שלום, שואלת יקרה!

את כותבת מאוד יפה ובפירוט את הבעיה שאת מתמודדת איתה. מאוד קל להזדהות עם הקושי שלך. באמת, אחד הדברים שמאוד קשה להתמודד איתם הם קשיים בתוך המשפחה. ובמיוחד בתור ילד, ואפילו בתור ילדה גדולה וחכמה כמו שניכר עלייך מהמכתב שלך, זה עדיין קשה. בעיקר כי אין עדיין כלים להתמודדות וגם כיוון שאת כל הזמן בתוך הסיטואציה ואין לך את האפשרות לצאת החוצה ולראות את הדברים מבחוץ או לעשות חושבים, איך אפשר לגשת לפיתרון הדברים.

אבל החדשות הטובות – והן הדבר החשוב כאן – הן בעצם תשובה לשאלתך. את בהחלט יכולה לגדול מהמצב שהקב"ה שם אותך בו. ויותר מזה, נראה שהקב"ה שם אותך במצב הזה כדי שתגדלי ממנו. אחת הדרכים שבה אדם גדל הוא מתוך הקושי וההתמודדות. אני לא יודעת חשבונות שמים אבל ממה שאני רואה, האנשים שנבחרים לעבור דברים לא קלים בחייהם הם הרבה פעמים אנשים שמתגלים להיות גדולים מאוד. הרבה פעמים הם אנשים שעוזרים אח"כ לאנשים אחרים. ודווקא מתוך ההתמודדות הקשה הם מצאו בעצמם כוחות נפש וכלים להתגבר ולגדול. ובמיוחד שהקב"ה שם אותך בסיטואציה קשה כבר מגיל צעיר, זה אומר שהוא סומך עלייך שיש לך אפשרות להתעלות נפשית ורוחנית כאן. וזה תלוי בדרך שתבחרי לראות ולעבוד על הדברים ובכלים שיהיו לך. בנוגע לכלים, אני רוצה להגיד לך שטוב מאוד שידעת לפנות ולבקש עזרה מבחוץ, מאקשיבה במקרה הזה, כי לא תמיד יש לנו אפשרות לפתור את הקשיים שלנו בעצמנו.

הצלקות לשנים שאת מדברת עליהן הן הרבה תוצאה של בחירה של האדם האם להינזק מהמצב שהוא נמצא בו או האם לגדול ממנו. את צודקת שיש הרבה אנשים שחיים במשפחות נורמליות ולא חשופים לפגיעות בבית כמוך, אבל מצד שני, יש לך הזדמנות לגדול יותר מהאנשים האלה. אז אני מקווה שתצליחי לקחת את המצב שלך לא כקושי וכדבר שעלול להשאיר צלקות אלא כהזדמנות ואתגר.

אז אחרי כל המחמאות שבאמת את ראויה להן, על כך שאת חכמה ונשמעת מאוד בוגרת, וגם מאוד בוחרת לנסות לגדול מהסיטואציה ולא להיות קורבן שלה, ניגש לגופו של עניין.

נשמע ששיראל היא בחורה מאוד קשה. אולי לפעמים היא מצטיירת כרעה. אבל אומרים תמיד "אין ילד רע, יש ילד שרע לו". ואני לא אומרת את זה כדי להוריד מהאחריות שלה לבחירות הרעות שלה או להתנהגות הרעה שלה. זה דבר נורא ואיום והיא תצטרך לעשות על זה תשובה ולהבין שהיא עושה רע לאחרים וזה דבר נורא מאוד. אבל מנקודת המבט שלך, אני חושבת שזה יעזור לך להבין שההתנהגות שלה כלפייך לא קשורה אלייך. היא לא בגללך או כיוון שאת עושה משהו לא נכון. היא נובעת ממנה ומזה שכנראה רע לה מאוד בפנים. שוב, אני לא מרחמת עליה. זה לא הזמן לרחם. קודם כל צריך לעזור למי שנפגע ממנה. אבל שתדעי לעצמך שכשאדם מתנהג כל כך רע לסביבה שלו זה בגלל שממש ממש לא טוב לו. בד"כ עם עצמו.

