The Butterfly Button
איך לחרד את הבית

שאלה מקטגוריה:

שלום וברכה,
בעלי ואני התחתנו לפני 10 שנים כדתיים ועם השנים התחלתי להרגיש כמיהה להתחרד. אני מזדהה עם הערכים החרדים וצורת החיים הזו מאד מושכת אותי.
בעלי כיום עובד, וקובע עיתים לתורה, וחלום חיי כי הוא יעזוב את העבודה וילך ללמוד בכולל. שיהא זה בית של תורה, כשאני מדברת איתו על כך שאני לא יכולה לסבול את העובדה שבנותינו לא יתחנכו בסמינרים אלא באולפנות ובנינו לא יכנסו לחיידר הוא מתנגד בכל תוקף. קשה לו עם המגזר הזה כי הוא מכיר אנשים חרדים שלא היו אנשים טובים , ובכלל זה לא מעניין אותו, הוא נולד כדתי וככה הוא רוצה להמשיך את חייו.

בנוסף אני יודעת שההנהגה צריכה להיות נתונה ביד הבעל “והוא ימשול בך” ו”אישה כשרה עושה רצון בעלה” כך שעצם ההשתלטות שלי וניסיון להשליט חוק בבית סותר את התפיסה שאישה לא אמורה למשול בבית.

בקיצור ולעניין, הייתי שמחה שתנחו אותי בכמה מישורים- ראשית איך לגרום לו לרצות להיות חרדי ושזה יבוא ממנו? שפתאום בוקר אחד הוא יקום וילך לכוילל וירשום את הילדים למסגרות חרדיות וכן הלאה. ואני שואלת חוץ מתפילות על זה שאת זה אני מיישמת כמה שאני יכולה!
ושנית, איך בכל זאת להיות אישה נוחה יותר, פחות דעתנית? איך לקיים את הציווי אישה כשרה אשמח לטיפים..
בעוונותיי אני כבר רואה זוגות חרדים ומקנאה בהם ששניהם באותו קו ואפילו חולמת על איך בעלי גם כן לבוש כובע וחליפה, לומד בכולל, איך אנחנו מגדלים דור של חרדים מחתנים את הילדים בשידוכים, שכונת מגורים…הכל!
אשמח לטיפים והכוונה
בתודה ענקית

תשובה:

שלום לך אישה יקרה,

לפני שניכנס לשאלתך, גילוי נאות: אני חרדית מבית, מבני ברק, מלב החרדיות החרדית. מהמקום הזה אני שואלת רגע לפני שנצלול למציאות האישית שלך: מהו חרדי?

סגנון לבוש. מקום מגורים. צורת דיבור. הכשרים. סמינרים. חומרות.

כל אלה אינם מגדירים חרדי. הם אולי סממנים חיצוניים שמתייגים, אך בינם לבין תוכן פנימי לא תמיד יש קשר. בעיניי אדם חרדי הוא זה שעונה על ההגדרה “שמעו דבר ה’, החרדים אל דברו”.

אדם שאיכפת לו מרצון ה’ והוא מכוון את צעדיו בהתאם לכך – הוא חרדי אמיתי, ולא משנה מה צבע החולצה שלו, ואם לרגליו סנדלים תנכיות ולראשו כיפה סרוגה.

בעודי כותבת אלייך מילים אלה אני נעצרת ושואלת את עצמי: האם אני חרדית? וזו לא שאלה של מגזר אלא שאלה של חיים: האם היום אני חרדית? האם אתמול הייתי חרדית?

הפנייה שלך גרמה לי לחוש שאנחנו באותה סירה. את כותבת כאישה שרוצה לחיות כמה שיותר קרוב לערך האמיתי של עשיית רצון ה’.

הרצון הקדוש הזה שלך עורר בי הרבה הערכה. אבל כמו בהרבה רצונות קדושים, ייתכן שגם כאן מתערבים להם גם חלקים אחרים. למשל המחשבה שאנחנו יכולים להפעיל ולשנות מישהו אחר, קרוב מאוד, אבל בעל בחירה חופשית בפני עצמו.

אני מבינה את הרצון שלך לחבור לאנשים שדומים לך בהשקפותיהם. השתייכות היא צורך נפשי בסיסי. נראה שכרגע זה לא עושה טוב לזוגיות שלך, והשאלה יכולה להיות: איך משכנעים את בעלי? או: ……….

אני משאירה מקום ריק כי אולי יש כאן עוד אופציה. הרי לא לשווא ולא בטעות הקדוש ברוך הוא שתל אתכם בקרקע שבה גדלתם, ולא במקרה אתם נבחרתם לגדול בסביבה דתית ולא בקהילה חרדית.

זה לא אומר שאתם צריכים כל החיים להישאר במקום, אבל זה אומר שלפני הכל צריך לכבד את נקודת המוצא שנבחרה עבורכם.

כאישה חרדית, השאלה ‘מה ה’ רוצה ממני’ יכולה להוביל אותך לרצות לחולל (ועדיף מיד עכשיו!) מהפך במשפחה, אך יכולה באותה מידה להוביל לקבלה בשמחה של המצב.

מה נכון? רק את יודעת. וייתכן שמה שנכון היום לא יהיה נכון מחר. מהמכתב שלך נראה שהניסיון לדחוף לכיוון חרדי לא מסתדר עם אחד הערכים החרדיים ביותר – שלום ושכינה בבית יהודית.

מה שאני מנסה לומר הוא שהמטרה עצמה – להיות חרדית ולהקים בית חרדי – היא ממש בהישג ידך.

לא בשמים ולא מעבר לים אלא בפיך ובלבבך. בשאלה הבלתי פוסקת מה ה’ רוצה ממני.

