתה צריך לומר לעצמך 'כל הכבוד יעקב' ולהתכוון לכך באמת. מניסיוני, לא מעט אנשים שנמצאים במצוקה חשים אבודים כי אין להם אל מי לפנות, או כי הם מרגישים שלא יובנו נכון, שילעגו להם, או גרוע מכך – שיסתכלו עליהם בביקורת ויחשבו עליהם מחשבות שליליות.
לעיתים, ההסתכלות שלנו על עצמנו בביקורת ובשיפוטיות, היא עצמה גורמת לנו להימנע מפניה לייעוץ או לעזרה, כיוון שאנחנו מאמינים שאנשים ישפטו אותנו לפחות כפי שאנחנו מרגישים ואולי אף יותר.
אז קודם כל, כפי שכתבתי, מגיעה לך הערכה על הפניה. ואתה מקבל אותה ממני, בתקווה שתקבל אותה גם מעצמך.
בנוגע לדברים שכתבת, אני אנסה קודם לכתוב הקדמה. מעין מבט עקרוני שעליו אני מתבסס בנוגע לשאלתך. ובחלק השני אני אנסה להציע כיוון חשיבה שמתרגם את הדברים לקשיים שתיארת.
אקדים ואומר מראש: אני לא חושב שניתן להגדיר, לכל הפחות על פי מה שכתבת, את המצב שלך כהתמכרות. ובכל זאת, חשוב לי להקדיש חלק נכבד מהתשובה שלי דווקא לנושא הזה. מקווה שבעוד כמה דקות, לאחר שתקרא, תבין למה.
—
המילה 'התמכרות' נפוצה מאד בשיח היומיומי. משתמשים בה כשמדברים על 'מכורים' לאלכוהול, סמים, סיגריות, הימורים, צפיה בסרטים לא צנועים ולעיתים אפילו בהקשר של אוכל. בנוסף, יש שימוש נפוץ במילה הזו גם בנוגע להתנהגויות כמו שימוש יתר בסמארטפון, משחקי מחשב, גלישה באינטרנט ועוד.
המילה התמכרות בהבנתה הבסיסית מתארת פעולה שהאדם עושה מתוך דחף, ומתוך הצורך בתחושת העונג או הסיפוק שהוא מקבל ממנה, גם אם הוא חש בו זמנית שהפעולה הזו מזיקה לו באופן כלשהו, או שהוא היה מאד רוצה לחדול ממנה.
ההגדרה המקצועית להתמכרות היא קצת יותר מורכבת, היא מדברת קודם כל על כך שהאדם מפתח תלות במושא ההתמכרות שלו, ובנוסף על כך שהשימוש או ההתנהגות מחריפים עם הזמן (לדוגמה, האדם צורך כמות קטנה יחסית של אלכוהול בהתחלה, ועם הזמן הוא צריך להגדיל את הכמות כדי להשיג את אותה החוויה שחש בעבר).
בעולם המקצועי יש גם חלוקה בין התמכרות לחומרים (שהיא בעצם התמכרות פיזיולוגית), לבין התמכרות התנהגותית (שהמרכיב שלה הוא יותר פסיכולוגי-נפשי).
אני מעתיק כאן קטע קצר מויקיפדיה:
אבחון של אדם הסובל מהתמכרות נקבע על פי שבעה קריטריונים. אם הנבדק עומד בשלושה מתוכם, הוא מוגדר כ"אדם מכור":
1. האדם המכור מפתח סבילות לחומר ועם הזמן עליו לצרוך יותר חומר על מנת לחוש בהשפעותיו.
2. ההתמכרות מלווה בכאבים פיזיים ותגובות נפשיות קשות.
3. המכור רוצה לשלוט בצריכתו את החומר או בביצועו אך אינו מצליח.
4. המכור מתכנן כמות מסוימת של חומר אך נוטל יותר.
5. המכור משקיע חלק ניכר בזמנו בצריכת החומר.
