שלום לך שואלת מתבוננת.

את שואלת שאלות כל כך טובות.

כל אחת יותר משמעותית מהשנייה…

אז בואי נתחיל קודם במשותף לכל השאלות, ואח”כ נעבור לשאלות ספציפיות.

אם הבנתי נכון, השאלה הכללית שלך היא בעצם איך אפשר לדעת שנסתדר בחיים?

ההחלטה להתחתן נוגעת בכל כך הרבה חלקי חיים.

היא משפיעה על האישיות שלנו, על אורח החיים שלנו, על מצב הרוח שלנו…

היא החלטה מכריעה לגבי הזוגיות שלנו – מבחינה רוחנית, זהותית, מנטלית, נפשית, גופנית, טכנית…

ובהמשך יש גם את ההריון, הלידה וגידול הילדים– וגם להם יש בחינות שונות: טכנית, גופנית, נפשית, חינוכית. שכחתי משהו?

ומתוך ההבנה העמוקה והאמיתית הזו את שואלת את השאלה המתבקשת: איך אפשר להחליט החלטה כל כך גורלית?

ואכן, זו החלטה שבחשיבה יבשה ובהגיון קר אי אפשר להגיע אליה.

אפילו החלטות הרבה פחות חשובות, כשחושבים על זה רגע לעומק, קשה להבין איך המוח שלנו שמחליט החלטות שוליות כמו “לחם או לחמניה” “החולצה הוורודה או הירוקה” נדרש פתאום להכריע איזה מקצוע ללמוד, או לאיזה בית ספר ללכת, החלטה שמשמעותית ברמה שהוא בכלל לא יכול להכיל, לכל כך הרבה פרטים ורבדים שאין לו אפשרות לחשבן.

קל וחומר ההחלטה להתחתן.

שהיא החלטה בעז”ה לחיים ארוכים, ונוגעת בכל כך הרבה היבטים ורבדים שלהם.

אז איך עושים את זה?

אין לי תשובה מספיק טובה לשאלה הזאת, והאמת שאני גם שואלת את עצמי מדי פעם איך אדם מסוגל להחליט ברגעים ספורים החלטה הרת גורל שכזו.

אבל אנחנו רואים שאנשים באמת עושים את זה… (אפילו אני בעצמי עשיתי את זה ?)

מה עוזר להם? עולים בדעתי שני דברים שמקילים על ההחלטה הזו:

1. היווצרות קשר – אדם מרגישים בודד כשהוא לבד, אנחנו מרגישים צורך להתחתן, והצורך הבסיסי הזה דוחף אותנו לקפוץ למים, ולהתחיל להיפגש וליצור קשר.

אחרי שנוצר התהליך האנושי של היכרות , ידידות ואמון, ההחלטה להתחתן היא המשך די טבעי מבחינה רגשית. ולא מקבלים אותה רק מהשכל.

כלומר, מלכתחילה, לפני שפגשת את הבחור, כשאת בוחנת את הסוגיה רק מבחוץ, קשה לך לדמיין איך מקבלים החלטה כזו, אבל מתוך התהליך, כשאת יוצרת קשר – זה יותר קל.

2. הבנה שאנחנו רק בני אדם ויש מעלינו מישהו שדואג לנו. ההחלטה שלנו היא החלטה אנושית, אנחנו באמת לא יודעים מה יהיה אתנו מחר, ואיך ימצא אותנו המחר. לא רק שאנחנו לא יודעים איך יהיה הבחור הזה בעוד עשר שנים, אלא כמו שציינת אולי אנחנו עצמנו נשתנה??

העתיד שלנו, מעצם היותו עתיד לוט בערפל.

את לא יכולה לדעת פרטים על החיים שלך בעתיד: איך תהיי את בעוד מספר שנים, איך יהיה בעלך, ואיזו זוגיות תצליחו ליצור.

את לא יודעת גם אילו אתגרים יעמדו לפניכם, וכמה כח ויכולת יהיו לכם כדי להתמודד עמם.

אבל חוסר הידע הזה הוא מובנה.

הקב”ה רוצה מאיתנו שנפעל מתוך התמונה החלקית הזו.

ואנחנו מאמינים שהוא מסובב את המציאות שלנו בצדק ולטובה.

אנחנו נעשה את ההשתדלות שלנו: לבדוק ולברר לפני הפגישה, להקשיב ולהרגיש בדקות, מה קורה בינינו במהלך הפגישות, נתפלל לעצה נכונה, ונאמין בד’ שהוא מוליך אותנו בדרך טובה.

3. לזכור שגם החששות והפחדים לא מגיעים מהשכל. יש בהם משהו נכון ומציאותי,

אך שימי לב שלא בכל מקרה של חוסר ידע, אנחנו חוששים.

לדוגמא, כשאשה יולדת תינוק אין לה מושג איזה אופי יהיה לו, האם יהיה להם קל להסתדר יחד? האם תצליח לחנך אותו? האם יהיה עם מידות טובות? ואף על פי כן בד”כ היא לא עסוקה בנתונים הללו ולא חרדה מהם.

החרדה מפני בחירה לא נכונה היא זו שמעלה בנו את כל הספקות הקטנים והגדולים ונותן לנו תחושה שעד שלא נפתור כל אחד מהם אי אפשר להמשיך הלאה.

ולפני שאני עוברת לשאלות המעניינות שכתבת, עוד הערה כללית:

אני שומעת בשאלות שלך שאת מאוד מאוד חוששת. כל אדם בר דעת חושש קצת לקראת ההחלטה הגדולה הזו, אבל כדאי לנסות להבין את הפחד האישי שלך.

מה מפחיד אותי בעיקר? עם מי אני יכולה לדבר על הפחד הזה? את יכולה לשבת קצת עם עצמך ולכתוב על הפחד בכתיבה של רגשות.

(כאן לדוגמא ניסחת שאלות חכמות ודקות) אני מציעה להוסיף גם איזו כתיבה חופשית על הפחד שלי.

אפשר לכתוב גם תפילה אישית ואולי גם להתפלל אותה בפה.

מקווה שעל ידי זה הפחד שלך יצטמצם לגבולות שלו, ויישאר לך מספיק מקום בשביל עוד דברים…

ועכשיו לכמה עניינים ספציפיים:

1. בכמה שאלות פתחת בתיאור חוסר ההיכרות שלך וחוסר הידע, ולגבי הידע כדאי לחלק לשני חלקים.

• ידע שחשוב כדי להתחתן בצורה בשלה –

את שואלת אם מותר לך לחפש מידע, ואני חושבת שזה לא רק מותר אלא ראוי. ראוי שתדעי מצוין מה כוללים נישואין בריאים ומאושרים. גם כדי שאת עצמך תהיי בשלה אליהם, וגם כדי שתדעי מה נכון לך לחפש בבן זוג. הייתי משנה קצת את ההגדרה של “לחפש מידע” ל”ללמוד”. אני לא יודעת מה מקובל במשפחה שלך לדבר עם בחורה, ומהו המרחב שבו את חושבת לחפש, אבל חשוב שתלמדי ממישהי חכמה, עם נפש בריאה, שמחה ואחראית, ולא סתם משיטוטים מבלבלים ברשת. אם את רוצה שנחשוב יחד על רעיון ממי תוכלי ללמוד, תצרי קשר במייל.

• ידע לצורך הרגעת הפחד –

מעניין לבחון האם יש לך חסר אובייקטיבי בהכרת זוגות / הלכות / חיי משפחה או שהפחד וחוסר האונים שאת חשה הם אלו שגורמים לך את התחושה ש”אני לא יודעת איך זה עובד”.

יש אנשים שההתמצאות במידע מאוד עוזרת להם להירגע. תבדקי, אולי גם לך זה יעזור.

יש אנשים שכשהרופא אומר להם שהם סובלים ממחלה, דרך ההתמודדות שלהם היא לברר את פרטי המידע אחד לאחד, וזה נותנת להם תחושה של “העניינים בשליטה”.

אך שימי לב, צריך לשמור על איזון, לזכור שמדובר במנגנון הרגעה רגשי ולא בדרך אובייקטיבית לפתרון, ולא להיכנס ל”אובססית איסוף נתונים”

1. את שואלת מי מבטיח שהוא האחד.

מה זה אומר האחד? האחד הכי מוצלח? כשאת בוחנת בחור בפגישה את לא מחפשת את האדם “הכי”. הוא לא חייב להיות הכי בעל מידות, ולא הכי חכם, וגם לא הכי צדיק. (אם כך זה היה, רק זוג אחד היה בעולם – הגבר הכי מוצלח עם האישה הכי מוצלחת, וגם הם לא היו מסתדרים כי היותר מוצלח מביניהם קיבל בן זוג שהוא לא הכי מוצלח ? )

הוא צריך להיות עם אופי, מידות ותכונות שיכולים להסתדר איתך.

גם את כנראה לא מושלמת, ועדיין זה לא אומר שטעות להתחתן איתך…

אני יכולה ממש להבטיח לך שתיתקלי במהלך החיים עם אנשים שונים, שבתכונות מסוימות הם יותר מבעלך.

הוא הופך להיות “האחד”, אך ורק אחרי שבחרת להתחתן איתו.

האחד שבחרת בו להנשא לך, לכרות איתו ברית, להיות נאמנה לו…

ליצור איתו יחד זוגיות שהיא יצירה מיוחדת של שניכם.

האחד שבחרת להיות נאמנה לו ולהשקיע את כל כולך כדי שתצמח ביניכם אהבה.

2. איך תדעי שזו לא רק התאהבות?

ההתאהבות עצמה היא מצוינת, אך כדי שהיא לא תתפוס את מקומם של רכיבים חשובים כמו אינטואיציה עמוקה ושכל ישר, תנסי כמיטב יכולתך להסתכל במבט מפוכח, אולי גם תדברי עם מישהו חכם תו”כ הפגישות שידע לשאול אותך שאלות שיגרמו לך לחשוב ברצינות ולהקשיב לעצמך.

