שלום לך בחורה יקרה!

ראשית, הרשי לי לשתף אותך כי קראתי את מכתבך מספר פעמים והתרשמתי מאד מהעומק, המודעות והרגישות שלך. בעיניי, עצם השאלה והקושי מעידים על בגרות רבה ומוכנות לקשר.

ברשותך, אחלק את התשובה לשני חלקים: האחת, הדרכה כיצד את יכולה להקל על עצמך מתחושת ה”תקיעות” שציינת בחברת אחייך הנשואים, והשנייה- מהותית יותר, כיצד עלייך לנתק חלק מהחוויות שאת חווה בבית מהעולם הזוגי העתידי שלך.

לגבי החלק הראשון, אני רוצה לומר לך משהו שבעיניי נכון כמעט לכל דבר בחיים. משום שבחיים פעמים רבות אנו נתקלים במציאות שאיננו מעוניינים בה, זה יכול להיות בדברים קטנים כגון, רציתי לקבל מאה במבחן ואחרי מאמצים גדולים קיבלתי רק שמונים, זה יכול להיות בחור שנפגשתי איתו והייתי מעוניינת מאד להמשיך אבל הוא איננו מעוניין, וזה יכול להיות שהייתי רוצה מציאות של הרמוניה ושלווה בבית אך במקום זה פעמים רבות ישנם מתח וכעסים.

אז מה עושים כאשר המציאות היא איננה כפי שאני רוצה, ואין לי כיצד לשנות אותה כרגע?

קודם כל מבינים את זה. נשמע מצחיק אבל המון פעמים אנחנו מנסים להילחם במציאות, או לשנות אותה, או להתכחש לה ( זה מזכיר לי ספר ילדים מקסים שקראתי: ”גדר , כבשה ואיש עם בעיה”, הוא מתאר בצורה מאד חמודה ומוחשית, כיצד אנשים שונים מתמודדים עם מציאות, בספר היא מוצגת כ”גדר”, בלתי רצויה. ישנם אנשים שנכנסים ראש בראש עם הגדר, ישנם כאלה שמתעלמים, שנסוגים, שקופצים מעל וכד’, סוף הסיפור שהגדר נפלה לפתע דווקא בפני הכבשה שהגיעה בהכנעה ללא תכנית מסוימת, זה השאיר עליי רושם לגבי התמודדות עם בעיות שונות בחיינו…).

לעיתים ברגע שאנו מפסיקים לקרוא למשהו במציאות שהוא לא כפי רצוננו : ”בעיה”, ומשנים את שמו ל ”הזדמנות”, אנחנו משנים דרמטית את ההסתכלות. לפתע כל קושי הופך לאתגר מרתק שאפשר לצמוח ממנו, ללמוד ממנו. כאמור מדובר באתגרים שברגע נתון זה אין באפשרותי לשנות ולכן האפשרות היחידה שנותרה היא להבין שזאת הזדמנות ללמידה. המציאות כעת שהינך רווקה ושאר אחייך נשואים, במידה ואת מעוניינת להקים כבר בית אני מניחה שאת עושה את ההשתדלות הנכונה לגרום לכך לקרות, אך עד שזה יקרה, המציאות היא כפי שהיא. חשבי , מה את יכולה ללמוד ממנה? אילו תובנות את יכולה לקחת מהשבתות המשפחתיות? אולי לברר עם עצמך מה מתאים לך ואת לוקחת במה שאת רואה ומה פחות? איך הסיטואציה המשפחתית הזו מצמיחה אותך? דבר שני, נסי לחשוב כיצד את בכל זאת, יכולה להקל מעלייך את הקושי. אולי ישנה אפשרות שתלכי לעיתים מהבית לשבת, לנקות את הראש, לחוות אוירה אחרת, אולי מצאי לך תעסוקה שתמלא את זמנך הפנוי בשבת ותעניק לך משמעות? לימוד קבוע של ספר, מפגש עם חברה… זכרי שזהו מצב ביניים, בעזרת ד’, תבני גם את ביתך ותוכלי להביט אחורה בחיוך…אני מכירה בחורות רבות בסיטואציה דומה לזו שלך, היא אכן מאתגרת, אין ספק, צריך המון רגישות ואורך רוח להכיל את ההבדלים במצבי החיים שלך ושל אחייך…ההבדלים הם מהותיים ובולטים מאד על רקע ההבדל במצבכם האישי, זו סיטואציה שיוצרת לפעמים מצבי מבוכה, תסכול, וכו’..