6. ניכרת פגיעה בתפקודים חברתיים, כלכליים ומשפחתיים.
7. המכור יודע כי החומר עלול להזיק לו בתחומים רבים בחיים, אך עדיין ממשיך להשתמש בכפייתיות.
אפשר כמובן להאריך מאד כשעוסקים בהגדרות, ובהשלכות שלהן. אפשר גם לדבר על הסיבות, הגורמים, המנגנונים הגופניים והנפשיים וההשפעה שלהם, ההשפעות על הסביבה ועוד.
אבל אני דווקא רוצה להציג גישה קצת שונה מהמקובל, שמתבססת בעיקר על המחקר והרעיונות של פסיכיאטר יהודי מאד מפורסם מארה"ב בשם גאבור מאטה שנחשב למומחה עולמי בתחום ההתמכרויות.
אחלק את הדברים לכמה נקודות:
א. במידה מסוימת, נוכל לומר שרוב בני האדם סובלים מהתמכרות כלשהי בחייהם, או לכל הפחות מתחככים בה. כלומר, כמעט לכל אדם יש תחום כלשהו בחיים שאיתו הוא מתמודד, שכשהוא מגיע אל התחום הזה הוא חש במידה מסוימת חוסר שליטה ואולי אפילו רמה כלשהי של תלות. הוא מציין מגוון מאד רחב של תחומים שבהם זה יכול להתבטא כמו למשל: עבודה, אוכל (באופן כללי, או מאכלים מסוימים), ספורט, גלישה באינטרנט ועוד.
ב. בחלק מהגישות מתייחסים אל התמכרות כסוג של מחלה. וממילא, כשיש מחלה מנסים לרפא אותה דרך טיפול באופן שהמחלה מופיעה. לדוגמה: סרטן – כימותרפיה והקרנות, זיהום- אנטיביוטיקה וכו'.
הגישה שאני מציע, מתייחסת להתמכרות כמנגנון נפשי שלנו להתמודדות עם משהו פנימי ועמוק יותר בנפש. המושג 'מנגנון נפשי' מתייחס לתנועות נפשיות שמתחוללות בתוכנו באופן בלתי מודע, במטרה להגן עלינו מפני התמודדות עם דברים שאין ביכולתנו לעמוד בהם. הקב"ה טבע בנו מערכות הגנה משוכללות ומורכבות ביותר, חלקן בגוף וחלקן בנפש בכדי שנוכל לחיות באיזון יחסי, בכל רגע נתון בהתאם למצבנו. וההתמכרות היא בעצם מנגנון שהנפש מפעילה בכדי להימנע מהתמודדות עם כאב כלשהו, שמקנן בתוכנו ואין לנו כלים להתמודד איתו כרגע.
לפי זה, ההתמכרות היא בעצם כמו סימפטום של מחלה. כאשר מטפלים בסימפטום, ולא במחלה עצמה, המחלה לא נעלמת ולעיתים אפילו מחריפה. (לדוגמה, כאב שיניים. אם אדם ייקח כל הזמן כדורים לשכך את הכאב, יקום בוקר אחד ויגלה שהחיידקים שבהתחלה עשו חור קטן בשן שהיה יכול להיפתר ע"י טיפול טוב וסתימה, עכשיו הרקיבו את כל השן, וצריך עקירה). וכדי להתמודד עם התמכרות, או תלות כלשהי, צריך לטפל במקור הבעיה.
ג. בחלק מהגישות הפופולריות נהוג להסתכל על התמכרות כבעיה שלא באמת ניתן להיפטר ממנה. הן אפילו מגדירות אדם שעבר תהליך של גמילה והתנקות כ'מכור נקי'.