זה שהיא צריכה תמיד להיות נשמעת, זה שהיא אלימה, שהיא דואגת להוריד את האדם השני, כל אלה מראים שהיא מרגישה קטנה ובלתי נראית. ולכן היא צריכה לעשות הכל כדי שאחרים יראו אותה- יכירו בקיומה, וגם כדי שהיא תהיה טובה. כי אם היא מרגישה לא טובה, והיא מפצה על זה בביקורת קשה על אחרים, אז זה גורם לה להרגיש קצת יותר טוב עם עצמה.

אבל כל זה זה רק הקדמה לעבודה שלך. אם היא תלך פעם לטיפול, היא תצטרך לעבוד על זה ואולי זה ישפר את איכות חייה. אבל מה שהיא תעשה לא קשור אלייך. רק מה שאת תעשי צריך ויגרום לך לשפר את המצב של עצמך בע"ה. מהמכתב שלך ניכר שעד כמה שאת לא מסתדרת עם אחותך, רגשית את מאוד קשורה אליה ומאוד מושפעת ממנה. אני אסביר. אומרים שההיפך מאהבה זה לא שנאה אלא אדישות. כשאני אוהבת מישהי זה אומר שאני קשורה אליה. כי היא מעוררת רגשות ודיבור פנימי בתוכי. אבל גם אם אני שונאת מישהי, בצורה פרדוקסלית, זה גם אומר שאני קשורה אליה. כי גם היא מעוררת בי רגשות ודיבור פנימי. אני עסוקה בה. אני חושבת עליה. אני דנה איתה על דברים בתוך הראש שלי. בעצם אהבה ושנאה יכולים לעורר את אותה עוצמת רגשות כלפי אדם אחר (אך כמובן בכיוונים מנוגדים). לחילופין, אדישות אומרת- אין לי שום קשר עם הבן אדם הזה. שיעשה מה שהוא רוצה. הוא לא קשור אליי ואני לא אליו. במצב של שנאה האדם השני יכול מאוד להזיז לנו ולהפריע לנו. יכול להיות שהרבה מהיום שלנו אנחנו נחשוב עליו (כמו על אדם שאוהבים, ואולי אפילו יותר). אבל במצב של אדישות, האדם השני לא משפיע עליי. הוא כאילו לא חלק מהעולם שלי. אני חושבת שאם תצליחי, אחרי שינתנו לך הכלים המתאימים, ואחרי עבודה שלך, להגיע למצב שאת יותר אדישה לאחותך, אז יהיה לך הרבה יותר קל בחיים. זה לא מצב אידיאלי לפתח אדישות לאחות, אבל זה אולי מצב מעבר שיאפשר לך להרגיש פחות אומללה ויאפשר לך להתחיל, אם תרצי, ליצור משהו חדש בינכן. ובכל מקרה זה ייתן לך בחזרה חיים שמחים משל עצמך ולא קשורים אליה. כי כרגע נשמע שהחיים שלך נפגעים מהיחסים שלכן ובמילים אחרות יש לך פחות שליטה והשפעה על החיים שלך מאשר מה שהיתה לך אם לא היית כ"כ קשורה אליה.

אתן לך כמה דוגמאות מהמכתב שלך כדי שתוכלי לראות למה אני מתכוונת: כשהיא קיללה אותך בצורה שקשה לשמוע, ואפילו שאת יודעת שהיא כזאת, לא הפסקת לבכות. ברור! זה דבר טבעי מאוד. גם אני הייתי בוכה כנראה. אבל דמייני לעצמך שעוצר אותך אדם ברחוב ומתחיל לצעוק עלייך שאת אדם איום ונורא כי גנבת לו את כל הכסף וביזבזת אותו על נסיעות לחו"ל ובגללך הוא עכשיו עני? איך היית מגיבה? היית מתחילה לבכות? אני מאמינה שהיית פשוט מסתובבת והולכת ואומרת לעצמך: מי זה המשוגע הזה ומאיפה הוא נפל עליי?

או אם ילד בן שלוש שאת לא מכירה היה צועק עלייך על זה שאת אישה רעה ובגללך החיים שלו נוראיים, היית בוכה? מן הסתם שהיית מרחמת עליו או לא מבינה, אבל זה לא היה גורם לך לזעזוע פנימי.

