תשובה:

פונה יקרה,

לפני שניגש לגוף התשובה, אקדים ואומר, שהכנות שלך, הקדושה, המודעות והרצון להשתפר ולהיות טובה יותר, ניכרים כ”כ מדבריך שזה מרגש ומעיד על נפש גבוהה מאד, נשמה טהורה ועל יכולות של מודעות וחיבור לעצמך שבעזרת השם הם עצמם יובילו אותך הלאה בדרך לשלימות פנימית, לחיים של קרבת השם מתוך השלמה ללא תחושת החמצה ופערים. כמו האחריות שאת גילית בעצם היוזמה שלך לפנייה אלינו לבקשת עזרה וסיוע.

מהפנייה שלך ניכרים מצד אחד הרצון והקדושה שמפעמים בך- את רוצה כ”כ לחזור למה שהיה פעם, לאיך שאת גדלת, לאיך שאת חיית ומשתוקקת לשם. ומנגד ניכר כי יש בך גם רצון גדול להמשיך להיעזר ולהתעשר (כדבריך) באמצעות השימוש באינטרנט וניכר מכך כי את נמצאת בפער. בין רצון אחד שלך שבעיניך הוא ה”קדוש” לבין רצון אחר שלך שמדבריך נשמע כמשהו פסול.

כשאנחנו נמצאים בפער בין שתי קצוות שונים קשה לנו מאד עם הדבר ולכן אנחנו תקועים באותו מקום. נכון, ציינת שבהחלטה פתאומית (אפילו שבעלך היה באמצע הכוילל…) עצרת הכל וביקשת ממנו לעשות עבורך צעד משמעותי מאד ובחרת לנתק את האינטרנט. שזה דורש מאמץ רגשי מאד גדול. עדין, אפילו שבחרת ופעלת עבור החלטה שלך נשמע מתוך מה שכתבת שעדין בלב בפנים את מרגישה חסר ומבקשת מאיתנו מענה עליו. כלומר אמנם “קפצת למים” אך מנגד רשמת “איך להתחזק בעצמי, בהרגשה שטוב עשיתי”. בתוכך פנימה את לא בטוחה שתחזיקי מעמד ואת לא בטוחה שאת באמת לא רוצה את הדברים הנוספים שקיבלת מהשימוש באינטרנט.

כשאנחנו חווים בתוכינו פער והרגשת חוסר, חשוב להבין, כי ההחלטה שלנו נמצאת בסכנה תמידית. הצורך שלנו מכרסם שם תמיד ומבקש את שלו. ולכן לרוב, ההחלטה לא תחזיק הרבה זמן מעמד. כי כמה אפשר להילחם מול משהו שמקונן בנו?! וכמה אפשר להתמלא במוטיבציה חיצונית מול מטרה מסוימת?! לכן, לפני שאנחנו עושים החלטה (ובמקרה שלך אפשר גם אחרי ההחלטה) חשוב שנגדיר לעצמינו מה חסר לנו ואח”כ נחפש במה נוכל למלאות את החסר הזה שאנחנו בעצמינו לוקחים משהו ממה שהיינו רגילים. ממש כמו ילד קטן, אם אנחנו רוצים לקחת ממנו סכין שהוא מחזיק, אנחנו נמצא קודם איזה משחק נחמד שישמח אותו, נגיש לו אותו ורק אח”כ בעדינות ניקח לו את הסכין. כך גם הוא יוצא מרוצה ולא ימשיך לחפש את הסכין וגם אנחנו רגועים ובטוחים לשלומו.

תכף אתייחס להצעות שיכולות למלאות אותך ולספק אותך.

לפני כן, אני רוצה להתייחס לאלמנט נוסף שכתבת בפנייתך. כתבת:” לא הכרתי את העולם על כל סמטאותיו האפלות” ועוד כתבת “אבל סמכתי על בעלי שדעתו היא דעת תורה בשבילי.

לא אכחיש שבסופו של דבר נהניתי מהזמינות של הדברים שהייתי זקוקה להם.” כלומר, כתבת שמצד אחד הכנסת את האינטרנט מתוך כך שאת סומכת על בעלך שזה דבר נכון, וכתבת על שימושים טכניים כמו קביעת תורים ושמיעת מוזיקה קלאסית, ומצד שני התבטאת על האינטרנט “זה דבר פסול ומשוקץ”. מדבריך, לא מספיק ברור האם אכן הסימטאות האפלות שנחשפת אליהן באינטרנט היו לכל היותר אתרי חדשות חרדיים או שהחשיפה שלך הגיעה גם לתכנים גרועים יותר. בנוסף, ציינת את התשוקה שלך לגדל את הילדים שלך כפי שאת גדלת וגם ביקשת לחזור לתמימות שהיתה בך קודם.

