The Butterfly Button
איך לחרד את הבית

שאלה מקטגוריה:

שלום וברכה,
בעלי ואני התחתנו לפני 10 שנים כדתיים ועם השנים התחלתי להרגיש כמיהה להתחרד. אני מזדהה עם הערכים החרדים וצורת החיים הזו מאד מושכת אותי.
בעלי כיום עובד, וקובע עיתים לתורה, וחלום חיי כי הוא יעזוב את העבודה וילך ללמוד בכולל. שיהא זה בית של תורה, כשאני מדברת איתו על כך שאני לא יכולה לסבול את העובדה שבנותינו לא יתחנכו בסמינרים אלא באולפנות ובנינו לא יכנסו לחיידר הוא מתנגד בכל תוקף. קשה לו עם המגזר הזה כי הוא מכיר אנשים חרדים שלא היו אנשים טובים , ובכלל זה לא מעניין אותו, הוא נולד כדתי וככה הוא רוצה להמשיך את חייו.

בנוסף אני יודעת שההנהגה צריכה להיות נתונה ביד הבעל "והוא ימשול בך" ו"אישה כשרה עושה רצון בעלה" כך שעצם ההשתלטות שלי וניסיון להשליט חוק בבית סותר את התפיסה שאישה לא אמורה למשול בבית.

בקיצור ולעניין, הייתי שמחה שתנחו אותי בכמה מישורים- ראשית איך לגרום לו לרצות להיות חרדי ושזה יבוא ממנו? שפתאום בוקר אחד הוא יקום וילך לכוילל וירשום את הילדים למסגרות חרדיות וכן הלאה. ואני שואלת חוץ מתפילות על זה שאת זה אני מיישמת כמה שאני יכולה!
ושנית, איך בכל זאת להיות אישה נוחה יותר, פחות דעתנית? איך לקיים את הציווי אישה כשרה אשמח לטיפים..
בעוונותיי אני כבר רואה זוגות חרדים ומקנאה בהם ששניהם באותו קו ואפילו חולמת על איך בעלי גם כן לבוש כובע וחליפה, לומד בכולל, איך אנחנו מגדלים דור של חרדים מחתנים את הילדים בשידוכים, שכונת מגורים…הכל!
אשמח לטיפים והכוונה
בתודה ענקית

תשובה:

שלום לך אישה יקרה,

לפני שניכנס לשאלתך, גילוי נאות: אני חרדית מבית, מבני ברק, מלב החרדיות החרדית. מהמקום הזה אני שואלת רגע לפני שנצלול למציאות האישית שלך: מהו חרדי?

סגנון לבוש. מקום מגורים. צורת דיבור. הכשרים. סמינרים. חומרות.

כל אלה אינם מגדירים חרדי. הם אולי סממנים חיצוניים שמתייגים, אך בינם לבין תוכן פנימי לא תמיד יש קשר. בעיניי אדם חרדי הוא זה שעונה על ההגדרה "שמעו דבר ה', החרדים אל דברו".

אדם שאיכפת לו מרצון ה' והוא מכוון את צעדיו בהתאם לכך – הוא חרדי אמיתי, ולא משנה מה צבע החולצה שלו, ואם לרגליו סנדלים תנכיות ולראשו כיפה סרוגה.

בעודי כותבת אלייך מילים אלה אני נעצרת ושואלת את עצמי: האם אני חרדית? וזו לא שאלה של מגזר אלא שאלה של חיים: האם היום אני חרדית? האם אתמול הייתי חרדית?

הפנייה שלך גרמה לי לחוש שאנחנו באותה סירה. את כותבת כאישה שרוצה לחיות כמה שיותר קרוב לערך האמיתי של עשיית רצון ה'.

