שואלת יקרה מאוד!

לו הייתי רבי לוי יצחק מברדיטשוב, הייתי לוקח את השאלה שלך ואומר לבורא העולם: "ריבון העולמים, ראה כיצד אשה מוכנה למחול לאדם שפגע בה פגיעה מתמשכת, על אף שהוא לא התנצל, אנא! סלח לנו מחל לנו כפר לנו!".

אבל כיון שאיני רבי לוי יצחק מברדיטשוב, אלא משיב פשוט ב"אקשיבה", אנסה ללמוד איתך ביחד את הסוגיה הזו ששמה "מחילה".

חז"ל הקדושים קבעו במשנה בסוף יומא באופן נחרץ וברור, שעל עבירות של בין אדם לחבירו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חבירו. הגמרא שם מספרת על קצב פשוט וגס שפגע וזלזל בכבודו של האמורא הקדוש רב. במשך 13 שנה רב היה מזמן את עצמו לפני הקצב הזה כדי לנסות לגרום לו לבקש ממנו סליחה. עד שהקצב התחצף לרב, ואמר לו "שוב באת? לך! אין לי עסק עמך!". הגמרא מספרת שתוך כדי הדברים עפה עצם אחת על הקצב והוא מת מיד.

קריאת הגמרא מעוררת שאלה, לשם מה רב הטריח את עצמו לבוא לפני הקצב, אם הוא סלח לו בליבו אז שיאמר בביתו בינו לבין עצמו שהוא סולח לקצב. המעשה הזה מלמד אותנו שני יסודות חשובים מאוד!

היסוד הראשון הוא "אין דיני מחילה נוהגים אצל מי שלא מבקש סליחה", – רב חיכה שהקצב יגיד מילה אחת "סליחה!", ואז הוא ימחל לו. אבל אם נשאל את עצמנו, למה רב חיכה לשמוע את המילה סליחה? הרי מדובר באמורא קדוש, שאם הוא כמלאך אנחנו כבני אדם? וכי הוא היה ילד קטן שמחכה לשמוע את המילה "סליחה"?

מדברי הגמרא הזו לומדים שכן. אדם שנפגע, כבודו נרמס, אישיותו פגועה, ליבו כאוב. הוא מחכה לשמוע הכרה בסבל שלו מהפוגע. הוא מחכה לראות שהכבוד שלו אינו הפקר, שיש משמעות לאישיות שלו. רק אחרי השלב הזה ניתן לעבור לשלב של ניקיון הלב. לשלב של ההתפייסות.

גם רב, גדול האמוראים, היה בן אנוש. אין אנו יודעים במה התבטאה הפגיעה [ניתן אמנם לשער, על פי השוואה לסיפור דומה בגמרא במסכת קידושין (ע, א), שכנראה הקצב פגע בכבודו של רב ולא כיבדו כפי הראוי, ואולי מדובר על שיקול של פגיעה בכבוד תלמיד חכם שזה עוון חמור יותר, אבל עדיין המסר זהה] אבל אנחנו יודעים דבר אחד. רב חיכה לשמוע הכרה מהפוגע שהוא חטא עבורו.

היסוד השני שלומדים מהגמרא, שהפוגע יכול להיענש גם אם הנפגע מחל, כל עוד שהוא לא עשה את המוטל עליו. שהרי רב ככל הנראה סלח בליבו, ואף על פי כן אותו קצב נענש. ניתן להמשיל זאת לאבא אוהב שרואה בן אחד שלו שפוגע בזדון ובכוונה בבן אחר. כל עוד שהבן הפוגע לא יתנצל ויפייס את הנפגע, גם אם הבן הנפגע ימחל לפוגע, עדיין אותו אבא יכעס על הפוגע. כי הוא לא עשה את מה שהוא צריך לעשות.

מבחינת ההלכה, אין חובה למחול על פגיעה מתמשכת, כפי שנפסק להלכה בשולחן ערוך אורח חיים הלכות יום הכיפורים (סימן תרו סעיף א): "ואם הוציא עליו שם רע, אינו צריך למחול לו", ומבואר במגן אברהם שם שטעם הדבר הוא כיון שהפיוס אינו מושלם, לפגיעה היו עדים רבים ואילו הפיוס נעשה בצנעה.

אמנם ממשיך המגן אברהם: "ומכל מקום מדת ענוה למחול". כלומר, לפנים משורת הדין כדאי למחול. וכאן נשאלת השאלה, "למה? למה כדאי למחול למי שהוציא עלי שם רע? למה כדאי למחול למי שאפילו לא התנצל? למה כדאי למחול למי שפגע בי פגיעה מתמשכת?"

ניתן להציע הסבר ולומר, שכל זמן שאדם לא סולח הוא נשאר עדיין קשור אל הפוגע. הוא משועבד לפגיעה, משועבד לפוגע. הוא מנסה לדמיין מה היו המניעים שלו, מנסה לדמיין שאולי תבוא פעם בקשת סליחה ממנו. ברגע שאדם סולח, הוא אומר במילים אחרות "זהו! אין לי קשר אליו יותר! האישיות שלו לא מעניינת אותי! הבחירות הרעות שלו לא קשורות אלי! שהפוגע יתמודד עם התכונות של עצמו בלי קשר אלי".

פעם קראתי על מורה חכם שאמר לתלמידיו שהוא רוצה ללמד אותם יסוד לחיים. הוא אמר להם כל פעם שאתם כועסים על מישהו, קחו איתכם תפוד קטן ותסחבו בשקית איתכם. אחרי שבוע באו התלמידים ואמרו לאותו מורה שהם לא מסוגלים ללכת, שני הידיים שלהם אוחזות שקיות כבדות ומדיפות ריח צחנה מרוב תפודים מעופשים וירוקים. ענה להם המורה "זה מה שנמצא בלב שלכם כשאתם סוחבים כעסים". איך אמר אותו חכם "כשאתה כועס – אתה מעניש את עצמך על טעויות של אחרים" – לכן כדאי למחול. כדאי לסלוח. לנקות את הלב! לצאת מהשעבוד ומהתלות בפוגע. האם הוא יתנצל או לא. הוא לא כזה חשוב שאנחנו צריכים לחשוב עליו יותר מדי.

מה שעוזר לסלוח זה הידיעה שהאישיות שלי היא זכה וטהורה, אשריי שאני מהנפגעים ולא מהפוגעים. ננסה לראות האם צמחתי כתוצאה מאותה פגיעה. אולי קיבלתי רגישות לזולת יותר (כולל דוגמה איך לא להתנהג😉). לעשות חייץ ברור ביני לבינו.

זה שאותו פוגע סובל בחיים עם הילדים שלו, אנחנו לא יכולים לדעת חשבונות שמים. אבל אני מנסה לנחש שאולי כמו שהוא פגע בך, הוא פגע בעוד אנשים. נו, אז אם ככה מה השאלה בכלל? וכי נראה לנו שה' שותק לפוגעים סדרתיים? אנחנו היינו מוכנים לשתוק לפוגע סדרתי, גם אם הנפגע סלח, כל עוד שאותו פוגע לא מטפל בעצמו? את לא צריכה להסתובב עם יסורי מצפון שזה בגללך. את כל הרגישות תפני לבנייה שלך אחרי הפגיעות שעברת.

אסיים בהערכה גדולה על כך שאת מוכנה למחול, ומאחל לך חתימה טובה.

בניהו.