הצורך שלנו להמשיך את המוכר והידוע שעליו גדלנו הוא אכן צורך מאד בסיסי שנותן לנו הרגשת ביטחון וידיעה שאנחנו עושים את הדבר הנכון. כי זו האמת שסיפרו לנו שהיא הנכונה בלבד. אך לעיתים קרובות לגדול ולהתבגר פירוש הדבר הוא להתבונן על הדברים מזווית אחרת ממה שהורגלנו. כשאנחנו גדלים לעיתים ניתן לראות שאמונות שגדלנו עליהן אכן הוכיחו את עצמן כשהתבגרנו, אך ישנן גם פעמים שאנחנו כאנשים מבוגרים רואים את התמונה אחרת ומגיעים להחלטות אחרות שמשנות את האמונות הבסיסיות שגדלנו עליהן כ’אמת מוחלטת’ ועבורנו הן לא כבר לא האמת כולה אלא רק חלק ולכן אנו נאלצים לשנות את אותה “אמת”, בהתאם להבנה החדשה והמצב שאליו נקלענו מתוך מסקנה שזה מה שנכון עבורינו.

לגדול פירושו לראות דברים ממקום מורכב יותר ולא פשטני.

כשאנחנו הופכים לבוגרים אנחנו מבינים שאין תשובה אחת לשאלות ואין פתרון אחד לאתגר ודברים מסוימים טובים למישהו אחד אך הם אינם טובים לנו וכן להיפך.

בנוגע לסוגיות שאת העלית, אם בהנחה שהבנתי אותך נכון, ניכר שלפי דעתך, כל אינטרנט באשר הוא גם החסום ביותר הוא משהו פסול.

לא משנה אם מסתייעת בו בתכנים טובים ומותרים או לא.

ומנגד את מספרת על צורך שלך בהעשרה ובנגישות לתכנים שאת חושבת שהם אכן ראויים ומקדמים אותך, זה מביא אותך לפרדוקס ותסכול. לכן, הייתי מציעה לך לנסות להסתכל על האינטרנט לא רק ממבט פוסל (מה שאכן את צודקת בכתיבתך! יש בו גם הרבה מאד דברים לא טובים לעולם וכמובן אסורים וטמאים)

אך אפשר גם לראות אותו (בתנאי שהוא חסום ומוגן , למשל יש חסימות ללא אתרי חדשות חרדיים), כמשהו בונה ומסייע, מאפשר לשמוע הרצאות בקלות יתרה ממה שיכולת לאפשר לעצמך לולא לא היה לך אינטרנט ומאפשר לך להספיק יותר דברים כי הזמנת מוצרים דרך האינטרנט ולא היית צריכה להתאמץ ולבזבז שעות על נסיעות, פקקים ותורים בחנויות או בבנק, ואת יכולה להעשיר את עצמך עם מתכונים נוספים וכו’ וכו’. כלומר, מציעה לך להבין שיש גם מעלות ולא רק חסרונות בכל דבר שהקב”ה ברא בעולמו. והשאלה העיקרית היא מה גובר על מה בסה”כ בתנאים שלך. האם יוצא מזה יותר רע או יותר טוב?

למשל אם כתבת על הזמן שהשימוש באינטרנט גוזל ממך ואז מכיון שחשוב לך התכנים, אז את לומדת לצמצם ולראות איך את עוזרת לעצמך להגביל שעות מסך האם עדין את בפער של טוב גובר על הרע או רע גובר על הטוב? וכן הלאה לפי הענין.

מה שאני מנסה לומר הוא שלפעמים לגדול זה להבין שאין שחור ולבן ולפעמים דברים הם לא רק רעים או טובים ויש לנו יכולת לנווט בתוך הכאוס הזה ולבחור.

ולשאלתך, בענין שאת רוצה לגדל את הילדים כמו שאת גדלת, הרצון הזה אכן קדוש וטהור, אבל שוב, מכיוון שהעולם הולך ומשתנה ודברים לא נשארו כשם שאת היית ילדה, כאן את צריכה לשאול את עצמך האם כאישה בוגרת שרואה שהחיים לא יכולים להיות בדיוק בדיוק כפי שאת גדלת, האם יש כאן צורך להסתכל על המציאות העכשווית ממקום אחר בוגר יותר, שבוחן כל דבר לגופו ובהתאם לנתוני השטח העכשווים ובהתאם להשלכות ולתוצאות של אותה החלטה?! או שאת באמת יכולה להביא את העבר ולחיות כפי שאת גדלת ולשאת בתוצאות של זה (לכל החלטה תהיה מציאות שתצטרכי להתמודד איתה), כי העולם כבר לא שם. ויהיו לזה השלכות שידרשו ממך התמודדות שונה מצד ילדיך ומצדך.

ועכשיו אתייחס לתמימות שאבדה לך וממילא יכול לעזור לך גם במילוי החסר שכתבתי בתחילת תשובתי, כי אמרנו שא”א להילחם כל היום בחסר ומצד שני להצליח להתמיד בהחלטה.

