נערה מקסימה ויקרה, שלומות!
מעריכה מאד את פנייתך האמיצה לחיפוש מענה הולם ומתאים למה שמטריד אותך.
אני חושבת שבשאלה שלך טמונות גם שאלות וגם תשובות בו זמנית, וזה מוכיח שיש לך כוחות התבוננות ועומק בפנים רק שהם מכוסים בכל מיני דברים. למעשה, כל התשובות הנוגעות לחיינו נמצאים בתוכנו, רק לא תמיד יש מספיק שקט סביבנו שנוכל להקשיב להם, זהו שריר הקשבה פנימית שיש לפתח ולאמן כל הזמן. בעולם רועש ומוצף כמו שלנו לא קל להגיע לזה, אבל כאשר מגיעים הכל נראה בהיר וצלול הרבה יותר, כמו לנקות משקפיים מאובקות. כעת נתחיל מהתחלה-
צדקת שסוגיית הערך העצמי אופיינית בעיקר סביב גיל ההתבגרות, דהיינו גילאים 15-21 בערך, אבל למעשה שאלת הערך העצמי, שאלות של זהות , ביטחון ותחושת שלמות הם למעשה הסוגיות הכי בסיסיות באנושות שלנו מאז ומעולם.
החיפוש של האדם אחרי מהותו וייעודו בעולם הוא מסע שלא באמת נגמר בנקודה מסוימת, הוא נפרש על פני חיים שלמים ועובר עליות, מורדות ושינויים.
הדבר הראשון שחשוב לזכור- הינו שהחיים דינאמיים, דהיינו, כל תפיסה, כל תבנית חשיבה, כל הסתכלות שלנו על המציאות יכולה וצריכה להשתנות.
אדם שכל חייו מרגיש וחושב אותו דבר, משהו לא בריא בו.
שימי לב שאלוקים ברא את כל עולמו בתנועה. עונות השנה, עולם החי , עולם הצומח , כולם עוברים שינויים, צומחים ונובלים, יולדים ומתים, קמים ונופלים,כך גם האדם.
"שבע ייפול צדיק וקם" – הפסוק לא מנוסח בלשון של המלצה אלא כך צריכה להיות הממציאות של "צדיק" – כינוי לאדם שיודע את בוראו ועובד אותו, אדם שכזה יודע שהחיים , באופן טבעי, תקין ונורמלי, רצופים נפילות, שינויים, טעויות.
הנפילות הם לא "פאדיחה" הם לא "טעות", הם חלק ממסענו הרוחני, כי רק מתוך נפילה תיתכן צמיחה והתקדמות ולימוד דברים חדשים.
ומדוע אני אומרת זאת? כי ציינת פעמים רבות בשאלתך את סוגיית האי-יציבות בתחושותייך כלפי עצמך כאילו מדובר במצב "בעייתי". אבל האמת היא לא כך.
האמת היא שאנחנו בדיוק כמו שאר ברואיו של הקב"ה, וכמו שהשמש זורחת ושוקעת והירח מתמלא ומתחסר לא כי הם חלשים או בעייתיים כי זהו רצון בוראם, גם אנחנו חלק מהבריאה, ותמיד יהיו לנו ימים זורחים וימים שוקעים, ימים של חיבור ואהבה עצמית, וימים של דכדוך וחוסר ביטחון. אז דבר ראשון- זה נורמלי , כך צריך להיות. למעשה, אצל רבים מהאנשים, רוב החיים הם לא ימים שבהם זורחים במלואם אבל אפילו בשביל מעט ימים של זריחה הכל שווה. כאשר אני מחוברת וקרובה ואוהבת את "העצמי", אני למעשה קרובה ומחוברת לד' כי "העצמי" הוא הצלם אלוקים שבי, הנשמה שמפעמת בתוכי, ולכן בימים שאני מחוברת ושלמה עם עצמי הכל בא בקלות גם עבודת ד' וקיום המצוות, התפילה מלאת השראה, אני חשה שיש לי המון מה לתת ולהעניק לעולם. ומה קורה בימים שלא? בימים שכל דבר מערער אותי? שאני חשה שאני אבודה ולא מוצאת את דרכי בעולם ? לא קורה כלום, אלו ימים שבהם כדי להרבות אהבה עצמית ללא תנאי, קבלה והכלה של התחושות האלה ברוגע ואהבה, לא להיבהל מהם או לברוח מהם אלא להתבונן בהם, להתחבר אליהם ולחשוב מה הם יכולים ללמד אותי על עצמי, איך אני יכולה לצמוח מזה ולהיות טובה יותר, מודעת יותר, קרובה אצל עצמי יותר.
לגבי עוצמה. תראי עוצמה זו מילה רחבה יותר, יש לה מלא הגדרות וכל אחד מתכוון למשהו אחר. הדרך הטובה ביותר היא לשאול את עצמך: "מי סביבי עוצמתי?" האם את מכירה מישהו בסביבתך שאת מגדירה כעוצמתי? אם כן נסי לחשוב אם עצמך מה גורם לו להיות כזה. ביטחון עצמי? חיוך? שלמות עצמית? בעיניי, למשל, רק כהמחשה, אדם עוצמתי הוא אדם שלא מתעסק בקטנות לא של עצמו ולא של אחרים, אדם שמאיר פנים, ויש לו חלומות גדולים שהוא לא מפחד לחלום וללכת בעקבותם. זאת ההגדרה שלי, ושלך?
שבי עם עצמך וחשבי. כאשר תדעי להגדיר בצורה ברורה יותר לעצמך למה את קוראת עוצמה, תוכלי להתחיל בצעדים קטנים להתקדם לשם,
לרוב כולנו מרגישים עוצמה ממישהו ששלם ובטוח עם מי שהוא, אבל זכרי שזוהי עבודת חיים ולא מגיעים אליה בגילאים שלך אלא אחרי חוויות והתמודדויות שונות בחיים, אז נשימה עמוקה ובלי לחץ, העיקר שהכוונה והמחשבה שלך נמצאים במקום הנכון, אל תדחקי ותזרזי תהליכים, עכשיו הזמן המדויק שלך להרהורים , למחשבות מי את ולאן את רוצה להגיע, תני לתהליך הזה לקרות עכשיו, בזמן הנכון והתנאים המתאימים, היעזרי בחברות טובות ובני משפחה אוהבים, השתדלי לזכור כל הזמן שהבחירה אילו קולות להכניס לתוכנו היא בבחירתנו הבלעדית, הקב"ה חנן אותנו בדעת שיכולה לבחור מה מתאים לי לשמוע ולקחת מאחרים ומה לא. לא כל משפט או אמירה של מישהו חייבת בהכרח להשפיע עליי ולחדור פנימה.
חזקי ואמצי בעבודת הקודש הפנימית שלך, מאחלת לך תהליך נעים רצוף הארה וסע"ד משמיים, של של גילויים ותובנות והתחדשות תמידית .
אני כאן עבור כל שאלה או מחשבה!
נועה.
<[email protected]>
דלג לתוכן