על פי הגישה שאני מציג כאן, זו טעות של ממש. אם האדם עבר בתוך תהליך הפרידה מההתמכרות, גם תהליך כלשהו שהשפיע על הנפש שלו באופן חיובי ויצר אצלו חוסן ויכולת התמודדות , ההתמכרות תעלם כי השורש של הבעיה נעלם. (ואז תיוג של האדם כ'מכור נקי', רק מוריד אותו וגורם לו לתחושה של חוסר מסוגלות. מעין 'אזיק אלקטרוני' שהוא נאלץ להסתובב איתו באופן קבוע. מה שיכול גם לגרום ל'נבואה המגשימה את עצמה').
ואם הוא לא עבר תהליך כזה, אז הכל נעשה בצורה חיצונית. ואת הצורך שההתמכרות מילאה קודם, תמלא עכשיו התמכרות אחרת.
לעומת זאת הגישה שאני מציג כאן תטען, שטיפול טוב ומתאים בשורש הבעיה, יחד עם ליווי מקצועי, יכול בד"כ לגרום למכור להתנקות מההתמכרות, עד שיחזור להיות כאחד האדם. (למעט במקרים של סמים קשים ממש, שם ישנה בעיה שהחומר נקשר למערכות הגוף וצריך ליווי מקצועי בכדי לנקות את המערכות. במקביל לטיפול בחלק הנפשי).
—
עכשיו, אני חוזר לדברים שכתבת. אני מציע לך כאן כמה כיווני מחשבה, תבחר לך מתוכם את הדברים שאתה מתחבר אליהם.
🔸קודם כל, ולפני הכל: כדאי וראוי שלכל אדם בעולם יהיה לפחות מישהו אחד שיוכל לפנות אליו בשעת מצוקה. (כמובן, חוץ מהקב"ה. תפילה ודיבור עם ה' יש בהם גם כח סגולי ואפילו כח פיזי- נפשי, כדי לרפא. ובכל זאת, מעבר לכך:) זה יכול להיות אח, אחות, אבא, אמא, בן משפחה כלשהו מהמעגל הקרוב או הרחוק, חבר טוב, רב, או סתם אדם חכם כלשהו שיצא לך להכיר במהלך החיים ואתה מרגיש שתוכל לפתוח בפניו את סגור הלב. מישהו לא שיפוטי, שידע קודם כל להקשיב, להבין ולעודד. ואם אותו אדם יוכל מדי פעם גם לתת עצה טובה, אז בכלל.
הדבר הזה כל כך חשוב, שכדאי להשקיע בו.
🔸דבר נוסף, הרבה פעמים אנחנו כל כך עסוקים במה אנחנו מרגישים, ובאיך אנחנו מרגישים, עד שאנחנו שוכחים שהאנשים סביבנו שקרובים אלינו ואוהבים אותנו יכולים לסייע. לא בהכרח בהקשבה ועצה טובה, אלו ודאי יכולים לעזור. אני מדבר אפילו לפני זה: לפעמים מספיק שנגיד 'אני מרגיש כרגע עצוב/ מפוחד/ מודאג' בני אדם שאכפת להם מאיתנו בד"כ יביעו אמפתיה, וינסו להקל עלינו קצת. ואין לשער עד כמה תחושה של תמיכה יכולה לחמם לנו את הלב, ולהרים לנו את מצב הרוח. 'למישהו אכפת ממני, אני לא לבד בזה'.
לשתף את מה שעל ליבנו זה יכול להיות מורכב, אבל לבקש תמיכה, או אפילו חיבוק, יכול להיות קצת יותר קל. ואור קטן בקצה המנהרה, כשמרגישים חשוך.
🔸עוד משהו: כאשר אנחנו מוצפים בתחושות קשות, בפחד, או בחרדה, אנחנו נוטים לשכוח מעצמנו בהיבט הפיזי של הצרכים הגופניים. שינה, אוכל, שתיה, היגיינה אישית, אור שמש, ספורט ועוד.
עכשיו, כל אלו הם צרכים שגם לאדם מן השורה הם חיוניים ממש לקיום נורמלי ובריא. אדם שלא מקפיד על תחזוקה קבועה לצרכיו הבסיסיים, עלול לחוות דיכאון, עצבנות, חוסר מנוחה ועוד תופעות לא נעימות. אם המצב יהיה כזה לאורך זמן, כמו המשל של קודם עם החור בשן, הוא עלול פתאום להרגיש שחייו יוצאים מאיזון.
כאשר חיינו יוצאים מאיזון מאיזון בתקופות מסוימות, הצעד הבסיסי ביותר שעלינו לעשות כדי להתחיל לשוב למסלול ולאיזון הנכון, הוא הקפדה על הצרכים הבסיסיים.
לאכול מסודר, לוודא שהאוכל שלנו טעים, משביע ומזין (כמובן, עדיף להקפיד גם על בריא לפחות בחלק מהארוחות), להקפיד על שתיית מים, על מקלחת חמה לפני השינה, לוודא שנוח ונעים לנו בבגדים שאנחנו לובשים, במיטה שאנחנו ישנים בה ובכלל. (טיפ: לדאוג אפילו לריח טוב בבגדים, במצעים, ובחדר השינה). לנסות לעשות קצת פעילות גופנית, זה גם מעניק אנרגיה וגם משחרר חומרים במוח שאחראיים על מנגנון העונג. ובכלל, לחשוב לפחות כמה פעמים במהלך היום 'איך אני מרגיש? מה יכול לגרום לי עכשיו להרגיש קצת יותר טוב?' (כמובן, התשובה הנכונה צריכה להיות משהו חיובי. ולא משהו שיגרום לי עכשיו אולי להרגיש טוב, אבל אח"כ לנקיפות מצפון).
מעבר לכך שהפעולות שהזכרתי, מרגיעות את הגוף ונותנות תחושה נפשית של איזון, אנחנו מרוויחים תחושה נוספת שהיא חשובה לא פחות: 'אני דואג לעצמי, אני לא מוזנח'. יש לכך ערך עצום, וזה כשלעצמו יכול לחולל שינוי של ממש.
(במאמר המוסגר, ובהמשך למה שכתבתי. אם יש לך דרך ללמוד קצת על מיינדפולנס ו/או מדיטציה, ולתרגל קצת, זוהי דרך נפלאה גם להרגיע לחצים וחרדות, גם להבין יותר טוב מה אני מרגיש, וגם להבין טוב יותר כיצד לפעול באופן שיגרום לי להרגיש טוב יותר)
🔸ולסיום: המתנה הכי טובה שאדם יכול להעניק לעצמו, היא ללכת לטיפול.
אני יודע שבעבר המילה הזו גרמה ללא מעט אנשים תחושות לא טובות, היו שראו בטיפול משהו כזה ששייך רק לאנשים עם בעיות. אני גם מכיר כיום אנשים שעדיין חשים כך ברמות שונות. אבל האמת היא שאין דבר רחוק מזה. טיפול הוא מתנה של ממש. הוא מומלץ כמובן, לאנשים שיש להם בעיות (בינינו, למי אין?), אבל לא פחות מכך הוא מומלץ לאנשים שמרגישים צורך לשדרג את איכות החיים שלהם. הרי אם אדם קונה רכב חדש, ברור לו שאחת לתקופה, הוא מכניס את הרכב לטיפול במוסך. גם כדי להחליף חלקים שנשחקו וכדו' וגם כדי לוודא שהרכב יישאר כמה שאפשר במצבו הטוב. שיתפקד כמו שצריך.
אז על אחת כמה וכמה, הנפש שלנו, שהיא דבר עדין, ואין לנו יקר יותר ממנה. טיפול לתחזוקה שוטפת, יעשה לה טוב. וגם תחושה של 'אני דואג לעצמי, אני שם את איכות החיים שלי במרכז כי זה חשוב'…
כולי תקווה ותפילה, שמשהו מהדברים שכתבתי אכן יהיה לך לתועלת.
אם תרצה שארחיב על משהו, לשאול או להעיר על הדברים, אני זמין במייל.
בברכה, אהרן
דלג לתוכן