ב”ה אלו צרות של ”בריאים”, אתגרים שנובעים מהמהלך התקין והבריא של החיים. זה לא בא להוריד חלילה מהקושי שלך, הקב”ה ברא אותנו יצורים אנושיים, וכל מנעד הרגשות שלנו הוא תקין ומעיד על נפש שמרגישה , שמבינה, שסופגת, לכן לא צריך לחשוש או להיבהל משום רגש, לא צריך להלקות את עצמנו מדוע אנו חווים תחושות שנחשבות ”קטנוניות”, לא! כל רגש בא ללמד אותנו משהו, עלינו להתבונן בו, להבין מה גורם לנו להרגיש אותו ועל ידי כך להפוך אנשים שלמים ומתוקנים יותר. אבל פרופורציות הוא כלי חיוני לעשות לנו סדר לעיתים באתגרי ותלאות החיים, זה כלי שבא ואומר לי: נכון, זה מצב מאתגר, מתסכל , לא תמיד נעים, אבל! הוא זמני, והוא נובע ממצב מבורך שבו אחיי מתחתנים ומקימים בתים משלהם, הלוואי על כל עם ישראל. תוכלי גם להסתכל על כך שבתור הצעירה בילדים יש לך את הפריבילגיה לראות מול עינייך זוגות רבים ולבוא מלאת ניסיון וחכמת חיים שלא תסולא בפז לעולם השידוכים, מה שלאחייך טרם היה, זוהי מתנה של ממש, להגיע מפוכחת ובשלה לחיי הנישואים, אם רק מסתכלים עליה כך.

כעת אתייחס לחלק השני. החלק שבו, נותרת בבית לבד עם ההורים, ולמעשה את לבד מול הקשיים בתקשורת שלהם (אני מניחה שבמידה והקשיים והמתחים היו שם גם קודם, שאחייך היו בבית, היה יותר קל להתמודד יחד מול הקושי…וכעת חלק מהקושי שלך הוא שאת כביכול ”לבד” בסיטואציה..)

דבר ראשון, זכרי , שכמו שלך קשה לעיתים עם המצב החדש שכולם נשואים ובאים רק לשבת, גם להם המצב החדש קשה ומאתגר במיוחד, מסיבות דומות אך שונות. כאשר הילדים מתחילים להינשא בזה אחר זה, הורים רבים מתחילים לחוות משבר שנקרא: ”תסמונת הקן המתרוקן”, פתאום הבית שקט, חסר חיים, אין רעש בלילות, אין המולה בבקרים, השקט הזה יכול להיתפס כרוגע ושלווה מבורכים אבל אצל חלק הוא נתפס כריקני ומאיים. פעמים רבות, זוגות מגלים כי חלק מהותי מהקשר ביניהם היה סביב הילדים וסיפוק צרכיהם, וכעת חלק מהותי מאד חסר בקשר, והדבר בא לידי ביטוי בתחושות של שיעמום, תסכול, חוסר תקשורת ומתחים. דבר נוסף הוא, שלפעמים הורים חווים קושי מול הקשר הבריא, הטרי והרענן של ילדיהם, שאולי מעצים את תחושות השחיקה שקיימות לעיתים בזוגיות ארוכת שנים שלא השקיעו בה מספיק, הם מרגישים סוג של ”קנאה” מסוימת באושר והאהבה שמפגינים הזוג הצעיר, ומעצים את מה שלהם, כבר אין. כאמור, אינני יודעת מהו בדיוק המצב של הורייך ומהם הגורמים לכך ייתכן וזהו המצב שלהם, ייתכן שמדובר בקשיים אחרים / נוספים (בל נשכח את המתח הכלכלי והכספי שמוטל על רוב ההורים בחיתון ילדים, לחץ כלכלי יכול לגרום גם לזוגות אוהבים וטובים להיכנס לסחרחרה של מתח ולחץ, קחי זאת גם בחשבון..)

