שואלת יקרה מאוד,

השאלה שלך היא אחראית ונבונה,

את מבינה שהיא לא פונה אלייך בשביל לקבל חינוך, ומצד שני את רוצה להגיב את התגובה הכי טובה בשבילה.

לומר לה שהיא טועה אני גם חושבת שלא כל כך יעזור.

קודם כל, כפי שאמרת, היא יודעת את זה לבד, ומרגישה רע עם המצב הזה. וגם מפני שבדרך כלל להגיד למישהו שהוא לא בסדר זה לא מקדם לשום מקום. (אא”כ במקרה של חוסר ידע והבנה מאיזושהי סיבה חריגה) אלא רק מחדיר לו לעצמות שהוא לא בסדר ואמור להישאר כזה.

בתור חברה, וודאי שאין לך אפשרות להגיד לה מה לעשות ולהציב לה גבול כזה או אחר. (ומה גם שזה נשמע שגם הגבולות של ההורים לא מצליחים לעזור לה)

מה כן?

שתיכן עומדות באותו הצד של המתרס, רוצות שיהיה לה טוב, רוצות שהיא תצליח לעשות את הטוב והנכון, שיהיו לה חיים יציבים נפשית, ורוחנית.

ברור שהיא רוצה יותר ממה שיכול לרצות מישהו מבחוץ להיות טובה וצדיקה.

מנגד עומדת מציאות החיים הלא קלה שלה שמעמידה אותה בפני קושי משמעותי.

ואת במקום הזה יכולה לעשות דבר אחד משמעותי:

להיות חברה.

קודם כל, תחשבי על הכאב שהיא מרגישה:

א. מן הסתם היא מרגישה קריעה מסוימת בין הערכים שהיא מאמינה בהם לבין מה שהיא עושה בפועל

ב. מבחינה זהותית יש כאן כפילות שקשה להתמודד איתה (מי אני? בת סמינר צדיקה? או שאני רק נראית כזו? מה מתוך הצדדים האלו הוא אני?)

ג. מבחינה הצורך לרצות את ההורים, ושיהיו מרוצים ממנה, והתקשורת שכנראה תקועה במידת מה במצב הנוכחי.

ד. המצב עצמו של קשרים עם אנשים שלא ממש ידוע מה טיבם, והנסיבות שתיארת לא גורמות לי לחשוב שמדובר באנשים יציבים במיוחד ששואפים לקשר רגוע, עמוק ויציב אתה. ואולי להיפך מנצלים את תמימותה/ וסערת נפשה כדי למלא את צרכיהם. במקרים רבים מאוד זהו מצב מערער מבחינה רגשית, ומעורר חרדה. תצרפי את העובדה שאין לה אולי מבוגר שהיא מרגישה מסוגלת לשתף.

ה. אולי היו גם קשיי רקע שליוו אותה ותרמו לכניסתה למערבולת הזאת?

העובדה שהחברה בוחרת לשתף אותך מלמדת שיש סיכוי טוב שהתגובה שלך משמעותית בשבילה. שהיא צריכה אותך מבחינה רגשית בשעה מבולבלת זו של חייה.

כדי שתחזיקי בשבילה הרבה אמיתות שאולי לה קשה להחזיק כעת עבור עצמה.

תשדרי לה כמה את מאמינה בה, מעריכה אותה, רואה בה משהו הרבה יותר רחב מהמצב שלה העכשווי, תני לה להרגיש כמה שהיא חשובה לך,

תראי לה כמה את רואה בה אדם מיוחד בפנימיות ובאופי שלה, כמה את בטוחה שהיא ראויה לאהבה וליחס מכבד.

תהיי פתוחה להשתתף ברגשות שהיא מעלה: לצורך שלה להרגיש אהובה ואוהבת, לצורך בעצמאות, וכל רגש אחר. אבל בשום אופן אל תטעי לומר לה דברים שאת והיא לא מאמינות בהם: שזה בסדר, שהיא פועלת בדרך חכמה, ושכדאי לה לעשות את מה שהיא עושה.

קבלי את המציאות שלה שהיא עושה דברים שהם רעים גם לפי דעתך, וגם לפי דעתה, אבל תסתכלי על זה מתוך אמון שהיא מנסה לעשות את הטוב ביותר.

עם מילים או בלעדיהן, תשדרי לה אמון שהיא מנסה להיות הכי טובה, אמון שהיא מסוגלת להביא את עצמה למקום טוב. ולא רק אמון בעצמה אלא גם בסביבה: אמון שאפשר למצוא אדם שאם היא תפנה אליו לעזרה, הוא יבין אותה ויצליח לעזור לה. אולי ההורים ואם לא – מישהו אחר.

לא יאומן עד כמה נערה יכולה להסתבך בצרות ולא לקבל עזרה רק מתוך הפחד שיכעסו עליה!

לא בטוח שהיא פנויה לזה, ואולי לא מתאים שתציעי לה במפורש לבקש עזרה, אבל השדר שלך שאפשר להבין אותה, להאמין בה, ולרצות לעזור לה יעבור גם ביחס שלך אם את מאמינה בזה.

אם כן מתאים, ונראה לך שהיא רוצה לקבל עזרה, תעודדי אותה לדבר על זה עם מישהו מבוגר.

לסיכום, את לא חייבת ואולי גם לא יכולה לקחת הכל על כתפייך הצעירות, ואם תרגישי שזה לא נכון לך רגשית או רוחנית, אל תעשי את זה, אבל במה שכן נראה לך נכון תשתדלי להיות האדם שאת היית רוצה שיהיה לידך כשאת טועה או נכשלת:

לא שופט, קשוב עד הסוף, יציב ואופטימי,

אוהב אותך, מאמין בך באמת ומכבד אותך.

בהצלחה גדולה! מעריכה את הרצון שלך להיות שם בשבילה. את חברה טובה אמיתית.

ציפי

zipikin@gmail.com>