The Butterfly Button
אבדה לנו שגרה! אין לי כוחות כבר!

שאלה מקטגוריה:

הנה זה מגיע.
ברוכה הבאה לחוסר השגרה.
כמה התגעגעתי אליה.
עד כלות.
רק חודש של שגרה חלף עבר, כשבמהלכו: נשמתי, נרגעתי, שמחתי, נהניתי, בקיצור- חייתי.
ושוב:
אזעקות, טילים, ממ”ד, ובעיקר- איןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן לימודייייייייייייייייים.
מבחינתי- אין כלום.
הכול מתפרק.
הילדים סביבי ואיתי 24/7. אלפי דקות. מאות שעות.
לא יוצאים לשום מקום.
מתוחים מהאזעקה הבאה.
לא מתעסקים לבד.
רק סביבי.
מורטים את עצביי.
הזמן לא עובר כי כל שעה דומה לזו שלפניה.
חוויה מהממת, מכוננת, של מערבולת ובלגן ואין שקט לעצמי והכול יוצא מכלל שליטה.
וגם בלילה קמים 5 פעמים בלילה לאזעקות.
ובעיקר אני צריכה את השקט לעצמי לבד- ואין.
כי כולם פה ובעלי עובד.
והערב עמוס והלילה עם אזעקות.
מדהים כמה שהחוויות הקשות של הסגרים והקורונה חוזרות בבת אחת.

תשובה:

בס”ד

שלום לך שואלת יקרה ורגישה!

ראשית, חייבת לציין שיש לך כתיבה מיוחדת וכנה (ואפילו קצת שנונה…)

משערת לעצמי שכתבת את הדברים בתנאי שדה, אבל למרות ועל אף, זה נשמע קצת כמו שירה נוגה ונוגעת ללב. אז ראשית חיבוק מרחוק…

מקווה שיהיו לי המילים הנכונות לענות לך, מבטיחה לנסות את הטוב ביותר…

אז את כותבת שהתגעגעת לשגרה (הוווו, כמה שמחנו שהיא הגיעה סופסוף, כך לפחות היא שידרה לנו, מתעתעת שכמוה:))

בקושי התחלנו ‘להשתגרן’ קמעא (ואפילו להתלונן על השעון המעורר של הבוקר?) ואז פתאום. בום.

כרעם ביום בהיר- במלוא מובן המילה- נכנסנו שוב לסחרחרה וטירוף. פחד ברחובות, בימים ובלילות, ואין איש שיודע מתי זה ייגמר.

אני מרגישה שחלק עצום מהקושי גם עכשיו וגם בתקופת הסגרים (הזכורים שלא לטוב), זה עניין חוסר הוודאות. כאילו הם שם בחמאס הכינו טוב שיעורי בית, וגילו שאפשר לאיים על מדינה שלימה שבשעה 6 או 7 או 12 הם ישגרו מטח כבד ח”ו, ואז מהפחד אנחנו לא עושות כלום כל היום, ורק יושבות ובודקות מתי כבר תגיע השעה היעודה ותחלוף בשלום ובמהרה.

כמובן שגם בלי ההתראות שלהם, המצב לא מזהיר במיוחד. האזעקות שמפחידות בכל פעם מחדש, והצורך להפוך לרובוט לכמה שניות כדי לתפקד כמו שצריך. לבדוק שכולם בממ”ד או בחדר המדרגות (בהתאם למקום המגורים). לבדוק שלא יצאת בטעות עם הקרוקס של בעלך, ושהמטפחת מונחת בדיוק בזווית הישרה…

בקיצור, לא פשוט. בכלל.

ובואי נקדיש כמה מילים לשגרה. מילה קטנה עם משמעות עצומה. אנחנו כל כך צריכים אותה, וכל אוהבים לפעמים להתלונן עליה…

בדרך כלל (בימים שגרתיים…), החיים שלנו מורכבים מבסיס של שגרה עם תחנות ביניים או ‘עוגנים’. ימים שיש בהם יציאה מהשגרה, מסיבה כזו או אחרת. במעגל השנה והחיים מפוזרות תחנות שונות שהן ימים ‘שלא מן המניין’.

השגרה היא בסיס לסדר יום תקין, היא המפתח לתהליך טבעי ובריא של חיים. ומה שקורה במדינתנו הקטנה בשנה וחצי האחרונות, זה הפוך לחלוטין מהמילה שגרה:(

לפני זמן קצר הייתי עדה לויכוח נרגש בין 2 בחורות שכל אחת טענה בתוקף שהיא צודקת. הן סיכמו את חוויותיהן מימות הסגרים ומה שביניהם, ואחת מהבנות החליטה שהיא מעדיפה שתמיד לא יהיו לימודים, והיא תוכל לקום כל בוקר ו’לשבור את הראש’ מה לעשות היום (אם בכלל). היא שונאת שגרה, ומעדיפה ריגושים על בסיס יומיומי… השניה לעומתה, טענה שרק השגרה תשאיר אותנו שפויים. היא סיפרה שגם בתקופת הקורונה המתמשכת והאינסופית, היא יצרה לעצמה שגרת קורונה, וזה מה שעזר לה לעבור את התקופה בצורה הכי נורמלית.