בכל מקרה מה שנוגע אלייך אישית היא העובדה, שנכון שאילו הורייך, וזהו בית ילדותך, וסביר להניח שינקת ממנו המון הרגלים ודפוסי חשיבה והתנהגות, חלקם מבורכים ונעימים וחלקם פחות. בגיל ההתבגרות, שאת עדיין בתוכו, עובר האדם תהליך מרתק שנקרא: היפרדות. עד גיל ההתבגרות, כילדים , אנו נוטים לראות את הורינו כמושלמים, כחסרי פגמים וחסרונות, כאשר אנו בוגרים ומאמצים ראיה מורכבת יותר, אנו מבינים שהורינו בדיוק כפי הורים אחרים, אינם מושלמים, יש להם חולשות וחסרונות , הם אנושיים! בעלי קווי אופי כאלה ואחרים, חלק מהנערים חווים זאת כמשבר ממש, המלווה בכעס על ההורים , הם מרגישים אכזבה לגלות שהוריהם הנערצים אינם גיבורים אגדיים כפי שנטו לחשוב.. אצל חלק ישנו ניתוק מוחלט, מרד בדרך והשקפת העולם של ההורים וכו’, אבל אצל הרוב המכריע, התהליך הוא עמוק ופנימי, גם אם לא מתבטא על פני השטח, ישנו תהליך של עיצוב זהות חדש, שונה ונפרד מההורים שלי, וכך אפשר לשמוע בגילאים האלו משפטים כמו: ”אני בחיים לא אגיד את זה לבת שלי”, ”אני לעולם לא אתנהג ככה” וכו’, זהו תהליך בריא, טבעי ומבורך של בירור מי אני , מה אני רוצה להיות, מה מתאים לי לקחת מבית הוריי ומה פחות. מתוך הבירור צומחת דמות חדשה, בוגרת, בשלה ומעוצבת, כזאת שנשענת על הבית של ההורים ועל המתנות שקיבלנו משם, אך גם אישיות בעלת חוש ביקורת שיודע ”למיין”, מה נכון ומה לא, מה מתאים לנו ומה פחות. העובדה ששאלה זו מעסיקה אותך, היא נהדרת, היא מראה שאת מצויה בשלב הבירור בתקופה הנכונה ביותר לעשותה. שבי עם עצמך מדי פעם, אפשר בכתב, אפשר בדיבור עצמי, נסי להבין ולהעמיק בתוך, איזה בן אדם את רוצה להיות, איזו אישה את רוצה להיות, כמובן שתהליך זה אינו אמור להיראות על פני השטח וודאי לא לפגוע חס ושלום ביחס המכבד והאוהב אל הורייך שוודאי העניקו ונתנו לך כה הרבה, נסי לוותר על תחושת השיפוטיות כלפיהם על אף הקושי, נסי לראות את תכונותיהם הטובות והמאירות, קראתי פעם עצה נפלאה לכיבוד הורים, שכל אחד יחפש בהוריו תכונה או הנהגה שבהם ההוא ממש ”גדול הדור”, להתמקד בטוב, להעריץ אותם על כל הטוב והאור שוודאי יש בהם, במקביל, לחשוב עם עצמי, להעמיק את המודעות, ככל שתגיעי לעולם השידוכים מודעת יותר לגביי כוחותייך, חולשותייך ורצונותייך, ככל שתגיעי מדויקת ומבוררת יותר עם עצמך, מחוברת לעולם הפנימי שלך, כך התהליך של מציאת בן זוג מפותח רגשית, מכבד ומתאים לצרכייך, יהיה קל ואפשרי יותר. אנשים רבים מגיעים לעולם השידוכים ללא המודעות הנ”ל והבחירות שלהם בבני זוג מגיעות משיקולים מוטעים, וחבל.

ועוד משהו, זכרי שגם להורייך יש עולם פנימי שאליו את לא מודעת. גם אם את גרה איתם בבית ורואה אותם במצבים רבים, בסופו של דבר ילד לעולם לא יוכל להבין עד הסוף את העומק והמורכבות של מערכת היחסים בין הוריו. מה גם שהורים רבים, לצערי נוטים לריב לילד הילדים אך את תהליך ההתפייסות עושים בחדרי חדרים, והילדים לא תמיד זוכים לראות את ”סוף הסיפור”. זכרי שאת לא יודעת את כל הסיפור במלואו.

לסיכום – נסי למצוא דרכים להקל מעלייך את הקושי בזמן שהות אחייך הנשואים. זכרי שמדובר במציאות נתונה אך ברת שינוי מהיר בעז”ה.

העמיקי את ההיכרות עם עולמך הפנימי , רצונותייך וצרכייך בהקשר של מציאת בן זוג.

זכרי את הקשר העדין בינך לבין הורייך. מצד אחד- את המשך שלהם וחלק מהם תמיד ילווה אותך ויישאר בתוכך, וזה מצוין! מצד שני, את אדם בפני עצמך, עולם ומלואו, תהליך הנפרדות הזה הינו קריטי להתפתחות בריאה ותקינה.

והכי חשוב- התפללי. התפללי על הורייך שימצאו את האושר והמשמעות בקשר שלהם, התפללי על עצמך שתדעי לבחור נכון ובריא ולמצוא את האושר והשלווה.

את מוזמנת לחזור אליי עם כל שאלה או קושי, בשמחה!

ברוכה תהיי,

נועה.

4183435@gmail.com