יהודי יקר מאוד.

נהניתי מאוד לקרוא את שאלתך. אתה עושה רושם של אדם חושב וביקורתי, ואנשים כמוך זה בדיוק מה שעם ישראל צריך בכדי לשמור על המסורת.

אתה צודק בכל מילה. אין ספק ששיני הזמן נוגסות במידע העובר איש מפי איש. כבר בימי אבלו של משה נשתכחו שלשת אלפים הלכות (שחזרו אחר כך ע”י עתניאל בן קנז). התורה מודעת לכך שיד אנוש תקצר מלהעביר את המסורת בשלמותה,

למרות כל האיכפתיות והמאמצים, וזו הסיבה שהתורה ניתנה לנו גם על מנת שנטעה.

חז”ל דורשים את הפסוק “אשר תקבעו אותם במועדם” כביכול נאמר – אתם, אתם אפילו שוגגים אתם אפילו מוטעים.

הגמרא מספרת על רבי יהושע בן חנניה שהיתה לו ביקורת נוקבת על הנשיא בדורו (שאגב אכן היה צעיר ממנו לימים ואף לא הגיע לדרגתו בתורה) והוא חלק עליו בכמה נושאים בהלכה, ועם כל זאת כאשר ציוה עליו הנשיא להישמע לו בנושא הלכתי ולחלל את יום הכיפורים לפי חשבונו, אמר לו רבי עקיבא – אם באת לדון אחרי בית הדין תוכל לדון גם אחרי בית דינו של משה, אלא אין לך אלא שופט שבימיך.

על מנת כן ניתנה התורה, שננסה להבין אותה ולזכור אותה עד כמה שידינו יד כהה מגעת, ואם אכן נטעה – לא קרה מאומה. אנחנו עושים מה שאנחנו יכולים.

באופן כללי ההלכות עברו מדור לדור ברצינות ואחריות רבה, ומבדיקה קלה בש”ס תוכל לראות שכל המחלוקות הם בפרטים דקים.

אין ויכוח האם מניחים על הראש תפילין מעור או מזכוכית, או האם כותבים בתפילין פרשת שמע או פרשת ויקרא.

אין ויכוח האם ישיבה בסוכה כוללת גם שינה או רק אכילה, ואין ויכוח על רכיבי המצות בפסח.

רוב מוחלט של דיני התורה עוברים במסורת, הבנויה על כך שבכל דור יש בעם ישראל אנשים שאיכפת להם מהתורה והם משתדלים לקיים אותה ולהעביר אותה הלאה בדייקנות המירבית.

הדינים המרכזיים של שבת מוסכמים – יש לעשות קידוש, אסור לבשל ולברור ולטלטל מוקצה, וכו’. יש ויכוח רק על הפרטים.

כך גם דיני יום טוב, דיני תפילה, ורוב מוחלט של הדינים המקיפים את חיינו. כמובן שמטבע הדברים נופלים ויכוחים בפרטים, והתורה צפתה זאת מראש והשאירה הוראות ברורות למקרים כאלה: יחיד ורבים הלכה כרבים, ספקא דאורייתא לחומרא וספקא דרבנן לקולא, המוציא מחברו עליו הראיה, וכו’.

פרשה שלמה בתורה מתייחסת לויכוחים בין החכמים: “כי יפלא ממך דבר למשפט וכו’, וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה’ אלוקיך בו, ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם, ודרשת והגידו לך את דבר המשפט”.

התורה מצוה על העם לקבל את דברי הסמכות העליונה בדור גם אם נראה להם אחרת.

כדאי לקרוא את דברי החינוך המאלפים במצוה זו (מצוה תצו). הקראתי את זה פעם בשולחן שבת בבית וראיתי שזה תרם המון לשומעים. לדעתי זה קטע שכל יהודי צריך לדעת:

