שלום יקרה,

מחזקת אותך על האומץ לפנות, על האמון שאת נותנת. מעריכה את היכולת שלך לזהות בעצמך את מה שמפריע ואת דפוסי הפעולה שלך.

את מתארת התמודדות עם תחושת ריקנות שהיתה תוקפת אותך בתדירות גבוהה יותר בעבר, ומוסיפה להטריד אותך מדי פעם בהווה.

בשאלתך, ברובד הגלוי, את מבקשת פתרון מעשי למילוי, אבל הרובד הסמוי שלה מספר לי על פחד. פחד להרגיש ריקה, ניסיון לטשטש, בריחה.

ברשותך, נניח לרגע את הפתרונות, ונתמקד בריקנות ובפחד.

במונח “תחושת ריקנות” יש משהו אבסורדי. כי ריקנות היא למעשה היעדר תחושה, ואקום, חלל, ריק רגשי.

ריקנות אינה נובעת בדרך כלל מ”סתם” חוסר עניין אלא מגורמים רגשיים עמוקים ולא לגמרי מודעים. לרב, מהווה הריקנות מעין מנגנון של ניתוק. ניתוק מחוויות כואבות שעברנו ולא היה בנו חוסן לשאת אותן, ניתוק מרגשות שנחווים כמאיימים : פחד/ כעס/אימה או ניתוק מחלקים מהותיים בעצמינו, שנחווים כלא ראויים, בדרך כלל כתוצאה של חינוך שקיבלנו.

כך, במקום בו אמורים היו לשכון הרגשות והחוויות שלנו, נוצר ואקום, חלל ריק. פעמים רבות, אנו חשים מאויימים מהחלל הזה, מפחד שיתמלא באותם חלקים מנותקים הזקוקים להתבוננות ועיבוד, ונחווים כבלתי נסבלים, ולכן אנו שוב משתמשים במנגנון הניתוק, ומנסים להתנתק גם מהריקנות באמצעות בריחה.

נפש האדם היא יצירתית ומייצרת מגוון של אפשרויות בריחה. חלקם שליליים ומותירים אותנו מרוקנים עוד יותר, (כמו בדוגמא שנתת, בה צפית בסרט למרות שלא רצית, ואח”כ הרגשת גרוע יותר), וחלקם עשויים להיות חיוביים וממלאים יותר, אך עדיין כדאי להיות מודעים לכך שמדובר למעשה בניסיון לבריחה ולניתוק.

מה הפתרון אם כן?

אם ריקנות היא תוצאה של ניתוק, הרי שהפתרון לה נעוץ בחיבור. חיבור חזרה אל עצמינו, לרגשותינו, לכל החלקים שבנו, ובשלב ראשון, חיבור לתחושת הריקנות שבנו.

כדי להתחבר, צריך לעצור, להתבונן, להפסיק לברוח למילויים חיצוניים, לתת לריק לדבר.

אני רוצה להציע לך תרגיל קטן, שיאפשר לך את הצעד הראשון בניסיון לחיבור מחדש.

בפעם הבאה, כשמציף אותך גל ריקני שכזה, עצרי רגע. נשמי עמוק. קחי את הדחף הזה שקורא לך לברוח, ותבקשי ממנו להמתין. שימי לב לגוף. איפה את מרגישה את הריקנות? התבונני בה. איך היא נראית? איזה צבע יש לה? ומרקם? וצורה? אחרי שהגדרת אותה, והפכת אותה למוחשית, שימי לב מה קורה? היא נעלמה? היא נשארה? היא רוצה לומר לך משהו? תוכלי להקשיב לה, תוכלי להזמין אותה לשוחח בנחת על כוס קפה. תוכלי להבחין מה היא נושאת בתוכה? מה היא מעלה בתוכך? אילו אורחים היא מזמינה אלייך? הם רצויים לך? הם מאיימים? אם הם מאיימים, ומציפים, תוכלי להתייחס אליהם כפי שהתייחסת לריקנות. להרגיש אותם, לתת להם שם וצורה וגבולות, להקשיב להם, לשוחח איתם לעשות להם מקום.

רגש, הוא כמו ילד קטן. כל עוד מגרשים אותו, הוא חוזר, מנדנד ומציק. כשנותנים לו את היחס המתאים לו, הוא נרגע ומשחרר.

קבעי לך תדירות בה תוכלי לחזור על התרגיל הזה. את יכולה לערוך רישום של החוויות שעלו מתוכו, ולשים לב לאורך זמן אם חל שינוי.

ברגע שתתני לעצמך להרגיש ולחוש, בלי לברוח, יהפכו החיים שלך למלאים יותר ותחושת הריקנות בעז”ה תפחת.

כמובן שבנוסף וללא סתירה, כדאי לך ליצור מילוי חיובי לנפש. עשייה למען האחר עשויה לעזור לך לחוש מלאה יותר, וכך גם שגרה של פעילות גופנית ופעילות יצרנית מסייעת ביצירת תחושת משמעות ומילוי.

יתכן גם כי הליך טיפולי, בליווי של איש מקצוע עשוי להיות לך לעזר לחוש טוב יותר. בטיפול טוב מתרחשת תזוזה נפשית אשר מאפשרת לחוות, להרגיש ולרצות באופן מעשיר את החיים, לנסח את החוויות שטרם נוסחו, לחלום את החלומות שלא העזנו, להצמיח חיים היכן שהרבה שנים הייתה שממה, ולהוליד בחלל הריק משהו חדש וטוב.

מחזיקה לך אצבעות, במסע אל עצמך פנימה, ומאחלת חיים מלאים ומפכים.

אפרת