הרצון הקדוש הזה שלך עורר בי הרבה הערכה. אבל כמו בהרבה רצונות קדושים, ייתכן שגם כאן מתערבים להם גם חלקים אחרים. למשל המחשבה שאנחנו יכולים להפעיל ולשנות מישהו אחר, קרוב מאוד, אבל בעל בחירה חופשית בפני עצמו.

אני מבינה את הרצון שלך לחבור לאנשים שדומים לך בהשקפותיהם. השתייכות היא צורך נפשי בסיסי. נראה שכרגע זה לא עושה טוב לזוגיות שלך, והשאלה יכולה להיות: איך משכנעים את בעלי? או: ……….

אני משאירה מקום ריק כי אולי יש כאן עוד אופציה. הרי לא לשווא ולא בטעות הקדוש ברוך הוא שתל אתכם בקרקע שבה גדלתם, ולא במקרה אתם נבחרתם לגדול בסביבה דתית ולא בקהילה חרדית.

זה לא אומר שאתם צריכים כל החיים להישאר במקום, אבל זה אומר שלפני הכל צריך לכבד את נקודת המוצא שנבחרה עבורכם.

כאישה חרדית, השאלה 'מה ה' רוצה ממני' יכולה להוביל אותך לרצות לחולל (ועדיף מיד עכשיו!) מהפך במשפחה, אך יכולה באותה מידה להוביל לקבלה בשמחה של המצב.

מה נכון? רק את יודעת. וייתכן שמה שנכון היום לא יהיה נכון מחר. מהמכתב שלך נראה שהניסיון לדחוף לכיוון חרדי לא מסתדר עם אחד הערכים החרדיים ביותר – שלום ושכינה בבית יהודית.

מה שאני מנסה לומר הוא שהמטרה עצמה – להיות חרדית ולהקים בית חרדי – היא ממש בהישג ידך.

לא בשמים ולא מעבר לים אלא בפיך ובלבבך. בשאלה הבלתי פוסקת מה ה' רוצה ממני.

מעבר לכך, השאיפה להשתייך לחברה ולקהילה חרדית, כולל מוסדות לימוד וסגנון חיים היא מובנת מאוד אך משנית בחשיבותה. אם תחשבי שזה רצון ה' ממך כרגע – תמצאי במשך הזמן דרכים עדינות ורכות כדי להגשים אותה, מבלי שזה יבוא על חשבון ערכים אחרים שקשורים לרצון ה', למשל אהבה וכבוד לבן זוגך.

ואם תחליטי שכרגע זה לא רצון ה', תגלי שכיום יש בחברה הדתית מסגרות חרדות לדבר ה' ויראות שמים.

לגבי השאלות הפרקטיות שלך: צר לי יקרה, אין שום דרך לגרום לבעלך להשתנות, ואין שום צורך בכך.

הקב"ה לא הטיל עלייך את המשימה לשנות מישהו אחר אז אל תקחי אותה על כתפייך, זה עול כבד ומיותר.

הסיכוי היחידי שבעלך ישנה את עמדותיו באיזשהו שלב בחיים מותנה בכך שתרפי ממנו ותתמקדי בעצמך.

בלהיות מקבלת את רצון ה' ואת בן הזוג שהוא שלח לך, בלהיות פנימית ומדויקת, בקיצור – חרדית באמת.

שאיפות זה דבר נפלא, בתנאי שהן מכוונות לעצמנו.

שאיפה שקשורה לאחרים? אין דבר כזה. זוהי ציפייה, דרישה ושתלטנות, שסופן עוגמת נפש ואכזבה.

בעניין הזה באמת אין טיפים כי זו כל עבודת החיים שלנו, יום יום: לאהוב את ה', ומתוך כך לאהוב את האנשים שהוא הביא לחיינו, לאהוב את המציאויות שהוא מתגלה אלינו דרכן, לאהוב את עצמנו במקום שהננו.

אולי יעזור לך אם תחברי לאנשים שמתחברים לשאיפות שלך. זה יכול להיות בשיעור, במפגש בגינה או בשיחת נפש עם חברה קרובה. על כך נאמר: "אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו, ויקשב ה' וישמע".