“לפי שדעות בני האדם חלוקין זה מזה לא ישתוו לעולם הרבה דעות בדברים, ויודע אדון הכל ברוך הוא שאילו תהיה כוונת כתובי התורה מסורה ביד כל אחד ואחד מבני אדם איש איש כפי שכלו, יפרש כל אחד מהם דברי התורה כפי סברתו וירבה המחלוקת בישראל במשמעות המצוות, ותעשה התורה ככמה תורות, וכענין שכתבתי במצות אחרי רבים להטות בכסף תלוה בסימן ס”ז [מצוה ע”ח], על כן אלהינו שהוא אדון כל החכמות השלים תורתנו תורת אמת עם המצוה הזאת שצונו להתנהג בה על פי הפירוש האמתי המקובל לחכמינו הקדמונים עליהם השלום. ובכל דור ודור גם כן שנשמע אל החכמים הנמצאים שקבלו דבריהם ושתו מים מספריהם ויגעו כמה יגיעות בימים ובלילות להבין עומק מליהם ופליאות דעותיהם, ועם ההסכמה הזאת נכוין אל דרך האמת בידיעת התורה, וזולת זה אם נתפתה אחר מחשבותינו ועניות דעתנו לא נצלח לכל. ועל דרך האמת והשבח הגדול בזאת המצוה אמרו זכרונם לברכה [ספרי כאן] לא תסור ממנו ימין ושמאל, אפילו יאמרו לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין לא תסור ממצותם, כלומר שאפילו יהיו הם טועים בדבר אחד מן הדברים אין ראוי לנו לחלוק עליהם אבל נעשה כטעותם, וטוב לסבול טעות אחד ויהיו הכל מסורים תחת דעתם הטוב תמיד, ולא שיעשה כל אחד ואחד כפי דעתו שבזה יהיה חורבן הדת וחלוק לב העם והפסד האומה לגמרי. ומפני ענינים אלה נמסרה כוונת התורה אל חכמי ישראל, ונצטוו גם כן שיהיו לעולם כת מועטת מן החכמים כפופה לכת המרובין מן השורש הזה, וכמו שכתבתי שם במצות להטות אחרי רבים.

ועל דרך ענין זה שעוררתיך בני עליו אפרש לך אגדה אחת שהיא בבבא מציעא בסוף פרק הזהב [נ”ט ע”ב] גבי ההוא מעשה דרבי אליעזר בתנורו של עכנאי המתמהת כל שומעה. אמרו שם, אשכחיה רבי נתן לאליהו וכו’. אמר ליה מה עביד הקדוש ברוך הוא בההיא שעתא, אמר ליה חייך ואמר נצחוני בני,

שהיה שמח הקדוש ברוך הוא על שהיו בניו הולכים בדרך התורה ובמצותה להטות אחרי רבים. ומה שאמר נצחוני בני, חלילה להיות נצחון לפניו ברוך הוא, אבל פירוש הדבר הוא על ענין זה.

שבמחלוקת הזה שהיה לרבי אליעזר עם חבריו האמת היה כרבי אליעזר וכדברי הבת קול שהכריעה כמותו, ואף על פי שהיה האמת אתו בזה, ביתרון פלפולו על חבריו לא ירדו לסוף דעתו ולא רצו להודות לדבריו אפילו אחר בת קול, והביאו ראיה מן הדין הקבוע בתורה שציותנו ללכת אחרי הרבים לעולם בין יאמרו אמת או אפילו טועים, ועל זה השיב הבורא ברוך הוא נצחוני בני, כלומר אחר שהם נוטים מדרך האמת שרבי אליעזר הוא היה מכוין בזה את האמת ולא הם, והם באים עליו מכח מצות התורה שצויתים לשמוע אל הרוב לעולם, אם כן על כל פנים יש להודות בפעם הזאת כדבריהם שתהיה האמת נעדרת, והרי זה כאילו בעל האמת נצוח.

עד כאן דבריו המאלפים.

לסיכום: אין ספק שאכן התורה שבידינו עברה אי אלה שינויים ממה שנמסר למשה רבינו, בעקבות הזמן הארוך שעבר עלינו. אלא שיש לדעת שתי נקודות:

א. המציאות מוכיחה שהשינויים הינם נקודתיים ומינוריים יחסית לתורה העצומה שבידינו שעליה אין מחלוקת. ב. השינויים הללו הינם על דעת הקב”ה, שמסר את תורתו לידי בני אנוש ורוצה שכך יתנהלו הדברים. זו התורה, היא עצמה תורת אמת.

מקוה שהועלתי, ואם עדיין לא לובנו הדברים כל צורכם אשמח לשמוע.

יעקב

b0548407520@gmail.com