שלום לך,

שאלה גדולה אתה שואל. גדולה וקשה. רוב מוחלט של בני האדם ממשיכים בדרך החיים לתוכה נולדו, ומשוכנעים שזו הדרך הנכונה והאמיתית. מי שמתבונן מהצד בתופעה הזו עשוי להגיע אכן למסקנה לפיה דעותיהם של בני אדם נקבעות מכוח החינוך והסביבה ולא מכוח הגיון קר וחותך, וממילא אין להתייחס ברצינות לדעות והוכחות של אנשים מכיוון שרק ההרגל מדריך את ההגיון שלהם ומדבר מתוך גרונם. זהו טיעון שאי אפשר להתעלם ממנו.

אין לי באמתחתי תשובת פלא או הוכחה ניצחת כנגד הטענה הזו, אולם אשתף כמה מחשבות שעולות בראשי תוך כדי העיסוק בנושא.

ראשית נראה לי שחיים לא קלים צפויים לאדם שהולך בגישה הזו. הרי אין לו סיכוי להגיע לשום מסקנה, הוא לא יוכל לאמץ שום דרך חיים או להאמין בשום אידיאולוגיה. מליוני אנשים דוגלים בקפיטליזם ומליונים אחרים בקומוניזם. מליונים סבורים שהתא המשפחתי חשוב מאין כמוהו ומליונים אחרים סבורים שמדובר במוסד שאבד עליו הכלח. כך יש שמרנים מול מתירנים, פמיניסטים מול שוביניסטים, מוסלמים מול בודהיסטים ומאמינים מול אתיאיסטים. מי אני שאשפוט ביניהם? הרי כל הטענות שכל צד יעלה אינם אלא תוצאה של חינוך, של סביבה ושל הרגל, ואילו הם היו גדלים בסביבה אחרת הם היו חושבים אחרת. לאן זה מוביל? איך אוכל לגבש לעצמי דרך בחיים עם גישה כזו? העובדה שצורת החשיבה הזו מובילה למקום בלתי אפשרי איננה מוכיחה לחלוטין שהיא שגויה, אבל היא בכל זאת מעלה את הסברה שמשהו בה לקוי. בסופו של דבר אם יש משהו שכמעט כל באי עולם ללא הבדל רקע, גזע, מין, דת ולאום מסכימים לגביו הוא שיש אמת ושקר, שיש דרך ראויה ודרך שאיננה ראויה.

ולמען האמת גם מבחינה לוגית, העובדה שאנשים נוטים להמשיך בדרך בה חונכו ולהאמין בה מעידה על לא יותר מכך שאדם מושפע מאד מסביבתו, אבל לא על כך שאין דרך אמיתית ודרך שגויה. קנאים דתיים ברחבי העולם סבורים שיש להרוג כל מי שלא סבור כמותם. מליוני אנשים דוגלים בהפקרות מוחלטת בענייני משפחה. רוב תושבי אירופה סבורים שמדינת ישראל היא מדינת אפארטהייד גזענית ורצחנית. מליוני בני אדם בקוריאה צפונית בכו בכי תמרורים מכל הלב כאשר מנהיגם, קים ג'ונג איל, רוצח המונים אכזרי, מת. האם העובדה שקבוצות גדולות מאמינות בדבר מכח חינוכם אמורה לגרום לי לחשוב שאולי הם צודקים. לא נראה לי. אני סבור שיש לאדם זכות וחובה לברר את האמת ולבחור את דרכו בחיים בעזרת הכלים שיש לו.

אבל איך מבררים את האמת? יש אנשים החשים שהגיעו לחקר האמת ומצאו את ההוכחות התומכות בדרך החיים שלהם. אני אישית (ושוב, אני רק משתף את מה שעובר עלי) אינני חש שיש ביכולתי לרדת לתכליתם של דברים ולגלות את האמת המוחלטת בדרך שאין להפריכה ולהרהר אחריה. זו עובדה פשוטה שהעולם מתנהל כך שאדם צריך לעשות את הבחירות שלו. אילו הכל היה ברור ופשוט, לא היה מקום להתלבטות ולא היו שום ויכוחים או מחלוקות. יש לי תחושה עמוקה שיש מנהיג לבירה, יש לי הערכה אינסופית לגדולי עולם, אנשי מעלה שעבדו על מידותיהם כל החיים, שהכירו חוכמות חיצוניות ודבקו במסורת היהודית, יש בי גאווה עצומה להשתייך לעם היהודי, יסודות היהדות מתיישבים על ליבי גם ללא הוכחה מתימטית, וגם לא מצאתי עד היום שום פירכה לוגית על דרך התורה והמצוות. כל אלה גורמים לי לדבוק במסורת אבות גם ללא הוכחה לוגית מוחצת. כשאני חושב על זה, חלק גדול מההתנהלות שלי בחיים מבוססת על הנחות ואמונה גם ללא הוכחה מוחצת. אני מאמין שהמטוס בו אני טס נבדק היטב על ידי הטכנאים בטרם המריא ואני מאמין שהתרופה שאני לוקח נבדקה היטב לפני שאושרה לשימוש.

יש אנשים שעובדים את ה' מתוך תחושה של ודאות והכרח, ויש שעובדים את ה' מתוך החלטה ובחירה. שתי הדרכים רצויות ונכונות, וכל אחד צועד בדרך המתאימה למבנה הנפשי שלו. ואולי כך עלתה במחשבה לפני מי שאמר והיה העולם שהוא יתנהל מתוך "העלם" ומתוך עמימות מסויימת המותירה לאדם מקום להחליט, לבחור ולהעשות שותף לקב"ה במעשה בראשית.

אינני יודע אם שיתוף המחשבות הללו יועיל לך. לי לפחות הוא הועיל – תודה!

בידידות,

גרשון

[email protected]>