אני רוצה להראות לך שלא תמיד כשצועקים עלינו אנחנו כל כך מושפעים מזה. זה תלוי מאוד מה היחס שלנו לאותו אדם שצועק עלינו. האם אנחנו מחשיבים אותו? האם המילים שלו משמעותיות עבורנו? האם הן מעוררות דיבור פנימי שלנו עם עצמנו?

דוגמא נוספת היא לגבי השידור שלה שלא אכפת לה מה יקרה לך. קודם כל, אני לא יודעת אם באמת לא אכפת לה או שזו סתם הצגה כדי להרגיז אותך. אבל נגיד שבאמת לא אכפת לה. למה זה צריך כ"כ להפריע לך? למה את צריכה להיות תלויה בדעה שלה עלייך? את יודעת לכמה אנשים בעולם לא אכפת מה היה קורה לי? לפחות לכמה מיליוני אנטישמיים ברחבי העולם. אז מה, את חושבת שזה מפריע לי במשהו? ברור שלא. מה אכפת לי מהם? אלא שבמקרה של שיראל, היא אחותך, ואת חושבת שראוי שיהיה אכפת לה. אני מבינה וזה טבעי. אבל אם היא כ"כ קשה ואדישה, וכמו שאמרתי קודם זה וודאי קשור אליה ולדברים שלה עם עצמה, למה את צריכה לסבול מהחוסר הזה?

דוגמא נוספת היא שאת מתחילה לדבר עם עצמך באותן מילים כמו שלה. בעצם, ה"אמת" שהיא משדרת לך מחליפה לפעמים את האמת שלך. את ההסבר שלך את המציאות. במקום שתגידי לעצמך- לשיראל קשה עם עצמה והיא מוציאה את זה עליי, את מתחילה לפקפק, אולי באמת היא צודקת? אולי אני טועה?

וזה דבר שחוץ מזה שהוא לא נכון, הוא מאוד מחליש אותך ומכלה את הכוחות שלך להתמודדות.

כל הדוגמאות שהבאתי באות להגדיר מילה אחת שמשתמשים בה בתחום הטיפול והיא: "ניפרדות". הכוונה בנפרדות היא היכולת לשים את הגבול ביני לבין האחר ולהבין מה קשור אליי ומה לא קשור אליי אלא אליו היא נפרדות.

אני חושבת שהרוב המוחלט של הבעיות בין אנשים נגרמות בגלל הסיבה הזאת. שאנחנו ממש נגררים, וממש לא יודעים לנתק את עצמנו כמעט אף פעם ממצב הרוח של השני. או מהפרצופים שלו. או מההאשמות שלו. או מהמצוקה שלו. אנחנו ממש מתקשים להגיד לעצמנו (במיוחד בזמן אמת)- "למרות שהעומד מולי מאוד נסער, זה לא קשור אליי. זה מה שהוא מרגיש כרגע. אבל זה לא קשור אליי."

נפרדות נכונה מול אדם יכולה להיות לדוגמא הבנה שהוא בלחץ או עצבני כי הוא רעב או מאחר, ואפילו לנסות לעזור לו למצוא את הפיתרון הטוב והמהיר ביותר עבורו, אבל לא להכנס גם אני ללחץ בגלל המצב שלו אלא להסביר לעצמי- "אני מבינה שהוא רעב או מאחר אבל אני לא רעבה ולא מאחרת אז כדאי שלפחות אני אהיה רגועה".

כשאני בונה נפרדות נכונה מול אדם זה אומר שאפילו אם הוא יצעק עליי ויאשים אותי אני אוכל להגיד לעצמי- "אני מבינה שמאוד כואב לו ושאולי הוא אפילו כועס עליי, אבל בעצם ההתנהגות שלו נובעת מהמצוקה הקשה שהוא נמצא בה עכשיו וזה לא קשור אליי." כלומר, אפילו אם אני עשיתי משהו שהכעיס אותו, התגובה שלו נובעת מאיך שזה התקבל אצלו ובאיזה מצב הוא נמצא.

ככל שתהיה לך נפרדות גדולה יותר מאחותך כך תוכלי אפילו לחיות לצידה ושהיא לא תפריע לך כ"כ. זאת כמובן דרגה מאוד גבוהה של נפרדות והיא קשה להשגה, אבל יש הרבה איזור אפור, שככל שתתקרבי יותר לנפרדות איכות החיים שלך בהקשר הזה תעלה בע"ה. צריך לזכור גם שבע"ה לא כל החיים תאלצו לגור יחד באותו בית, אז סביר שבעתיד גם הנסיבות יהיו קלות יותר. אבל הכלי שתרכשי מול אחותך יעזור לך עם עוד הרבה אנשים אחרים. זה כלי חשוב לכל מערכות היחסים בחיים, אז ממש שווה להשקיע כדי לרכוש אותו.

אז איך עושים את זה? איך משיגים נפרדות?

האמת היא שזה דבר שלוקח זמן ועבודה. זה לא קורה ביום אחד. הדרך הטובה ביותר היא ללכת לטיפול מקצועי. כיוון שאת נמצאת בתוך הסיטואציה תמיד, כי זה הבית שלך, אז טיפול יוכל לתת לך פעם בשבוע את המקום לצאת מתוך הסיטואציה ולראות אותה מבחוץ. וכשיש אשת מקצוע שעוזרת לך להסתכל מבחוץ, תוכלי לראות ולהבין את זה יותר ברור ויותר מהר. אבל בכל זאת אתן לך כמה כלים כבר כאן.

הרעיון הוא להבין שהמצב עצמו לא ממש משנה, אלא הפרשנות שלי עליו. כלומר, לא ממש משנה מה אחותך אמרה או עשתה, אלא יותר איך את פירשת אותו. ואחרי שהבנת איך פירשת אותו ומה גרם לך לכעוס או להפגע, אז צריך לנסות לשנות את הפרשנות על הסיטואציה למשהו שיגרום לך לגדול ולא לשקוע.

בזמן האירוע קשה מאוד לעשות את זה, כי אנחנו חושבים הרבה פעמים בצורה אוטומטית, בעיקר במצבים שקשים לנו. אבל אחרי האירוע אפשר לנתח אותו ולהבין מה היה שם ומה גרם לי לצאת מאיזון.

לוקחים דף ועט וחושבים על הסיטואציה המרגיזה. משחזרים אותה. אכתוב את השלבים ואז אתן דוגמא:

1. כותבים מה היה האירוע (בצורה אובייקטיבית ויבשה).

2. אח"כ מה היתה הפרשנות שלי. מתחילים לכתוב את כל המשפטים שיוצאים לנו אוטומטית. ממש ברצף כזה. ולפעמים משפט אחד גורם לעוד כמה משפטים לעלות. יכול להיות שתכתבי 2-3 משפטים ויכול להיות שיעלו לך הרבה מאוד דברים וימלאו דף שלם.

3. מול כל משפט או כמה משפטים כותבים מה הרגש שעלה לי.

4. (ליד הרגשות אפשר לכתוב את התגובות- מה עשיתי או איך התנהגתי).

אח"כ מסתכלים על הסיטואציה ומנסים לחשוב על דרך אחרת לראות את האירוע.

ומנסים להחליף את הפרשנות שלנו.

לדוגמא:

1. האירוע: אחותי היום קיללה אותי מאוד

2. הפרשנות: איזו אחות רעה! מה היא חושבת שהיא? למה היא ממררת את חיי… וכו'…

אולי גם יגיעו משפטים כאלה: ואולי בכלל היא צודקת? אולי בגלל זה אני גם בודדה ואין לי חברות? וגם אמא שלי מגבה אותה…

אין בי כוחות נפש להכיל את זה! כמה אפשר? למה דווקא אני צריכה להתמודד עם הדברים האלה?

3. הרגש: פגיעה, עלבון, חוסר אונים

4. ההתנהגות: בכיתי

עכשיו בואי נבחן את אותו אירוע עם פרשנות שונה, בוגרת יותר, מבינה יותר, נפרדת יותר.

1. האירוע: אחותי היום קיללה אותי מאוד

2. הפרשנות: אין לי מושג מה קורה עם הבחורה הזאת. אבל ברור שמשהו עובר עליה. זה לא קשור אליי. אני בסדר. אני לא הסיבה למריבות שלה, עובדה שהיא רבה עם כולם. היא ממש לא צודקת. שום דבר שעשיתי לא הצדיק תגובה כזאת. אבל ככה היא, אלה התגובות שלה. זה שלה, זה עסק שלה. זה ממש לא קשור אליי.