3. שאלת איך אפשר להחזיק שנים בלי לחשוב “אולי אני לא מאושרת” או “אולי יכולתי למצוא לי מישהו יותר טוב”

השאלה הראשונה היא דווקא שאלה מבורכת, אם שואלים אותה מתוך תפיסה אקטיבית.

אסביר:

ההקשבה לרגשות שלי, ולרגשות של בן הזוג היא חשובה. טוב לשאול את עצמנו מדי פעם אם אנחנו שמחים והאם טוב לנו.

אבל השאלה היא מה עושים עם התשובה.

אם אדם תופס שהמציאות אחראית לאושר שלו, הוא חושש לגלות שהוא לא מאושר, כי אין לו שום שליטה על זה.

אבל כשאדם רואה את עצמו כאחראי לרגשות של עצמו, הוא חושב איך להפוך את עצמו למאושר, ובמקרה שלנו: איך הופכים את הזוגיות שלנו למיטיבה יותר עבור שנינו.

4. וכאן אני עוברת לשאלה “אולי יכולתי למצוא לי מישהו יותר טוב” – אני חושבת שזו בחירה שאפשר לבחור אותה בצורה מודעת. מיוחד בעיניי שיש לך מודעות לאתגר ולבחירה הזו כבר עכשיו.

כי הרי אף אחד מאיתנו לא רוצה שישאלו עליו את השאלה הזו… זאת שאלה באמת לא מוצלחת. גם אם תגיעי למסקנה שבחרת אדם מוצלח, עצם הבדיקה החוזרת פוגעת קצת בנאמנות השלמה.

איך לא שואלים את זה?

להיות נאמנים זו אומנות מתפתחת. זו בחירה יומיומית לקבל את בן הזוג ולכוון את עצמנו לא לבדוק אותו (כמובן חוץ ממקרים חריגים) אלא לשאול: איך משפרים ומשדרגים את הזוגיות שלנו, ולא האם.

כשיש לנו תפיסה של נאמנות, של “זה בעלי, ואליו אני נאמנה”, כל ההסתכלות על העתיד משתנה. בשיר השירים כתוב “מי יתנך כאח לי” לכאורה בעל יותר אוהבים מאשר אח,

אז למה משתוקקת הרעיה שהדוד יהיה כאח?

( מן הסתם יש פירושים נוספים) כי אח נשאר אח. גם כשהוא מעצבן, לא חושבים אולי בכלל אני אחותו בטעות, אלא חושבים איך להסתדר.

5. שאלת גם מה עושים אם עכשיו אני לא בטוחה איזה סגנון חרדית אני ואולי אח”כ זה ישתנה? את צודקת. אכן, בעיה. יש זוגות שסובלים או לפחות מאותגרים מכך שאחד מהם משנה כיוון. מה את יכולה לעשות בשביל זה? קודם כל לחפש מישהו קרוב בסגנון. גם בתוך החרדיות או הדתיות יש רצף מסוים כמה אתה רחוק או קרוב מהתפר, אז ההשתדלות מחייבת לחפש מישהו שעולמו קרוב לעולמך, והמקומות שנראה לך סביר שתגיעי אליהם בחיים לא יהיו מופקעים בסגנון שלו. כמובן שעדיין אנחנו עושים שינויים בחיים, מתפתחים ומשתנים (איזה נס!) אבל אנחנו משתדלים לעשות את זה מתוך התאמה, תיאום ושיתוף. קראתי בספר על עקרון לנישואין מאושרים –”לעדכן את מפות האהבה” – המחבר מסביר שם, שכשמכירים טוב אפשר לאהוב וגם קל יותר להתמודד עם קונפליקטים. בהתחלה כשמתחתנים משקיעים הרבה בהיכרות, בלספר זה לזה על החלומות, התקוות, התכונות, הפחדים, וצריך לשים לב לעדכן את זה כל הזמן.

גם בהקשר של השאלה שלך, עדכון של מפות האהבה מאפשר לעולמות שלנו להישאר קרובים, ומסונכרנים.

6. שאלת גם איך תצליחי להכניס אדם נוסף כל כך עמוק בחיים שלך. אז קודם כל, רק מי שמבין (כמוך) את המורכבות של לפתוח את עצמי לאדם אחר, יכול באמת לעשות את זה אמיתי ועמוק, להכניס מישהו לחיים שלי זה לא תמיד קל ולא צריך לקרות ביום אחד, אבל זה אושר גדול וממלא. וגם אחרי שמתחתנים ממשיכים לכסוף להתחבר יותר ויותר בעוד רבדים עמוקים. אני מבינה את החשש שלך, כי זה באמת שינוי די פתאומי, ואחרי הכל פתאום אתם גרים ביחד, אבל אני מאמינה שבזוגיות בוגרת, בשלה וקשובה הפנימיות של ההתחברות הזו היא תהליך איטי שמחלחל לאט ועמוק.

מאחלת לך הצלחה רבה

ציפי.