מאחלת לך שתזכי לבנות את המשפחה שה' נתן לך בתבונה ובעדינות, ולהגשים השאיפה להיות חרדית אמיתית ופנימית.

ברוריה

[email protected]

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

תשובה חרדית לאדמו"ר מסאטמר
אני חוזר בתשובה בשנים האחרונות ברוך השם יתברך, ובתקופה האחרונה אני לומד את ליקוטי ויואל משה. הטיעונים שהאדמו"ר הגאון מעלה נראים חזקים ושלמים, וכאשר פניתי למרשתת לחפש תשובות, מצאתי דברים שרחוקים היו מלהשביע את דעתי. מסיבות ברורות, איני מחפש תשובה ציונית. יש לציין כי ניסיתי, אך אלו לא רציניות, לעניות...
השתייכות מגזרית לחרדי או לדתי לאומי
אני בחור ישיבה, ומתלבט לגבי ההחלטה שלי בנושא ההשתייכות המגזרית, האם עשיתי נכון. אשמח לעצה ממי שמכיר את שני הצדדים או שעשה תהליך של שינוי. גדלתי במשפחה דת"ל ולמדתי בישיבות דת"ל רציניות, ובגיל 26 עברתי לישיבה חרדית, כבר 7 שנים עכשיו. עברתי בעיקר בגלל שהתפעלתי מהמסירות לתורה של הציבור החרדי,...
אני לא אוהבת את ההשתייכות למגזר החרדי אבל גם לא לציבור אחר
גדלתי בבית חרדי לגמרי אך פתוח יחסית. אף פעם לא אהבתי במיוחד את ההשתייכות למגזר החרדי, למרות שהחיבור שלי לדת עצמה סביר (לא מאמינה ב-100% אבל בהחלט רוצה לשמור אורח חיים דתי, בעיקר מתוך אהבה והוקרה למסורת). אנסה לפרט את הדברים העיקריים שהפריעו לי (אולי לא תסכימו איתי שאלו בעיות...
האם בימי מלחמה אין מקום לחיזוק ותוספת לימוד בישיבות ובכוללים מתוך העקרון של תורה 'מגנא ומצלא'?
המסורת הליטאית רואה בלימוד התורה את התרומה הרוחנית העליונה לעם ישראל – "מגנא ומצלא". לימוד התורה נתפס לא רק כעיסוק אישי, אלא כשליחות למען העם, ובפרט בשעות משבר וסכנה. תפיסה זו משמשת כהצדקה לפטור משירות צבאי, מתוך האמונה שתלמידי הישיבות והאברכים מגִנים על העם בכוח התורה. אבל בימים אלה, כשעם...
מתוסכל מהתנהלות הציבור החרדי בזמן המלחמה
השאלה שלי עלתה, כמו אצל רבים, לאחר שמחת תורה: האם הרבנים עיוורים לכך שהם שונאים כל כך את הצבא? כששמעתי על ישיבת החשמונאים—כל כך שמחתי. אבל כששמעתי את הביקורת חשתי צמרמורת. הרהורים החלו לצוף, האם החברה החרדית אינה מונחית על פי ההלכה, אלא פועלת כמפלגת כוח? התחלתי לזהות נקודות רבות...
מה אני אמורה להגיב על הטענות נגד החרדים?
מה אני אמורה כחרדית ליטאית טובה , ירא"ש, רצינית, משתדלת, רוצה להקים בית של תורה יכולה להגיב כשאני רואה סירטונים של איש תקשורת שמאשים את החרדים בסחיטת כספים,בהאשמה חמורה בנושא הגיוס בכך שהם לוקחים תקציבים אבל לא מתגייסים, התבלבלתי ביותר. וברור שלי שאני נשארת חרדית ושזה לא אמור להזיז או...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן