שלום בת שבע עשרה חביבה!
קראתי את שאלתך וצבט לי.
נערה בשנות העשרה, שמוצאת את עצמה מחוץ לבית. מאד לא נעים.
הרגשה קשה ביותר.
מנסה להבין מתוך השורות, מה קורה לך? מה עובר עלייך? איך את מרגישה עם זה שאינך יכולה להסתובב בחופשיות בביתך?
איך את בכלל מתמודדת עם הסתרה של חצי שנה בתוך הבית, עם הידיעה שמה שאת עושה לא עולה בקנה אחד עם החינוך של הבית.
כתבת אמא צעקה עלי, אני נכנסת הביתה כשאמא בעבודה… מה דעתו של אבא על מה שקורה?
מבינה שלא מסכים לזה שאת מחזיקה סמארטפון, אבל לא כתבת מהי תגובתו על מה שקורה כרגע.
נערה יקרה, מאמינה שהמערכת עם אמא לא התחילה בספור של גילוי הסמארטפון.
זה נכון?
תרשי לי להעז ולשאול , אם הלך הרוח בבית הוא לא כזה שסמארטפון וצפייה בסדרות הם חלק מהחיים ,
אולי יש משהו במערכת המשפחתית או החברתית או גם וגם שגרמו לך לצרוך את הדבר הזה? אולי חברות? אולי קשר לא קרוב עם ההורים? אולי שתי התשובות נכונות? אולי מה?
אולי אף תשובה איננה נכונה?
יקרה, ממה שאת כותבת אני מבינה שאת רוצה גם להישאר עם הסמארטפון וגם להיות בבית.
אבל ממה שאת כותבת אני גם מרגישה שאת רוצה לאחוז את החבל בשני קצותיו.
בד”כ זו לא אפשרות מצויה.
גם לעשות מה בא לי וגם לקבל על כך אישור מההורים – כמעט בלתי אפשרי.
בכל החלטה בחיינו אנחנו בוחרים במשהו אחד ובו זמנית משלמים על ההחלטה מחיר. בטח ובטח כשאנחנו הולכים על החלטות קצה.
בחורה יקרה,
עשית דבר שאינו מתכתב עם הקונצנזוס שאליו את משתייכת. ויש לזה מחירים.
בשבילך, הייתי רוצה שתמצאי דמות שאת מאמינה בה, סומכת עליה ומוכנה לשתף אותה במה שקורה לך.
רצוי שתעשי ברור עצמי מעמיק של בעד ונגד, של מה אני מרוויחה ומה על הדרך מפסידה.
חשבי שכרך מול הפסדך או הפסד מול שכר.
קחי אחריות על מעשייך
מאמינה שאחרי ברור מקיף ונוגע עם דמות כלבבך, תגיעי להבנה עם עצמך
באיזה מסלול את בוחרת.
רציתי לסיים את תשובתי בברכת הצלחה והתרת ספקות ומשהו בי לא נתן לי.
אני כן אומר לך משהו בנימה אישית:
את בחורה צעירה, עדיין זקוקה לבית, למסגרת. גם עם הבית והמסגרת לא ממש מדויקים לך, בכ”ז אני מאמינה שזה לא הזמן ללכת.
החיים לפנייך, את הבחירות בהמשך תוכלי לעשות עם רוחב הסתכלות של אדם בוגר ועם הפסדים פחותים ואפילו יכולת להכיל הפסד.
תצמדי לדמות חיובית. קחי ממנה עצה טובה לאיך לגשר על הפערים. לנסות לקבל את שחסר לך בצורות אחרות.
ולפתור את המערכת עם אמא (אם זה מה שנדרש)
בחורה יקרה מאד, נגעת ללבי.
אשמח לדעת שהועלתי (אם אכן) ויותר מכך אשמח לשמוע ממך
מתפללת לאושרך
חוי
6163508@gmail.com
דלג לתוכן
3 תגובות
שלום
אני ג”כ נערה מסמינר חרדי ומבית חרדי
אני מחזיקה סמארטפון בנוסף לפלאפון הכשר. הסיפור שלי קצת שונה משל השואלת אבל מבינה אותה מאד ומחזיקה לה אצבעות……
בהצלחה רבה!!!!!
מאחלת לך שתגיעי להחלטות הכי נכונות
לנערה המתמודדת, אני לא קיצונית, כי אחרת לא היית פוגשת אותי באינטרנט… קראתי את מכתבך ואני מזדהה מאוד עם חוי, זו שכתבה לך תשובה, טוב שאת מתייעצת, מעיד ע”כ שאת בחורה חכמה ואחראית, לכן מציעה לך להתייעץ עם אותה חוי (שאני לא מכירה אותה אבל התחברתי מתגובתה) או רב, אדמור שלך. אבל תזהרי לא להיפתח עם דמות שתלשין עליך לסמינר שלך..
את יודעת מה אפשר ללמוד מהסיפור הזה?
בתור אמא – לעולם לא להגיב מיד, ולעולם לא בצורה מתלהמת.
תמיד תזכרי מה עבר עלייך בגיל 17 ולמה לא היה לך אומץ לספר לאמך, למה היית צריכה להתחבא.
תזכרי את הפחד מהגילוי של אמך, ואת התחושה של המים גנובים ימתקו.
כבדי את אמך כי היא אמך היחידה – אך אל תחזרי על השגיאה הזאת עם ילדייך.
תחליטי שגם אם הם יעשו דבר הכי גרוע בעינייך – לעולם אל תגיבי כמו שהגיבו לך.
אלא עצרי את התגובה הספונטנית, “תשני על זה לילה” ותחשבי עם עצמך מה יהיה נכון לומר להם בשיחה נעימה ובשיקול דעת, ורק אחרי זה תזמי איתם שיחה שתשתפי בה גם את הצד שלהם ועם זאת תהיי החלטית בדעתך.
אני יכולה להעיד שזה אפשרי כי זכיתי לאמא שכזאת 🙂 וכשאני התחלתי לראות סרטים – לא יכולתי שלא לספר לה 1) כי הרגשתי שאני בוגדת באמון של אמא שכל כך מאמינה ובוטחת בי 2) כי ידעתי שאין לי ממה לחשוש כי היא לעולם לא תגיב בפרץ של התלהמות.