אולי אמא שלי מרחמת עליה דווקא כיוון שהיא רואה את המצוקה שלה. את זה שקשה לה חברתית. שהיא קשה. אמא גם תבין בשלב מסויים איך לנהוג נכון יותר. כרגע אני יודעת שאני בסדר ושאין הצדקה לזה שיצעקו עליי ככה.

3. הרגש: בע"ה סוג של אדישות. ריחוק מהסיטואציה. אפילו רגיעה (כמו האדם ברחוב שצועק שגנבת לו את כל הכסף).

4. התגובה: אולי התכנסות בתוך עצמך, התרחקות. אבל לא ממקום של בריחה אלא ממקום של "לא נעים לי פה, אני הולכת למקום שנעים לי".

תראי שאחרי שתכתבי את זה על סיטואציות שונות הרבה פעמים משהו יתחיל להשתנות בתוכך. את תהיי חזקה יותר ותהיה לך יותר יכולת לעמוד מול סיטואציות לא נעימות בשלוות נפש.

אני מבינה שזה קשה מאוד. בפרט שכמו שסיפרת יש עוד דברים במשפחה שלך שהם לא חלקים. ההתנהלות של אמא שלך מול שיראל היא בהחלט עוד דבר חשוב. אבל ככל שתצליחי לראות את הדברים מבחוץ את תגלי יותר ויותר למה באמת אמא שלך עומדת לצידה. לפעמים כשילד בבית הוא כוחני, ההורים לא רוצים או אין להם כוח להכנס איתו כל הזמן למאבקים. לפעמים הם מעדיפים להעלים עין. לפעמים באמת הסמכות שלהם והכוחות שלהם לא מאפשרים להם לנהל את המצב אלא הם יותר נגררים. ויכול להיות גם שהם דווקא מזהים את החולשה והקושי של שיראל ולכן נחלצים לעזרתה. לעומת זאת עלייך הם סומכים ויודעים שאת חזקה ושאת מסתדרת, ולכן הם פחות לוקחים את הצד שלך. ואולי זה משהו אחר? בכל מקרה ההורים שלך יצטרכו להחליט אם הם רוצים לקבל עזרה בעניין. זה שוב- לא קשור אלייך איך הם בוחרים להתנהג. את צריכה לדעת שכהורים הם בטוח אוהבים אותך ורוצים את הטוב בשביל כל הילדים שלהם. לא בטוח שהם מצליחים בזה, אבל זה וודאי מה שהם רוצים.

גם לקשר בין ההורים שלך יש השפעה על השלווה בבית, זה ברור. נשמע שאלה באמת כמה חזיתות שמצטרפות לדבר גדול ולא רק העניין עם שיראל.

אבל עכשיו כשאת כבר גדולה ובע"ה אחרי שתרכשי יותר כלים, תראי שהמצב הנפשי שלך ומצב הרוח שלך פחות ופחות תלויים במה שקורה מבחוץ אלא בסיפור שאת מספרת לעצמך.

אני ממש חושבת שכדאי לך להיעזר באדם חיצוני, באישה מקצועית, כמו פסיכולוגית או עובדת סוציאלית קלינית. כיוון שיש כאן כמה "חזיתות" ושאת גרה בבית ולא יכולה להתרחק, אני חושבת שייעוץ ממישהו חיצוני יוכל מאוד מאוד לעזור לך.

נשמע שאת בחורה מאוד מיוחדת שמתמודדת עם דברים לא קלים. שוב אני אומרת שכנראה שהקב"ה סומך עלייך אם הוא נתן לך כזה אתגר.

אני מאחלת לך שתבחרי לגדול ממנו ושתגדלי ממנו. זה קורה לאט לאט ובהדרגה.

זכרי שלרוב אין לנו בחירה על הנסיבות של החיים שלנו, אבל יש לנו בחירה גדולה על איך זה ישפיע עלינו ולאן זה יקח אותנו.

אני מאחלת לך הצלחה גדולה בדרך העלייה שלך בע"ה.

נעה עינב