כדי להחזיר לעצמינו תמימות שכנראה את מתכוונת אליה, ממש ממש לחזור ל- בדיוק איך שהיית קודם. א”א! חז”ל אמרנו לנו שמה שהעיניים ראו והלב הרגיש והאוזניים שמעו נחרט עמוק בתודעה ובזיכרון וכו’ אבל מנגד אפשר דוקא לאחר הפרת התמימות לחזור ולהגיע אפילו לדרגה גבוהה יותר בעבודת השם כי במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים עומדים (משל החבל שניתק אבל אחכ כשקושרו את שתי הקצוות שלו נהיה קצר יותר) להתקרב אחרי שמתרחקים זה קרבה גבוהה יותר, מתוקה יותר עמוקה יותר לבורא עולם. כך שלחזור למה שהיה קודם אין בדיוק אותו הדבר אבל יש משהו גבוה יותר מיוחד יותר. מקום של בחירה מתוך חושך.

הדרך שחז”ל מביאים כדי לחזור בתשובה ולנקות את עצמינו זה תמיד יהיה ע”י עזיבת אותו הדבר הלא רצוי ומנגד מילוי בתכנים שממלאים את הנפש ומשקים אותה במים מתוקים שלהם היא מצפה. כשאני כותבת כאן “מתוקים” אני מתכוונת למתוק גם מבחינה רוחנית (כלומר מבחינת רצון השם) וגם מבחינה נפשית – גשמית כביכול (באמת אין כאן גשמיות, אבל לצורך החידוד וההבנה הכוונה למתוק באופן שנעים לנו מוכר לנו כאן בעולם הזה.) כלומר, למצוא תוכן כזה שכשאת שומעת אותו הלב שלך באמת באמת מתרחב וכיף לך. את מתמלאת בקדושה וברצון לדבוק יותר ויותר בבורא עולם, את מתרגשת ומרגישה שהתוכן הזה מדבר אליך ומשנה אותך. אני קוראת לזה בחירת “צינורות שמתחברים עד אליך” יש כ”כ הרבה הרצאות היום, מהרבה רבנים ורבניות טובים וטובות אבל את צריכה למצוא את אלו שמדברים בדיוק אליך- הצינור שמגיע עד ללב שלך, שאת מרגישה שאת רוצה לשמוע מזה יותר ויותר. כשתתמלאי במלא טוב מעצמך כבר לא תרצי להתקרב לתכנים שמותירים אותך ריקה ובתחושה של חטא. תרגישי באופן טבעי וללא מאמץ כמה זה פשוט לא משמח אותך תכנים לא טובים. כי תוכן שממלא הוא עצמו מביא לתמימות של קדושה (והפעם במובן של תמימות=שלימות) והוא גם מספק כ”כ שלא תרצי מעצמך לבלות בתכנים לא טובים.

אם תחליטי עדין להישאר ללא חיבור לאינטרנט – רק למייל, תוכלי לנסות להשיג את אותם תכנים דרך רשימות תפוצה או בהשתתפות פיזית בהרצאות ואירועים מהסוג שאת אוהבת ומתמלאת, ואם תחליטי שנכון לך להסתכל על האינטרנט מהזווית שגם תורמת לך, ולא תרגישי פסולה מעצם השימוש באינטרנט גם לדברים טובים, את תוכלי למצוא את הדרך להתמלאות שם מתכנים טובים, ולצד זה לסגל לעצמך כלים להגבלת שעות מסך ואט אט תלמדי איך את מתגברת על החלקים הפחות מקרבים אותך לאישה שאת רוצה להיות, כי כבר לא תפחדי מהם אלא תשלטי בהם. כל עוד את רואה באינטרנט רק איסור, הפחד הזה מנהל אותך ומביא אותך אכן להשתמש בזה באופן שמרחיק אותך מבורא עולם (ואפילו רק בחוויה שלך).

לסיכום, ממליצה לך דבר ראשון להתבונן על מה זה בגרות בשבילך, והאם אכן אפשר לחיות ב’העתק הדבק’ אל מול הילדים שלנו, דבר שני, להתבונן אם אני אכן רוצה להתמיד בהחלטתי להתקדם בענין אינטרנט ולהשאיר אותו מנותק, אז איך אני אכן ממלאה את עצמי בתכנים שחסרים לי באופן שאני מרוצה ומרגישה מסופקת ושמחה. ומנגד אם אני בוחרת להכניס חזרה את האינטרנט באופן המסונן והמאושר איך אני מוודאת שאני מנהלת אותו ובוחרת להיעזר בו בדברים שהם אכן טובים וראויים לחיים שלי ואיך אני שולטת בשעות שאני נעזרת בו וכו’, ממקום של שלימות פנימית ולא מתוך תחושה של “אני עושה משהו אסור” כי כך גם ארגיש חוטאת שזה עצמו מביא לשימוש לא מבוקר ולא נכון.

מאחלת לך הרבה הצלחה בהתבוננות שלך, זה מסע ותהליך של גדילה פנימית. ומביא ליראת שמים טהורה, כי “רחמנא ליבא בעי” היראת שמים היא קודם כל ההתבוננות הזו פנימה מתוך חשבון נפש נקי ואמיתי, מה נכון לי, מה מקדם אותי ומה מרחיק ולא רק ברגע הזה אלא בכלל לטווח הרחוק- לאורך זמן, ואיך אני מתחברת לבורא עולם ממקום שלם וטוב שיחזיק בעזרת השם עד 120 ותמיד רק ילך ויגבר.

כאן לכל שאלה

ריקי