מי צודקת לדעתך?

אני חושבת ששתיהן. חייבים שגרה כדי שנוכל לצאת ממנה, כדי שנוכל לצפות לצומת הבאה בחיינו שתספק לנו את הגיוון או השינוי שאנחנו זקוקות לו כבני אדם. כמובן שהתדירות משתנה בין אדם לאדם ובין אישה לרעותה, יש נשים שמבחינתן כל אירוע שאינו חלק מהלו”ז הקבוע ממש מוציא אותן מהכלים. ולעומתן נשים שלוח השנה שלהן מלא בימים לא שגרתיים, ועם סיום הפרוייקט הזה הן כבר ממהרות לבא.

הייתי מקבילה את זה ליציאה לחופשה: כיף מאד ומהנה לצאת לחופשה, אבל הכיף שבחזרה הביתה, שוב למיטות שלנו, לבלגן שלנו, לנוף המוכר ולסדר היום הרגיל- לפעמים זה שווה לא פחות מההתארגנות לחופשה.

אז שוב כותבת לך: ליבי עלייך. נשמע שאת חווה עכשיו את המצב הלא פשוט בעליל הזה, בצורה לא קלה בכלל. אין לך את השקט שלך, ועוד יותר- את אמורה גם להיות שם בשביל הילדים. גם אם לפעמים אין לך כח ובא לך רק לצרוח. אין לי הרבה עצות, רק כמה מילים מחזקות, ותפילה אחת גדולה: שבמהרה במהרה תחזור לה השגרה!

מה את כן יכולה לעשות?

1. לשתף- ממליצה לך למצוא דרך שבה את יכולה לפרוק ולשחרר קצת, זה לא חייב להיות דווקא לאדם מסויים. בשעת הדחק גם לפתוח קובץ ריק במחשב ולתמלל לתוכו את הרגשות שלך- מקל מאד. מנסיון. יכול להיות שיגיע היום ותרצי לשתף בזה אחרים, ויכול להיות שפשוט תחליטי למחוק מחוסר עניין, אבל זה בטוח משחרר ועוזר. ממליצה לך לנסות.

2. לנסות לחפש ‘איים’ של שפיות בתוך כל המהומה- לחשוב מה עושה לך טוב: כוס קפה עם שוקולד טוב או עוגה שווה? (בזמנים כאלו הקלוריות לא נספרות!) לקרוא ספר טוב? סתם לשבת על הספה ולספור חלקיקי פליימוביל? אל תתני לעצמך להגיע למצבי קיצון, פעם בכמה זמן תנסי לעשות ‘ריסטארט’, לנשום עמוק ולהתעלם ממה שלא חייב להיראות ולהישמע עכשיו. רגיעה גופנית, גם אם היא חיצונית ומלאכותית, מסייעת בעז”ה לרוגע נפשי.

3. אופק חדש- אולי כדאי לנצל את הזמן הזה לעשות דברים שלא היית מרשה לעצמך בזמני שגרה? למשל ללמוד קורס חדש מקוון (יש מלאאא, ואפילו חינמיים. לא יודעת מה התחום שלך, אבל כדאי לך לברר), להכין אלבום דיגיטלי חדש או לסדר את התמונות במחשב, או כל רעיון אחר שיכול להדחיק קצת את הבלגן שסביב. תחשבי מחוץ לקופסה, סומכת עלייך שתמצאי רעיונות…

4. ומה שבטוח- לפתח יכולות תקשורת. דווקא עכשיו זה הזמן להפוך למסבירנית הלאומית של הבית, לתווך לילדים (בהתאם לרמתם) על המצב. לצחוק על מה שאפשר וכמה שיותר, וגם למצוא כמה דקות של שיח שקט עם האיש שלך. בטוחה שאם תשכילי לעשות זאת בחכמה, תגלי שאפשר גם לצמוח מתוך הקושי.

5. ועוד משהו שכל אישה יהודייה צריכה לזכור- מותר לנו להיות חלשות, זה בריא מדי פעם לבכות, וכשנרשה לעצמנו להיות חלשות במקום שבו אנחנו באמת מרגישות כך, לפעמים נופתע לקבל כח דווקא ממקום שלא ציפינו לו…

6. עוד מחשבה שלי אישית עוזרת מאד:

לחיות רק את הרגע הזה. בדר”כ הקושי הגדול הוא במחשבות של: מה יהיה????? הילדים ישארו איתי לנצח בבית!!!!!! לא יהיה לזה סוף!!!!! העתיד מפחיד נורא. אבל אם חיים את הרגע הזה אז זה יותר בסדר כי להתמודד ספציפית עם ההווה המאד מדויק הזה עכשיו אני דווקא יכולה. המחשבות של האי ודאות על העתיד הן המחלישות אבל אם נחזיר את עצמנו לכאן ולעכשיו נגלה שלא כ”כ נורא. וגם אם יש כן רגע קשה אז נחווה אותו ורק אותו, בלי את כל הרגעים הקשים שאולי יבואו. (תארי לך אם כשהיינו מדיחות כלים היינו חושבות על עוד ה15743 פעמים שנדיח כלים בעתיד… סיוט נוראי, נכון? אבל להדיח רק את הכלים האלה שמולי? אני דווקא יכולה וזה לא נורא בכלל)

הקב”ה נותן לנו כוחות בשביל עכשיו, לא בשביל העתיד. לכן העתיד נראה מאיים יותר כי באמת עוד לא קבלנו כוחות לצלוח אותו…

אז עד כאן מילותיי להפעם, ותודה שהדהדת לי את המחשבות שלך. מקווה שבקרוב ממש נזכה לסמן בלוח השנה שלנו את האירועים המשמחים ביותר שיכולים להיות. בירושלים הבנויה והשלימה, במהרה.

איתך בתפילה,

לאה

leah29909@gmail.com

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

כבר לא כואב לי וכבר לא זועקת לעזרה- זה סימן טוב או רע?
אני אתחיל בלי הקדמות. אני לא מכירה את עצמי לאחרונה. לא שלפני זה הייתי מחוברת אבל כן היה לי דפוס קבוע ומסויים. מאז שזוכרת את עצמי אני חיה בתודעה של סבל. כל הזמן הרגשה של סבל צער וכאב בדרגות שונות. היו לי ויש לי סיבות רציניות ומשכנעות לכך. בכול אופן...
האם לחתוך יעזור עם מה שאני מרגישה?
אני באמת כבר לא יכולה לסבול את זה אני עם פסיכולוגית כבר4 שנים ולפני שנה הייתי עם חשיבות התאבדות ומאז זה הפסיק ואני עכשיו מוצאת את עצמי חשה צורך לחתוך אני פשוט מרגישה לא קשורה, שאף אחד לא אוהב אותי ומרגישה המון עצב ואני לא מסוגלת כבר שמעתי כל כך...
מה עושים כשאין כוח לחיות?
מה עושים כשאין כח לחיות? אני מאובחנת עם פוסט טראומה מורכבת בטיפולים מתישים כואב לי הכל מאחוריי אישפוזים כואבים אני מאובחנת עם הפרעת אישיות גבולית אני קיצונית אוהבת ושונאת בצורה קיצונית אני נשואה עם ילדים ואין לי כח אני רוצה להיות האמא הכי טובה ואם לא מצליח אז לא באלי...
סובלת מחרדות וכל המשפחה סובלת איתי
יש לי חרדות נוראיות. ממה? מכל דבר! מלנסוע בדרכים מאזעקות ממחלות מכל דבר מפחיד שהחיים עשויים להציע לי:( אני נמנעת וחרדה. מסתגרת בבית. לא נוסעת. לא שמחה. כל הזמן עושה בדיקות. מדריכה את הילדים שלי מה לעשות ביום שאחרי… כל המשפחה פה סובלת יחד איתי כי אי אפשר באמת לחיות...
נחשפתי לסירטונים האיומים מה יהיה איתי?
אני אישה נשואה ואמא. מתחילת המלחמה כולם מדברים על זה שזה נורא להחשף לסרטונים המזעזעים והם צודקים.. מרגישה את זה על בשרי. אבל לא מצליחה להפסיק! יש בתוכי משהו שדוחף אותי להציץ ולראות ולהפגע מעוד סרטון מזויע מה עושים? איך עוצרים את כדור השלג האיום הזה?
ראש השנה עבר נורא אז מה יהיה עם יום כיפור?
קשה לי ממש המחשבה שיום כיפור הולך להגיע. ראש השנה עבר עלי גרוע. נרדמתי ולא התעוררתי לתפילה לא הספקתי להתארגן ,הרגשתי כל החג תחושה של הפוך מחג..המשפחה שלי לא תורנית מה שהביא שלא היתה פה אוירה מתאימה בכלל ליום הדין.. ואני מדברת בעדינות.. בכללי אני מרגישה גרוע עם עצמי, שומעת...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן