שלום לך

ראשית, אשרייך שאלה השאלות שמעסיקות אותך. שאלות יפות ונבונות שמעידות על לב מבין ועל נפש מבקשת.

את שואלת אם אדם יכול להיות מקסים וטוב גם בלי לקיים מצוות. כבר אמרו שכאשר אדם הולך בדרך הנכונה הוא פוגש אנשים אחרים, ואכן רבים התחבטו גם לפנייך בשאלה הזו בצורות שונות. אינני מתכוון לצלול לעומקה של הסוגיה ולדון בגישות השונות אלא יותר לשתף כמה מחשבות שיש לי בעניין, מחשבות שאולי תוכל לקחת כנקודות למחשבה.

יש שאלות שכדאי להתחיל לחשוב עליהן מהנקודה הבסיסית של הגדרת מושגים. את שואלת האם אדם שנוהג בדרך מסויימת יכול להיות מוגדר כ”טוב”. ובכן, לפני שאפשר יהיה להשיב על השאלה מן הראוי להבין כיצד אנו מגדירים “אדם טוב”.

אז מהו בן אדם טוב? אדם שיש לו מידות טובות כמו אמת, ענווה וחריצות? אדם שמיטיב עם אנשים אחרים ושעושה חסד בגופו ובממונו? אדם שענייני רוח גוברים אצלו על ענייני חומר? אם נשתמש בהגדרה הזו, הרי שהתשובה לשאלתך תהיה ברורה. יותר מזה, השאלה תהפוך בעצם ל “האם אדם טוב יכול להיות אדם טוב”, שאלה שאין אפילו צורך לענות עליה (בשפה הפילוסופית זה נקרא “טאוטולוגיה”, כלומר משפט שהוא תמיד נכון). אנו רואים אנשים שאינם שומרים תורה ומצוות שהם צנועים וישרים, גומלי חסדים ומתרחקים מן הכיעור ומן הדומה לו.

מצד שני אולי ההגדרה של “אדם טוב” היא “אדם שעושה את הדברים הנכונים”? אם כך נראה שאדם שאינו שומר תורה ומצוות אינו יכול להחשב לאדם טוב. כל יהודי ראוי לו לחוש מחוייבות למסורת ישראל ולתורת ישראל ואם הוא אינו עושה כך אז הוא פועל בדרך לא נכונה. אולי ירצה מישהו להגדיר אדם טוב כ”אדם שעושה את הדברים הנכונים על פי תפיסת עולמו”, אבל זו דרך מסוכנת שעלולה להצדיק גם מנווולים שעשו מעשים נוראים שנראו בעיניהם כצודקים.

ארשה לעצמי לנסות לפרש את השאלה שלך בדרך של שאלה שמטרידה גם אותי לא פעם. איך אנו אמורים להתייחס אל אנשים שאינם שומרים תורה ומצוות אך הם אנשים מוסריים וערכיים. האם לומר שבלי תורה ומצוות אין ערך לשום דבר אחר בעולם ולכן אין מקום לכבד אדם כזה? האם לומר שגם אם אדם מפגין התנהגות נעימה וטובה, הרי שללא תורה ומצוות היא איננה אלא מן השפה ולחוץ בעוד בליבו פנימה הוא אדם מושחת?

אינני סבור כך. גם התורה מכירה בערכם של מעשים טובים ושל מידות טובות גם כאשר הם לא משולבים בשמירת תורה ומצוות. הערבה שאנו נוטלים יחד עם הלולב מסמלת אנשים שאין בהם תורה אך יש בהם מעשים טובים, הגמרא אומרת שהקב”ה הבליג לישראל על עבודה זרה כל זמן שהם חיו בשלום האחד עם השני, ויש עוד דוגמאות כאלה. מצד שני יכולים להיות אנשים שיש בהם תורה ומצוות אך מידותיהם מושחתות והקב”ה אומר עליהם שהוא והם אינם יכולים לדור בכפיפה אחת.

שמירת מצוות היא חובה שהוטלה עלינו על ידי בורא עולם, והמצוות גם מיישרות את דרכיו של האדם בעולם. הרמב”ם במורה נבוכים כותב “… אבל הענין כמו שזכרנו בלא ספק והוא שכל מצוה מאלו השש מאות ושלוש עשרה מצוות היא לנתינת דעת אמיתי או להסיר דעת רע או לנתינת סדר ישר או להסיר עול או להתלמד במדות טובות או להזהיר ממדות רעות” (ח”ג פרק ל”א). בפרקים שלאחר מכן מאריך הרמב”ם להסביר כיצד המצוות מיישרות את אורחותיו של האדם, מתקנות את מידותיו ומוליכות אותו בדרך הישר. מי ששומר מצוות הוא מוכן יותר להנהגות טובות ונוטה יותר אליהן, אבל זו איננה ערובה לכך שהוא אכן יממש את הפוטנציאל. כך גם להיפך – אדם שאיננו שומר מצוות יכול להגיע בכוחות עצמו למידות טובות וישרות ויש לכבד אותו ולהעריך אותו על מה שיש בו.

ובאופן כללי, לא חייבים להגדיר אנשים בתור “טובים” או “רעים”. ברובנו יש צדדים טובים וצדדים פחות טובים, הדרך ההתייחסות שלנו למצב זה הוא להכיר בטוב בלי שההכרה הזו תסנוור את עינינו ותעלים את הפגמים שצריך לתקן.

קיימת אמנם גישה הטוענת שצריך להסתכל על העולם רק בעיניים של תורה, ושאין “טוב או “רע” מלבד מה שהתורה מגדירה, אבל זו איננה הגישה המקובלת על ידי גדולי הדורות. היו גדולי עולם שנקטו בגישה כזו וידעו כיצד לתרגם אותה לשפת המעשה, אבל אצל אחרים היא אפילו מביאה לפעמים לידי עיוותים מוסריים קשים.

אז אני מציע לך לחפש את הטוב במקומות בהם הוא נמצא, להכיר בו ולהעריך אותו. יחד עם זאת לא להתבלבל ולחשוב שדי לו לאדם להיות “טוב” במונחים החברתיים. נכון לנסות ללמד זכות על כל אדם, אבל בשורה התחתונה יש בורא לעולם שנתן לנו תורה וצווה עלינו מצוות עשה ולא תעשה, ואי קיומם של המצוות הללו מהווה חיסרון. החיסרון הזה איננו סיבה לזלזל באף אחד אלא לסיבה לנסות ולתקן ראשית כל את עצמנו ואולי אחר כך גם את אלה שסביבנו.

בברכה,

גרשון