מעבר לכך, השאיפה להשתייך לחברה ולקהילה חרדית, כולל מוסדות לימוד וסגנון חיים היא מובנת מאוד אך משנית בחשיבותה. אם תחשבי שזה רצון ה’ ממך כרגע – תמצאי במשך הזמן דרכים עדינות ורכות כדי להגשים אותה, מבלי שזה יבוא על חשבון ערכים אחרים שקשורים לרצון ה’, למשל אהבה וכבוד לבן זוגך.

ואם תחליטי שכרגע זה לא רצון ה’, תגלי שכיום יש בחברה הדתית מסגרות חרדות לדבר ה’ ויראות שמים.

לגבי השאלות הפרקטיות שלך: צר לי יקרה, אין שום דרך לגרום לבעלך להשתנות, ואין שום צורך בכך.

הקב”ה לא הטיל עלייך את המשימה לשנות מישהו אחר אז אל תקחי אותה על כתפייך, זה עול כבד ומיותר.

הסיכוי היחידי שבעלך ישנה את עמדותיו באיזשהו שלב בחיים מותנה בכך שתרפי ממנו ותתמקדי בעצמך.

בלהיות מקבלת את רצון ה’ ואת בן הזוג שהוא שלח לך, בלהיות פנימית ומדויקת, בקיצור – חרדית באמת.

שאיפות זה דבר נפלא, בתנאי שהן מכוונות לעצמנו.

שאיפה שקשורה לאחרים? אין דבר כזה. זוהי ציפייה, דרישה ושתלטנות, שסופן עוגמת נפש ואכזבה.

בעניין הזה באמת אין טיפים כי זו כל עבודת החיים שלנו, יום יום: לאהוב את ה’, ומתוך כך לאהוב את האנשים שהוא הביא לחיינו, לאהוב את המציאויות שהוא מתגלה אלינו דרכן, לאהוב את עצמנו במקום שהננו.

אולי יעזור לך אם תחברי לאנשים שמתחברים לשאיפות שלך. זה יכול להיות בשיעור, במפגש בגינה או בשיחת נפש עם חברה קרובה. על כך נאמר: “אז נדברו יראי ה’ איש אל רעהו, ויקשב ה’ וישמע”.

מאחלת לך שתזכי לבנות את המשפחה שה’ נתן לך בתבונה ובעדינות, ולהגשים השאיפה להיות חרדית אמיתית ופנימית.

ברוריה

8440143@gmail.com

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

מה המקום של התלבטויות אחרי האירוסין?
בן 29 ממשפחה דתית גדלתי כדתי לאומי ובשנים האחרונות התחזקתי בדת והתפיסה שלי יותר נוטה לכיוון החרדי או החרדלי,קובע עיתים ומבין את החשיבות של לימוד תורה וכן רוצה שהילדים ילמדו במסגרות יותר תורניות ולא דתיות לאומיות. מבחינת לבוש אני מתלבש בסיגנון הרגיל מכנסיים או גינסים וטי שירט סולידים כיפה שחורה...
מי שהולך בדרך התורה מפסיד הנאות?
יש לי בת דודה בת 16 גרה בקיבוץ חילוני לגמרי אבא לה לפני כמעט עשור חזר בתשובה אבל כל המשפחה חילונים לגמרי והיא כבר יותר משנה שומרת שבת וממש ממש מתחזקת והיא מבחינתה ממש רוצה להיות חרדית מאוד קשה לה בפן החברתי גם מצד החברים וגם המשפחה והדודים והיא נמצאת...
לא יודע לאיזה ציבור להשתייך
אני כבר מתחילת אלול נכנסתי לישיבה חרדית לבעלי תשובה גדלתי בבית דתי לאומי ואני מאוד מבולבל בין העולמות/ מצד אחד הצד הדתי לאומי נראה מאוד חלש מאוד מתיר מאוד מזלזל בתורה מאוד אבל הוא יותר פתוח וחופשי ומצד שני הצד החרדי מאוד סגור ואטום ומדבר שפה משלו ומנותק ומאוד קשה...
איך לשמור על עצמי כשאהיה בצבא?
האמת שאין לי מושג אם זה המקום לפנות אליו לשם שאלה כזאת כיוון שזה מקום להצפת נושאים שקשורים לציבור החרדי והשאלה שלי לא כל כך רלוונטית לציבור החרדי אז ככה אני חרדי למדתי במוסדות חרדיים קלאסיים עד גיל 15 מאז ועד היום מדדה בין ישיבות חצי יום לישיבות חוצניקיות חשוב...
אני אמורה להקשיב למה שהרב אמר אבא שלי?
מסלול החיים שלי בתור דתייה לאומית בהגדרה, עד לפני זמן מה, כבר היה די קבוע מראש. יסודי, חטיבה, תיכון ו… שירות לאומי או צבא. אבא שלי התייעץ עם הרב, מעין מנטור שלו וחרדי כמדומני, כדי לדעת מה עדיף עבורי, והרב אסר את שניהם ואמר שאגש ישר לאוניברסיטה. מצד אחד, נורא...
מתלבטת לגבי הבחור - האם יש בינינו פערים?
אני בת 26. חרדית בחורה ביישנית ומעט מופנמת. יצאתי לשידוכים בגיל מאוחר כי סיימתי סמינר בתחושה מאד מבולבלת – מי אני, מה אני מחפשת? חיפשתי את עצמי מאד. אפשר לומר שמצאתי. בשביל הרקע: גדלתי בבית פתוח אבל עד רמה מסויימת (רואים סרטים, שומעים מוזיקה ישראלית / לועזית), אבל הרוח וההלכה...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן